מסע מן הכורסא: בעקבות 'הכניסיני תחת כנפך'

העמוד הראשון של 'דבר' – כ"ב בתמוז תרצ"ד ( 5 ביולי 1934)

מחר, כ"א בתמוז לפי הלוח העברי, יחול יום השנה ה-78 לפטירתו של חיים נחמן ביאליק. בעבר זה היה יום אבל לאומי שהתחבר ליום הזיכרון להרצל שנפטר יום קודם, בכ' בתמוז, אך מאז השתנה העולם וגם אנחנו השתנינו, והיום רק נאמני בית ביאליק עוד מציינים יום זה.

נציין זאת אפוא על פי דרכנו, במסע עולמי בעקבות אחד השירים היותר ידועים של ביאליק, שזכו לחיי נצח, לפחות עד היום: הכניסיני תחת כנפך.

א. על השיר

שירים נצחיים כאלה נכתבים פעם בדור או פעם במאה. רק גאון שירה יכול היה להוציא מקולמוסו יצירה כזו, וביאליק היה גאון, וכפי שאמרו פעם: 'ביאליק – לית מאן דפליג' (אין מי שחולק).

השיר, שנכתב באודסה בשנת 1905 (ביאליק היה אז בן 32), הפך מיד לטקסט מוכר ומצוטט בפי כל מי שנכסף לחיקה של 'אם ואחות' כדי להתוודות, שחיפש את נעוריו ושאל מה זאת אהבה – ומי לא שאל או שואל?

ורבו גם רבו הפירושים והפירושונים, למי התכוון המשורר ומה היה קשה לו. אבל השיר עצמו עומד במלוא טהרתו ונצחיותו, ולמי איכפת אם התכוון לאירה יאן אהובתו, למניה רעייתו, או שמא לצער אומתו.

על השיר כתב אבנר הולצמן בקיצור (חיים נחמן ביאליק, מרכז שזר, תשס"ט, עמ' 128-127):

ב. על הפסלים

לשירים המולחנים נגיע בהמשך, וקודם כל משהו שקשור ל'הכניסיני' ונדמה לי שרבים כלל לא יודעים עליו.

בשנים 1965-1964 יצר הפסל יגאל תומרקין פסל שקרא לו 'הכניסיני תחת כנפך'. זוהי מעטפת של ברזל ממנה מגיחים קנים שונים ומשונים של רובים וכלי נשק.

יגאל תומרקין, הכניסני תחת כנפך (1965-1964)

בשנת 1988 החליט תומרקין ליצור פסל נוסף באותו שם, קצת יותר מעודן וקצת פחות אנטי-מיליטריסטי. הוא קרא לו 'הכניסיני תחת כנפך מס' 2' והציב אותו במדשאות קיבוץ הראל.

'הכנסיני תחת כנפך מס' 2' - פסל של יגאל תומרקין בקיבוץ הראל

במכתב שפורסם בעלון הקיבוץ הסביר תומרקין למה החליט לקרוא ליצירתו בשם 'הכניסיני תחת כנפך':

והנה, יש בארצנו עוד פסל הקרוי 'הכניסיני', והוא נוצק מתוך עמדה פוליטית שונה לגמרי.

בשנת 1989 הציבה הפסלת שוש חפץ בכניסה להתנחלות אלפי מנשה שבשומרון פסל ברונזה המנציח את עפרה מוזס ובנה וטל בן החמש, שנרצחו בשנת 1987 כאשר בקבוק תבערה הוטל למכוניתם. שאר בני המשפחה שהיו ברכב נותרו בחיים, אך נכוו קשות. שם הפסל: 'אמא, הכניסיני תחת כנפך'.

