סיפורי מצבות: הקרובים העשירים מאמריקה והיידה בבלפור

א. הקרובים האמידים מאמריקה

שתי מצבות שוכנות זו ליד זו בבית הקברות היהודי העתיק שבהר הזיתים בירושלים. הדעת נותנת שמדובר בשני אחים שמתו בהפרש של שבעים שנה. כל אחת מהן מספרת סיפור עצוב משלה, וכיוון שלא הצלחנו למצוא להם זכר בשום מקום אחר, אין לנו אלא מה שכתוב על המצבות עצמן.

כתב לי עו"ד מנשה הס:

בצמוד לקברו של חמי ד"ר יאיר בריג ז"ל בהר הזיתים (בצידו המזרחי), קבור אדם בשם יצחק יהודה שטאוב. ניצול שואה, כנראה ערירי, שנפטר בתש"ו. לא נראה שהמצבה מאז, וכנראה שעצמותיו הועלו מכפרו שבקרפטורוס, אליו שב לאחר שחרורו ממחנה אושוויץ ושם, בכפרו, מת. 

באופן מצמרר, על גב מצבתו של שטאוב סגרו שאריו שבארץ ישראל חשבון עם 'קרוביו האמידים באמריקה שמנעו ממנו תרופות להצלתו'.  

בשנת תשע"ו, שבעים שנה בדיוק אחרי פטירת יצחק יהודה שטאוב, נקבר לצדו אחיו, ד"ר חיים שלום אליעזר שטאוב (שניהם בני נחום שטאוב, ומכאן המסקנה שהם אחים). כנראה שגם הפעם 'קרוביו האמידים מאמריקה' מנעו ממנו מצבה ראויה לשמה. 

המצבה שעל קברו היא גוש בטון ועליו לוח אבן קטנטן עם כיתוב מינימלי. מי הניח לוח זיכרון זה? אולי החברה קדישא או הביטוח הלאומי, ואולי איזה גומל חסדים עלום שם.

צילומים: מנשה הס

במרוצת השנים חיפשנו מי הם ה'שטאובים' ומה עומד מאחורי סיפורם, לפי שעה ללא הצלחה.

גם אני ניסיתי, וללא הצלחה. את הכפר זאברוד (Zabrod או Zabrid) שבקרפטורוס (היום מחוז זקרפטיה במערב אוקראינה, סמוך לגבול עם הונגריה) דווקא הצלחתי לאתר (ראו במפה כאן). 

שתי הערות:

מחנה אושויץ נכבש על ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945, וכ-7,500 האסירים שנותרו בו שוחררו. התואר 'הקדוש ... ה' יקום דמו', שנכתב על מצבתו של יצחק יהודה שטאוב, מצביע במפורש על כך שעל אף שניצל מאושוויץ, בעצם היה הוא מעין מת-חי, ששב לכפרו ושם, בהעדר טיפול רפואי הולם, מת. על אף שמת כשנה לאחר ששוחרר מאושוויץ, ראוהו בני משפחתו כמי שנרצח בשואה.

אסירים במחנה אושוויץ וחיילים של הצבא האדום ביום שחרור המחנה (ארכיון בית לוחמי הגטאות)

ועוד הערה: הנה נפטר בארצנו, בשלהי שנת 2015, אדם ושמו ד"ר חיים שטאוב (ד"ר לְמָה?), ניצול שואה ונדיב לב שהצליח לשרוד, ולא נותר ממנו זיכרון אלא מצבה זו. 

שמא מישהו מהקוראים יידע לשפוך אור על מצבות אלה?

בעלי התוספות

דן לב ארי הרים את הכפפה, טרח ובדק, יגע ומצא ופתר את התעלומה. בארכיון הדיגיטלי של מוזיאון השואה בוושינגטון שמורה הקלטה של חיים (לודוויג) שטאוב, שמספר למראיין מטעם המוזיאון את קורות החיים שלו ושל אחיו. 

