'שביל לפרא בין הרים' (ב): עוד על מעלה פלמ"ח

רשימתו של יהודה זיו על מעלה פלמ"ח (נקב אל-יהוד) עוררה הדים רבים ועל כן מתבקש לרכז את התגובות הרבות לרשימת המשך.

א. עוד על המסע הראשון, 1944

אבי נבון, איש קיבוץ להב, שהוא גם אספן נלהב של מפות ארץ ישראל, מכין מזה שנים מחקר ושמו 'ראשונים במדבר' ובו יתוארו כל המסעות במדבר יהודה: למן המאה ה-19 ואהרן אהרונסון, עבור בחוגי המשוטטים, נתן שלם, ועד לתנועות הנוער, מסעות הפלמ"ח ותפיסת עין גדי בסוף מלחמת העצמאות. כתב לי אבי:

בהמשך לכתבה המרתקת של יהודה זיו אני מבקש להרחיב את העדשה למסע עצמו, כי מסע פלמ"ח זה היה מיוחד וקבע עובדות חדשות ושיאים חדשים.

לא היה זה מסעה הראשון של פלוגה ג' למדבר יהודה, שהרי הם השתתפו בכנס 3 הפלוגות (ג', ד', ה') בעין גדי ('המדבר טרם ראה מספר כה רב של בחורים שלנו'). אורי יפה הכיר את המדבר מעבודתו בסדום. הוא יצא בינואר 1944 לסיור הכנה ברכב דרך כורנוב (ממשית) ועין חוסוב (חצבה). השוטרים בעין חוסוב הגישו נגדם תלונה בדרכם חזרה, והם נצטוו להיכנס למשטרת באר שבע. בדרך הם חילצו רכב בריטי ששקע, ובמשפט גילו לתדהמתם שהשופט הוא לא אחר מאשר אותו בריטי שחילצו שעות קודם.

אורי יפה, תמונה מ-1930 (ויקיפדיה)

המסע עצמו יצא בפברואר 1944. זהו מסע הפלמ"ח הארוך ביותר, והוא נמשך 21 יום! הפלוגה מנתה תשעים איש, ואליהם הצטרפו שתי כיתות (שישים נערים) תלמידי בית הספר המשותף עין חרוד-תל יוסף. הנערים עמדו בדרישות המסלול והפלמ"חניקים נהנו מהסבריו של המורה משה כרמי. 

מרמת רחל יצאו להרודיון, ומשם לחריטון על גבול המדבר. ביום וחצי הגיעו לראש מעלה עין גדי וירדו לנאת המדבר. הם המשיכו למצדה, עין בוקק ומצד זוהר. הנוער הפליג מסדום לצפון ים המלח, ומשם ברגל לבית הערבה, גשר אלנבי, יריחו, נחל קלט וירושלים. הפלוגה נשארה מאחורי הר סדום לתרגיל האש הראשון במסגרת פלוגתית, רחוק מעיני (ואוזני) הבריטים. אחרי שהחזירו את הנשק 'הכבד' לסליק בסדום הם צעדו לאורך הפוקרה (נחל צין). המסלול המקובל היה לעלות דרך המכתש הקטן ולעבור סמוך לכורנוב, שם הייתה תחנת משטרה מדברית. הפעם נמנעו מלעבור דרך שם שמא מישהו שמע ודיווח לשוטרים על תרגיל האש. אורי יפה שלח את הסיירים קדימה לאורך נחל צין, עד לרגלי מעלה עקרבים ועוד קצת, לפתח ואדי ירקה בו לא עברו מעולם. הסיירים הקדימו במספר שעות את הפלוגה. נחל ירקעם נתגלה כחסר מוצא. לא היה טעם לחזור ולהחזיר את הפלוגה – השעה כבר הייתה מאוחרת ובנוסף חסרו מי שתיה. חוליית הסיירים, ובה השלושה שהוזכרו, החליטו לפרוץ דרך. הנקודה שנבחרה לא הייתה במפל, שם באמת אין כל אפשרות לטפס, אלא במצוק הדרומי. הם עלו בדרדרת התלולה עד לשכבת הסלע המצוקי שמעליהם בגובה 5 מטר. כאן נעצרו, אך מוריס מצא דרך ועלה למעלה, ובעזרת החבל ששלשל עלו השאר. עמדו לרשותם שעתיים-שלוש עד שתגיע הפלוגה, ובזמן הזה הם חצבו, קשרו חבל וכאשר הגיעו – ביצעו ועלו. מכאן נוצר שביל אופקי על שפת התהום עד למפל.

תיאורו של אמיתי עציוני, שנזכר ברשימה של יהודה, שייך למסע אחר, כי הוא מתאר ירידה בנאקב החדש. מסע זה שייך לפלוגה ד', שעברה במקום חודשיים אחר כך, במארס 1944, בפיקוד יוסוף ובהובלת מאיר פעיל. גם להם זכות ראשונים –הם היו הראשונים שירדו ב'נאקב אל-יהוד', משימה מסובכת ומסוכנת. בהמשך עד לעין גדי ולרמת רחל חוו אנשי פלוגה ד' אירועים קשים יותר, אך זה כבר שייך לסיפור אחר.   

הנה מפה מפורטת יותר של האזור (1:250,000):

מפה גיאוגרפית ערוכה על ידי זלמן ליפשיץ, בהשתתפות יצחק בן-צבי ובנימין מייזלר (מזר), נעתק ונדפס ע"י מחלקת המדידות הממשלתית, תל אביב, שבט תש"ז, 1947

ב. המסע למעלה פלמ"ח, 1962

נגה מרון הצטרפה אמנם לפלוגה ג' של הפלמ"ח רק לאחר המסע המיתולוגי, אבל את המסע לעין ירקעם, שערכו חברי הפלוגה ובני משפחותיהם ב-26 בדצמבר 1962, היא לא החמיצה.

באלבום התמונות שלה מצאה נגה כמה תמונות מהמסע ההוא, כולל תמונה מקסימה של שייקה אופיר, ששימש כסוג של עמוד תמך עליו נכרך כבל הביטחון. עוד בין המצולמים: ברוך בן ענת (בור'לה), ברוריה צפרירי (ורטמן), ותיבדל לחיים רחל צור (אלון). מי שמוצא את עצמו בתמונה – מבקשת נגה – מוזמן ליצור עמה קשר.

ג. כאפיקים בנגב

יובל יצחק, איש גדוד ההנדסה של חטיבת השריון 10 ('הראל'), שלח לנו סרטון של 'פעם בחיים', שצילמו ב-2010 הוא וחבריו בנחל חתירה-ירקעם ובמעלה פלמ"ח.