מן הגורן ומן היקב: וחג שבועות תעשה לך

מאת הָדי אור ודוד אסף

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה ...  וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה ... שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה ... רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (שמות, כג 19-14)

חג שבועות, המכונה בתורה גם בשם 'חג הקציר', הוא אחד משלושת הרגלים שנקבעו בתורה ושבהם צוו אבותינו לעלות לבית המקדש. בשבועות הם הביאו מביכורי השדה והכרם, וכך נשא החג הדתי אופי חקלאי מקומי, שכן מצוות הביכורים היא מצווה התלויה בארץ שאין לה כל משמעות מחוץ לגבולותיה. לאחר חורבן בית המקדש השני הצליחו חז"ל לקשור בין החג לבין יום מתן תורה, על אף שבסיפור המקראי אין כל רמז לכך שהתורה ניתנה דווקא בשבועות.

מאז ועד היום נושא החג את כפל הפנים הזה: הדתי והחקלאי. מאות שנות גלות הצליחו לטשטש את המקור החקלאי והארץ-ישראלי של החג, אך עם התעוררות הלאומיות היהודית המודרנית וראשיתה של התנועה הציונית הוא התגלה מחדש. את טקסי הביכורים חגגו בעיקר בהתיישבות העובדת, שם ניסו לחדש, להחיות ולחלן טקסים קדומים. במיוחד טופחו טקסי הבאת הביכורים לקרן הקיימת, שנערכו לא רק בקיבוצים ובמושבים, שעסקו באמת בחקלאות, אלא גם בגנים ובבתי הספר בערים. במרוצת הזמן גם טקסים אלה הלכו ונעלמו מחיינו ולא נותרו אלא הזיכרונות והשירים. 

הנה אפוא מבט נוסטלגי בטקסי שבועות שהיו כאן פעם, כפי שהתגלו לעינינו מתוך חיטוטים באוספי הישראליאנה של הדי אור.

ונפתח עם 'חבורת רננים' ששרה את 'וחג שבועות תעשה לך' בלחנו של ידידיה אדמון (1927) ובעיבודו של גיל אלדמע:

 

א. כך היינו

אלפי צילומים נמצאים באוספיו של הדי, רובם אינם מתוארכים ואינם מזוהים. רבים הגיעו אליו מעיזבונות של משפחות שיקיריהם הלכו לעולמם ושאריהם מיהרו לפנות את תכולת דירתם. כמעט בכל דירה שמתפנה נמצאים גם אלבומי תמונות משפחתיים, ואלה – במקרה הטוב – מגיעים לידי אספנים (במקרה הפחות טוב, הם פשוט נזרקים לאשפה). באלבומים הללו יש אוצרות יקרי ערך של תיעוד ארץ ישראל הישנה, נופיה וטיפוסיה, אך לא תמיד עם תארוך או מיקום ועם זיהוי הדמויות. זו הסיבה שלא על כל תמונה אנו יכולים לרשום את מקורה וזמנה.

בדרך לטקס ביכורים קיבוצי (עמק הירדן?), ראשית שנות החמישים

'ירבו יבולים בחברת גבים' – קיבוץ גבים שמדרום לשדרות נוסד ב-1947

ב. 'פרי גני הנה הבאתי'

את טקסי הבאת הביכורים היינו פותחים בשירה נלהבת של 'פרי גני הנה הבאתי' שחיבר שמואל בס והלחינה שרה לוי תנאי:

 

ספק אם היה גן ילדים, בעיר, בכפר או בהתיישבות העובדת, שבו לא הביאו ביכורים. הילדים עוטרו בזרי פרחים ובענפים ירוקים, ובידיהם החזיקו סלסלות מקושטות ועמוסות פרי. בקיבוצים נלקחו הפירות מיבולי השדה והכרם, אבל ילדי הערים קיבלו את ביכוריהם היישר מן המקרר לשם הגיעו יום קודם לכן מחנויות הירקות.

למי הביאו את הביכורים? על הנייר זה אמור היה להימסר לקרן הקיימת, בפועל הפירות והירקות שבסלסלות פשוט חולקו בין ילדי הגן. גם הם צריכים לאכול, לא?

הנה לקט תמונות מפעם.

חג הביכורים בגן מלכה, 1933

כלום לא השתנה... חוגגים שבועות ליד המקלט

ילדי גן שיכון ותיקי ההסתדרות בפתח תקווה, 1951

תהלוכת הביכורים עוברת ברחוב בלפור בתל אביב

הגן ברחוב חובבי ציון 58, תל אביב

ג. כך למדנו על שבועות 

ז' אריאל, מ' בליך, נ' פרסקי (עורכים), מקראות ישראל, ב, הוצאת מסדה

ד. כך שרנו על שבועות 

נחום נרדי, ל"ג בעומר, שבועות: שירי ילדים למועדים, תל אביב ת"ש

ה. כך קראנו על שבועות בעיתוני הילדים 

דבר לילדים, 17 במאי 1945

דבר לילדים, 1 ביוני 1949

משמר לילדים, 9 ביוני 1959

משמר לילדים, 16 במאי 1961

משמר לילדים, 5 ביוני 1962; ציור: מאיר מוזס (כפר מסריק)