'כיצד מצאת את זה?', שאלתי את דן, וכך ענה לי:

הנתונים שבידי היו השמות, כפר הולדתם של האחים והעובדה שעברו את השואה. נתונים כאלה בדרך כלל מאפשרים למצוא קצה חוט בארכיונים המצויינים של 'יד ושם' ושל מוזיאון השואה בוושינגטון, שעברו דיגיטציה משמעותית. ואכן, כך היה גם במקרה זה. המפתח היה גילוי שמו הלא יהודי של האח ששרד: לודוויג (נכתב Ludvik). מכאן נפתחה הדרך לגילוי ממצאים נוספים באינטרנט, ובכללם הראיון.  

סיכום הריאיון על קצה המזלג:  

האחים שטאוב נולדו למשפחה קטנה – שני הורים ושני האחים בלבד. בכפר הקטן היו רק 14 משפחות יהודיות. לאב היה עסק לכריתת עצים והחיים היו פשוטים מאוד. ההורים התפרנסו בכבוד אך חיו בצניעות. המשפחה הייתה דתית מאוד. כמקובל ביישובים קטנים, לא היה 'חדר' ועבור האחים נשכר מלמד פרטי. לודוויג מעיד על עצמו שהצטיין בלימודים וכבר בגיל תשע סיים מסכת גמרא. באביב 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, נשלחו תושבי הכפר לגטו באוז'הורוד ומשם לאושוויץ. באושוויץ המשפחה הופרדה. עם פינוי המחנה, קודם שחרורו בידי הרוסים, בינואר 1945, נשלח לודוויג ל'צעדת המוות', ולאחר מסע ייסורים שוחרר באפריל 1945 בידי האמריקנים במחנה פלוסנבירג. לאחר שהתאושש יצא חזרה לביתו בכפר ובדרך נודע לו שבאורח נס כל המשפחה נותרה בחיים. עם זאת, האח הצעיר, שנותר באושוויץ ולא יצא ל'מצעד המוות', נורה בנסיבות בלתי ברורות ממש ביום שחרור המחנה, ב-18 בינואר 1945. הפצע עצמו לא היה קטלני, אך התפתח בו זיהום ומצבו של האח החמיר. הרוסים העבירוהו לבית חולים באוז'הורוד, אבל כדי להתגבר על הזיהום הוא היה זקוק לאנטיביוטיקה, פניצילין, שהייתה יקרת המציאות באותה עת והרוסים לא יכלו לספקה. בדיוק אז התברר ללודוויג שדודו, אחי אמו, שהיגר לארה"ב לפני המלחמה והתעשר, משרת כמייג'ור (רב סרן) בצבא האמריקני ומוצב ממש בסמוך. לטענתו (שהייתי מתייחס אליה מעט בזהירות) הדוד דחה כל ניסיון לדבר עמו בנושא. התרופה לא סופקה והאח מת מהזיהום ונקבר באוז'הורוד.  

לאחר המלחמה היגר לודוויג לקנדה ושינה את שמו ל'לי סטאוב'. הוא למד אנגלית בכוחות עצמו, למד רפואה והיה למנתח לב מצליח בטורונטו. כשהתעשר קנה שתי חלקות קבר בהר הזיתים. הוא העלה את עצמות אחיו והציב על הקבר את המצבה המדוברת. את החלקה השנייה ייעד לעצמו ובה אכן נקבר, לאחר שהלך לעולמו בשיבה טובה, בגיל 91.  

מומלץ לשמוע את הראיון (אפשר בחלקים), שוא מעניין ביותר גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה אנושית.

בעקבות ההוספה של דן לב ארי מצא 'מנחם' (ראו בתגובות) את תמונתו של ד"ר לי שטאוב מטורונטו (משמאל):

הספרייה הציבורית של טורונטו

ב. משיח כבר לא מצלצל

יהושע לביא הפנה את תשומת לבי למצבות הללו. קריאתן עשויה להוליד חיוך מסוים ומדרש פוליטי אקטואלי לקראת הבחירות. קחו את זה מכאן לאן שאתם רוצים...

משיח בבלפור נפטר בשנת 1989 ונטמן בבית הקברות של ראשון לציון. היידה בבלפור, שככל הנראה אינה קשורה למשיח, נפטרה בדמי ימיה בראשית שנת 1982 ונטמנה בבית הקברות בסביון.

משפחת בבלפור לא גרה ברחוב בלפור. זו משפחה ממוצא פרסי ששמה הוא בָּבֶּלְפוּר (Babelpour).

Gravez

billion graves