צאן קודשים: מוצאי שמחת תורה בחסידות בֶּלְז

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

'צאן קודשים' הוא אחד מכינויי החיבה של העם היהודי. מקור הביטוי הוא בספר יחזקאל: 'כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה' (לו 38). בקהלות ישראל במזרח אירופה היה נהוג, בשבוע שלפני ראש השנה, שהשמש היה מקיש על חלונות הבתים השכם בבוקר ומעורר את הישֵׁנים לתפילת הסליחות במילים 'ישראל צאן קודשים, קומו לעבודת הבורא'. גם בפיוט הידוע 'אֹם אני חוֹמָה', שנכתב על ידי אלעזר הקליר בתקופה הביזנטית, נאמר: 'צֹאן קָדָשִׁים / קְהִלּוֹת יַעֲקֹב / רְשׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ / שׁוֹאֲגִים הוֹשַׁע נָא'.

הרועה הוא הקב"ה, ועם ישראל הוא צֹאנו, וכפי שהרועה דואג לבני הצאן השייכים לו, כך הקב"ה דואג לעמו. צאן קודשים הפך גם כינוי לילדי ישראל התמים והתמימים, שעדיין לא חטאו כמו הגדולים.

הפולקלוריסט יום-טוב לוינסקי כתב: 

מנהג היה בעדות אשכנז, שכשהתכנסו ילדים רבים, בימי חג כמו בשמחת תורה, נהגו לכבדם בממתקים ופירות, אולם לפני זה קרא אחד הגבאים: 'צאן קדשים!', וכל הילדים ענו בפעייה: מֶה-מֶה! (אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, דביר, תש"ל, עמ' 620)

מנהג זה השתמר בקרב חסידי בלז ותיעדתי אותו השבוע, בצאת החג. 

בחצר החסידית של בֶּלז נהוג מימים ימימה שבמוצאי שמחת תורה מתחפש אחד המלמדים לרועה. ילדי החסידות הולכים אחריו בטור ארוך ועוברים על פני האדמו"ר, שבאותו זמן עורך את טיש שמחת תורה (הטיש הוא הטקס שבו עורך הרבי סעודה בפני קהל חסידיו). בחסידות בלז מקובל שאין החג מסתיים קודם שהאדמו"ר עורך את טקס ההבדלה ומבדיל בין קודש לחול, ואת זאת הוא עושה רק בסיום הטיש. במילים אחרות: החג הבלזאי נמשך הרבה אחרי רדת החשכה ומסתיים בסביבות 11:00 בלילה. את הטיש עצמו לא יכולתי לצלם, ולפיכך צילמתי רק מחוץ לאולם.

לקראת הטיש הביאו לאדמו"ר חלה ודג שהוכנו במטבח 'חברת הכנסת אורחים', שתחת חסותה סועדים יחדיו החסידים שהגיעו לירושלים לחגוג יחד עם הרבי. הגשת החלה והדג לאדמו"ר נקראת 'כיבוד', ומתכבדים בכך הבחורים והאברכים שפעלו בהתנדבות להכנת הסעודות לאורחים. הרבי טועם מעט ומעביר לקהל הנאספים את ה'שיריים'.

במבנה העצום של בית הכנסת ובית המדרש של בלז, בלבה של השכונה הנקראת קריית בעלז, יש מבוך של חדרים, אולמות, מדרגות ומסדרונות. טור ארוך של ילדים (רק בנים, כמובן) התפתל בין החדרים והמסדרונות, עד אשר הופיע ר' נתן, אשר כבר תשע שנים משמש בתפקיד הרועה. הוא מוליך את הטור לחדר הטישים ושם עוברים הילדים על פני האדמו"ר. כשהילדים מסיימים את צעדתם הם יורדים למרתף בית הכנסת וכל אחד מהם מקבל חבילת ממתקים.

כשהכל הסתיים הוליך ר' נתן את הילדים היותר גדולים החוצה, אל רחבת המדרגות. שם עמד בראש המדרגות והילדים התקהלו ברחבה שמתחתיו. 'הרועה' עודד אותם לשיר שירי חסידים, והילדים שרו וקפצו בהתלהבות כמו אבותיהם. בין שיר לשיר השליך הרועה לעברם ממתקים, וגם כמה תפוחים, והילדים ניסו לתפוס אותם במעופם. המון ממתקים אוכלים ילדי החסידים בשמחת תורה...

__________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי ומורה דרך. roshyarok@barak.net.il