א. החדר של ניסן
ברחוב נועם 5 ביפו נמצא משכן הקבע של 'סטודיו למשחק ניסן נתיב', מוסד בעל יוקרה שייסד אותו חתן פרס ישראל לתיאטרון ניסן נתיב (2008-1922).
נתיב נדד עם הסטודיו שהקים בשנת 1963 למקומות רבים: ראשיתו ברחוב ריינס 47, משם עבר לבית הספר 'תל נורדאו', אחר כך לרחוב בצלאל יפה פינת אחד העם ומשם לרחוב הרצל 158. רק בשנת 2015, שבע שנים לאחר מותו של נתיב, זכה הסטודיו למשכן קבע ביפו.
אף על פי כן, בבניין החדש מוצג מעין שחזור של חדר העבודה של ניסן נתיב. השחזור מעניין אך יש בו הטעיה קלה, שכן כאמור נתיב מעולם לא עבד בבניין זה.
 |
| צילומים: איתמר לויתן |
ב. הקרוסלה העברית הראשונה
'הקרוסלה העברית הראשונה' ממוקמת בנמל תל אביב. זהו מתקן בתשלום, שמתואר כמחווה לקרוסלה שהוצבה בנמל לפני שמונים שנה. המתקן כולל, בין היתר, גם דגם של מכונית 'סוסיתא' ושל כדי חלב. על העמוד המרכזי מופיעות פרסומות מראשית ימי המדינה.
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
ברחוב יונה הנביא 42 יש וריאציה משעשעת על שמו של הרחוב (ובעצם על שמו של הנביא יונה).
 |
| צילום: יהושע לביא |
ובאותו רחוב עצמו נמצא השלט התלת-לשוני המחכים הזה:
 |
| צילום: יהושע לביא |
'הבחנתי בפסל ברונזה חדש יחסית ולא חתום בגן מאיר', כתב לי איתמר לויתן.
חיטוט קטן באתר הבית של עיריית תל אביב גילה שמדובר בפסל מעשה ידיו של עמוס קינן (2009-1927) ושמו 'גמל ודקל', שנעשה בשנת 1991 והוצב בגן מאיר בסוף דצמבר 2022. הנה קטעים ממה שנכתב בדברי ההסבר:
הפסל מתאר גמל לצד דקל, ביציקת ברונזה שבוצעה מתוך פסל קטן בגובה 50 ס"מ. הגמל נראה נטוע באדמה, חוסה בצד דקל המתנשא לגובה של כשלושה מטרים.
הפסל מהדהד את נוף ילדותו של האמן ומצטיין בתום בראשיתי. הוא מהווה ביטוי לניסיונותיו של קינן להגדיר וליצור פיסול ארץ-ישראלי, מקומי, 'דובר עברית'; זהו פיסול השואב את השראתו ומתחבר אל תרבות הים התיכון ואל המזרח התיכון הקדום המיתי. הפיסול של קינן מצטיין בקווים פשוטים בצורות בסיסיות המביא לידי ביטוי את שאיפתו להגדיר באמנות זהות מקומית, עברית וכנענית.
זהו פסל ראשון של קינן בעיר, שהיה דמות תל-אביבית מובהקת. הוא נולד בעיר, התגורר בה כל חייו, היה מזוהה איתה ויצר בה ולתוכה. לכן ההחלטה למקם את הפסל במרכז העיר, קרוב למקום מגוריו, במקום בו הרבה לשהות, הייתה משמעותית ומדויקת.
פסל זה כמו רבים אחרים שלו, נעשה בשנות התשעים, בעשור האחרון לחייו. אז חזר קינן לעסוק בעיקר ברישום ובפיסול בתנופה יצירתית. הוא פעל בסטודיו שניתן לו במרתפי התחנה המרכזית החדשה, בו נותרו פסלים רבים שלא זכו למימוש סופי. בשנת 2016 גילה האמן גיל יפמן, הפועל בסמוך, את עיזבונו של קינן וחשף אותו בתערוכה שאצר 'אורות וצללים', בתחנה המרכזית החדשה.
הפסל נתרם כמחווה של געגוע לעיר תל אביב באדיבות קרן אטמוספירה תרבות ע"ש אילן מדר ואודי רוזנויין. עוד סייעו בהפיכת הפרויקט הנ"ל מחלום למציאות: נורית גרץ והבנות שלומציון ורונה קינן, בית היציקה 'אמנות יציקות פסלים', וקרן תל אביב לפיתוח. אוצרוּת: עדנה מושנזון. הפקה: מעין נבו, המחלקה לאמנויות, עיריית תל-אביב–יפו.
ה. חכמת רחוב
עבודות הרכבת הקלה מוציאות מעיריית תל אביב כוחות יצירתיים. החריזה לא מי יודע מה, אבל הרצון טוב.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
ובפינת הנדל"ן...
 |
| צילום: איתמר לויתן |
אקטואליה
 |
| צילום: איתמר לויתן |
הפסל מתאר גמל לצד דקל, ביציקת ברונזה שבוצעה מתוך פסל קטן בגובה 50 ס"מ. הגמל נראה נטוע באדמה, חוסה בצד דקל המתנשא לגובה של כשלושה מטרים.
השבמחקאיך ניתן להוציא מתוך פסל בגודל 50 ס''מ, פסל בגודל חמישה מטרים?😉
🤣🤣
מחקבעזרת לוח הכפל, ידידי MENA
השבמחקלפסל החירות בניו יורק , יש עותק קטן על נהר הסיין בפריז .
השבמחקאז תשאל את הצרפתים איך עושים את זה .
גרשון
הפסל שעל הסן, הוא רפליקה של הפסל הגדול, שגם הוא צרפתי.
מחקהשלט התלת-לשוני - מעיק.
השבמחקבעברית ובאנגלית כתבו גסויות, כביכול ב"הומור".
ורק בערבית, "החנה מכוניתך באופן אחראי" יבשושי וחסר "הומור" של בתי כסא.
למה?
(אני יודע את התשובה. מעניין אם גם לקוראי הבלוג הפרוגרסיבים חסרי המודעות תהיה היכולת הזו)
תנוח דעתך, אתה לא לבד. ואגב, אין בתל אביב שום קורא ערבית שאינו קורא גם עברית, ועצם התרגום לשפה זו מטרתו הצהרתית ופרובוקטיבית. הוא לא נועד לקוראי הערבית.
מחק