ג. על הלחנים

ל'הכניסיני' נכתבו לחנים רבים – יותר מתריסר! – ושרו אותם הטובים שבאמני ישראל. הנה קטעים ממאמר קצר של המוסיקאית ד"ר אַסְתְרית בַּלְצָן, 'הכניסיני תחת כנפך – הרהורים סביב ארבע הלחנות לשירו של ח"נ ביאליק' (אני מודה לאסתרית על רשותה לצטט מתוכו):

שיר אחד בלבד, 'הכניסיני תחת כנפך' (1905) הולחן שוב ושוב, גם בעברית וגם ביידיש וזכה ליותר מתריסר הלחנות שונות. השיר הולחן בידי קומפוזיטורים קלסיים אקדמיים כמו פאול בן חיים, מנחם אבידום ואלכסנדר קריין; בפרקי חזנות של וויזר, הלוי, שמואל אלמן וישראל ברנדמן; בקובצי שירים חינוכיים לבית הספר של אידלסון, ומקום כבוד שמור לו אף בפופ הישראלי, מעידן נחמה הנדל ז"ל ועד ריטה, בלחניהם ובעיבודיהם של מוניו אמריליו, נורית הירש, מיקי גבריאלוב ורמי קליינשטיין ...  

הלחן שחדר לתודעה הקולקטיבית הוא לחן עממי ממזרח אירופה שהוקלט בהקלטה מסחרית על ידי נחמה הנדל ובעיבודה ב-1960. ההקלטה הייתה במסגרת תכנית הרדיו 'מרדף' על אנשי מחתרת ניל"י. השיר הוקלט ל'קול ישראל' ביוזמתם של העורך נקדימון רוגל והמוזיקאי גיל אלדמע, מאחר שהיה הלחן האהוב ביותר על יוסף לישנסקי מניל"י, ובהקלטתו היה בבחינת מימוש של צוואה בלתי כתובה של גיבור המחתרת שהוצא להורג. השיר הוקלט כשיר סולני, אישה אחת עם קול פעמונים צלול ורענן המלווה עצמה בגיטרה בעיבוד חופשי שלה, ובטמפו רובטו אישי בסגנון זמרי העם של התקופה (ג'ון באאז, ג'וני מיטשל, בוב דילן) ... 

נחמה הנדל נפטרה ממחלה קשה. בת 63 הייתה במותה (1998-1935), אולם 'הכניסיני תחת כנפך' בביצועה ייזכר תמיד כאחת הפסגות בזמר העברי של מה שאנו מכנים 'ארץ ישראל היפה'...  

לאחר פרויקט ביאליק של נחמה הנדל חלה שתיקה בתחום, ואפילו סירוב כלשהו להלחין שוב את 'המשורר הלאומי'. יוזמה חדשה העלו גלי צה"ל בערב שירי משוררים בשנות השבעים. נורית הירש נענתה לאתגר והלחינה שוב את 'הכניסיני תחת כנפך'. בביצוע הבכורה שר הזמר יוני נמרי, ולאחר מכן הוקלט השיר ובוצע בידי שלישיית המעפיל בעיבודו של צ' כספי עם עירית סנדנר, דן שרון ואהוד שחם.  

1980. הפעם אין צורך לבקש ולעודד – ביוזמתו מוציא אריק איינשטיין תקליט חדש, 'חמוש במשקפיים'. יחד עם מיקי גבריאלוב מולחנים שלושה שירים של ביאליק – 'היא יושבה לחלון', 'תאמר אהיה רב' ו'הכניסיני תחת כנפך'. זאת לצִדם של שירי משוררים כלאה גולדברג ('תוף בודד') ונתן אלתרמן ('סיום', 'ילדי ההפקר'). ההלחנה והביצוע של איינשטיין-גבריאלוב מכריזים על מהפך של ממש. 

נעלמו השטייגר החסידי, המינור האובססיבי וההטעמה האשכנזית, ואת מקומם תופסים הסולם המז'ורי (לה במול מז'ור), ההטעמה הבלוזית וההיגוי הצברי המחוספס (אם ואחחות). רק מקום אחד מזכיר עדיין מינוריזציה והברה אשכנזית כשורשים רחוקים מבית אבא - 'ובעת רחמים'. כל השאר – במז'ור. 

התזמור כולל קבוצה מורחבת של תופים, קלידים, גיטרה חשמלית, גיטרה בס, טרומבון ומיתרים, ובין הבתים מופיעים אלתורים אינסטרומנטליים בהשראת הג'אז. שיאו של השיר בסולו גדול לגיטרה חשמלית לפי מיטב המסורת הרוק-אנד-רולית, העוקב אחר השאלה 'מה זאת אהבה' ומוביל למחאה ישירה – 'הכוכבים רימו אותי'. 'הכניסיני' של אריק איינשטיין ממיר את התפילה הזכה (נחמה הנדל) ואת האהבה הנכזבת (יוני נמרי) במחאה עכשווית כועסת וצורבת. הצבר מתנתק מן הרחם האודיסאית ומ'גלותיות' מזרח אירופית ונושא עיניו ללא בושה אל אמריקה כבירת תרבות וביטוי חדשה.  

ומעבר לכול - יש כאן היפוך מופגן של הקו המלודי. לא עוד התרפסות האני-המשורר בפני הנשיות השמימית, אלא חגיגה של האני כמרכז ביטוי. רגעי השיא במנגינה של גבריאלוב הם בדיוק רגעי השפל במנגינה העממית המסורתית. 'הכניסיני' – אני במרכז ואילו 'כנפך' היא רק אמצעי למטרה. המילים 'ראשי' ו'נידחות' הופכות להיות נקודות שיא במנגינה, וגם המקומות שבהם מצטרפות זמרות הרקע כחיזוק קולקטיבי ללגיטימציה של הגשמת האני (כאן – בקולותיהן של יהודית רביץ ודפנה ארמוני). 

המהפך של איינשטיין לא עבר בשתיקה. המורות לספרות התלוננו קשות על פרט קטן אחד: מדוע 'קֵן' תפילותיי (בצרה) ולא 'קַן' תפילותיי בפתח, כמקובל בסמיכות? כיצד מעז איינשטיין לשנות את הניקוד המקורי של המשורר הלאומי? אבל השיר ישודר ברדיו ואנשים יקשיבו לו מבלי לראות את המילים. בתרבות זו, תרבות של תקשורת משודרת ולא תרבות של ספרות וקריאה – עדיף שיחשבו על 'קן לציפור' ולא על כן להנחת חפצים בטעות... וגם מהפך זה עברנו בשנות השמונים – מתרבות הכתב לתרבות המשודרת.  

במודע או שלא במודע מבטא כאן אריק איינשטיין באמצעות מילותיו של המשורר הלאומי, את מהפך הערכים בחברה הישראלית בשנות השמונים: לא עוד תרבות קולקטיב, מיתוס חלוצי ושירת רבים, אלא עידן האינדבידואליזם, שירת היחיד, השאיפה להגשמה עצמית ולמיצוי רגשי לא כ'פינוק בורגני' אלא כערך בסיסי ואמיתי בחייו של כל צבר.  

איינשטיין וגבריאלוב השכילו לפרוץ דרך לפרשנות חדשה, מודרנית, של 'הכניסיני תחת כנפך'. עצם האפשרות לפרש את הטקסט מאודסה של  1905 גם כמחאה אינדבידואלית בעידן הרוק-אנד-רול ב-1980 מרחיבה ומעשירה את גדולת הטקסט המקורי כמבטא רגשות יחיד בכל תקופה ובכל סדר עדיפויות. והרי זהו חותמה של קלסיקה אמיתית – שלא רק עומדת במבחן הזמן אלא אף משתבחת עם השנים.  

1986. תקליטה הראשון של ריטה. והנה שוב – 'הכניסיני תחת כנפך', בלחן העממי הישן אך בעיבוד חדש של רמי קליינשטיין. הביצוע מופיע גם בקלטת הווידאו שהוציאה ריטה ב-1998, המתעדת את המופע 'אהבה גדולה'. והנה שם, במקום שבו מחליפה ריטה את שמלת המיני הקצרצרה בחצאית הלבנה הארוכה, והתאורה מתחלפת מצבעי אש וארגמן לכחול חיוור וכסוף – שם, נוכח קהל אלפים באמפיתיאטרון בקיסריה, ח"נ ביאליק עדיין חי וחוגג את נצחיותו... 

הטמפו איטי. איטי יותר מנחמה הנדל. גם הרובטו חזר. אבל העיבוד – חדש ומקורי. הסלסול המזרח-אירופי מורחב בטכניקת אולפן דיגיטלית לדגימות צלילי סיטאר הודי וחיקויי ציפורים ושחפים. מזרח אירופה נושקת למזרח הרחוק, וכולם חוברים למזרח התיכון. עולמנו הוא כפר קטן, כפר גלובלי, שבו עורגים מזרח ומערב זה לזה וים צלילים מאינסוף מסורות סובבים בחלל ... העיבוד החדש נותן ממד חשמלי ומנוכר לחלל הצלילי האדיר סביבנו - תמונת עולם גדול וריק, שכולו הדהודים וסלסולים ממזרח וממערב, ובמרכזו זעקה של אישה בודדת אחת.  

ריטה מביאה לשיר את איכותה ועוצמתה הדרמטית. וכאשר היא שרה 'מה זאת אהבה', משהו בשיטוט בזמן ובחלל מזכיר לי שיר אחר של ביאליק: 'בני, נשמתך אייה?/ שוט בעולם, בקשנה, מלאכי./ ועדיין היא טסה ומשוטטת/ ותועה ואינה מוצאת תנחומין/ מתרפקה בכנפה עלי שער האהבה/ מתרפקת, דופקת ובוכיה בחשאי/ ומתפללה על האהבה' (ואם ישאל המלאך).  

גם אנחנו השתנינו בינתיים, מסתבר. כאשר אריק איינשטיין שינה ניקוד במילה 'קן' זעקו המורים לספרות. אך כאשר ריטה השמיטה בית שלם, דילגה על כל המחאה של 'הכוכבים רימו אותי' וחזרה ישר ל'הכניסיני' – מי בכלל שם לב? איך שהוא הפעם היה ברור לכולם שזכותה של ריטה, כזמרת של 'אהבה גדולה', לתחום את השיר בתחום הרגש ולהשמיט את האכזבה והמחאה ...  

ארבע גרסאות לשיר אחד של ביאליק. חמישה עשורים בתולדות המדינה.

אסתרית בלצן

ד. על הביצועים

ועכשיו לשירים עצמם. הנה מה שהצלחתי לדוג במרשתת.

1. 'הכניסיני' הקלאסי

כאמור, איש אינו יודע מי אחראי ללחן 'הקלאסי' המוכר. ככל הנראה מדובר בלחן 'עממי' מזרח-אירופי, וצריך לקוות שיום יבוא וייתגלו שורשיו. הביצוע המופתי והנקי ביותר – ודומני שיש על זה קונצנסוס – הוא של נחמה הנדל:

גם אסתר עופרים שרה נהדר (ההקלטה כנראה משנות השבעים או השמונים):

ולא נשכח את ריטה, שגם היא שרה את הלחן הקלאסי ברגש רב (ראו לעיל במאמרה של אסתרית בלצן):

מכל הביצועים החדשים, אני אוהב במיוחד את שירתה של החזנית עדי ארד:

גם הזמרת ענבל גרשקוביץ הרשימה אותי בשירה עוצמתית במיוחד:

אם תלחצו כאן תוכלו לשמוע את אילנית שרה בתכנית 'שרתי לך ארצי' (התכנית שהנחו, בשנות השבעים, דן אלמגור ואליהו הכהן).

וכאן ביצוע משולב של עברית וערבית של מרים טוקאן במסגרת המיזם 'כשביאליק ופיירוז נפגשים':

 

2. גרסת החזן

החזן ישראל אלטר (1979-1892)

בלחיצה כאן (מס' 9) אפשר לשמוע את החזן ישראל אלטר, במנגינה שככל הנראה הוא עצמו הלחין.

ישראל אלטר, יליד לבוב (שנת לידתו אינה ברורה. יש גורסים 1892 יש גורסים 1901), היה חזן ומלחין שקיבל את הכשרתו המוסיקלית בווינה. הוא החל את הקריירה החזנית שלו בשנת 1925 בהנובר שבגרמניה, ומשם היגר בשנת 1935 לדרום אפריקה. הוא ערך מסעות קונצרטים מסביב לעולם, כולל בארה"ב, וב-1961 עבר לגור בה.

מועד חיבור והקלטת 'הכניסיני' אינו ידוע, אבל אני משער שהוא משנות הארבעים או החמישים.

3. שנות השבעים: הלחן של נורית הירש

נורית הירש

בראשית שנות השבעים הלחינה נורית הירש את 'הכניסיני' וכאן שר יהורם גאון הצעיר:

וכאן חברי שלישיית המעפיל (הסולנית היא עירית סנדנר), בהקלטה מ-1975:

4. שנות השמונים: הלחן של מיקי גבריאלוב

מיקי גבריאלוב

בשנת 1980 הלחין מיקי גבריאלוב את השיר מחדש עבור אריק איינשטיין, שהצליח להרגיז את כל קנאי הלשון העברית כשהחליט לשיר 'קֵן תפילותי' ולא 'קַן'...

5. הדור הבא

לשמחתנו, השיר 'הכניסיני' ממשיך להעניק השראה ליוצרים ומבצעים צעירים. הנה הלחנה חדשה של דנה אהרן וטל מוזס, שנעשה כעבודת סיכום בקורס שלימד ארי אלון בסמינר הקיבוצים. שרה דנה אהרן.

ה. 'הכניסיני' ביידיש

בזכות הערתו של 'אבול באנאת' למטה הגעתי לארבעה תרגומים ליידיש של 'הכניסיני', שהובאו כאן, בקובץ 'עונג שבת' (!), גיליון 22, שערך נועם סטאריק. המתרגמים הם: י"ל פרץ, אברהם רייזן, אהרן צייטלין ויעקב שטרנברג. שלושת התרגומים הראשונים נדפסו בעיתון היינט (ורשה), 31 באוגוסט 1934, והנה הם בפרסום המקורי:

1.  י"ל פרץ

התרגום של המספר הדגול י"ל פרץ נקרא 'זיי מיר גוט...':

2. אברהם רייזן

התרגום של המשורר אברהם רייזין נקרא 'זיי אַ שוץ מיר...':

3. אהרן צייטלין

אהרן צייטלין, 'שפּרייט, פאַרשפּרייט אויף מיר דיין פליגעל':

4. יעקב שטיינברג

התרגום של המשורר יעקב שטיינברג פורסם בעיתון 'גוט מאָרגן' (אודסה), 28 בינואר 1911:

כאן אפשר לשמוע את זמרת הסופרן בינה לנדאו שרה את התרגום של שטרנברג בתוך תקליט המוקדש לשירי ביאליק:

תודה למרק לוי ולגרימי גלעד

ו. תרגומי ז'בוטינסקי לרוסית ולאנגלית

זאב ז'בוטינסקי, 1918

אחד ממעריציו הגדולים של ביאליק היה זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי. מפרויקט בן-יהודה למדתי כי בשנת 1916 הופיע לקט תרגומים של שירי ביאליק לרוסית עם הקדמה של הסופר הדגול מקסים גורקי (כאן אפשר לקרוא את תרגום ההקדמה לעברית).

את 'הכניסיני' תרגם ז'בוטינסקי כך:

Приюти меня под крылышком,

Будь мне мамой и сестрой,

На груди твоей разбитые

Сны-мечты мои укрой.

Наклонись тихонько в сумерки,

Буду жаловаться я:

Говорят, есть в мире молодость –

Где же молодость моя?

И ещё поверю шёпотом:

И во мне горела кровь;

Говорят, любовь нам велена –

Где и что она, любовь?

Звёзды лгали; сон пригрезился –

И не стало и его;

Ничего мне не осталося,

Ничего.

Приюти меня под крылышком,

Будь мне мамой и сестрой,

На груди твоей разбитые

Сны-мечты мои укрой…

והנה, מתברר כי ז'בוטינסקי תרגם את השיר גם לאנגלית, עבור רונלד סטורס (1955-1881), המושל הבריטי של ירושלים. כך כתב תום שגב בספרו ימי הכלניות, עמ' 113:

ואפוא נמצא תרגום זה? בזיכרונותיו של סטורס עצמו!
The memoirs of Sir Ronald Storrs, New York: G.P. Putnam, 1937,  pp. 448-449

תודה לרמי נוידרפר על גילוי התרגום לאנגלית.

ז. שונות ומשונות

במחלקת הביזאר אפשר למצוא את 'הכניסיני' (של ריטה) כרקע לריקוד בתכנית 'רוקדים עם כוכבים'... (בקרוב 'על השחיטה' כפתיח ל'אח הגדול').

הנה ביצוע בלדינו ובעברית של שמואל אבגנים:

ולסיום, לא תאמינו, יש אפילו תרגום לערבית של משה חורש. הנה הוא בפיה של סנדרה חורש:

ואחרי ככלות הכל, מישהו בקהל יודע מה זאת אהבה?