כל מי שגר בירושלים (ומן הסתם גם בבני ברק ובשאר ריכוזים חרדיים) מכיר את 'מפלצות הגניזה' – צפרדעי מתכת ענקיות שנועדו לאחסן בתוכן תשמישי קדושה ומצווה שנפסלו, כתבי קודש שנקרעו או התבלו, או סתם 'שמות' שאין בהם עוד צורך (כולל עיתונות חרדית ועלוני שבת למיניהם).
לפני כשבועיים, בשעת בוקר, צילם ברוך גיאן את התמונה היפה הזאת ברובע היהודי שבעיר העתיקה של ירושלים. ליד הצפרדע הונחו ארגזי קרטון ובתוכם ספרים שכנראה היו עבים וגדולים מדי כדי להיכנס בעד הפתח.
נער חרדל"י סקרן שלף מתוך הארגז כרך של האנציקלופדיה העברית, ולא יכול היה להתאפק. הוא התיישב על שפת המדרכה והחל לקרוא...
'נכון', כתב לי ברוך, 'אין לה לאנציקלופדיה כבר מקום בבתינו. רובנו הוצאנו אותה. אך הנה היא הצליחה לרכז את תשומת ליבו של אותו צעיר שעה ארוכה. קרבתי אליו והצצתי. הוא עיין בערך העוסק במטוסים...'
לפני כשבועיים, בשעת בוקר, צילם ברוך גיאן את התמונה היפה הזאת ברובע היהודי שבעיר העתיקה של ירושלים. ליד הצפרדע הונחו ארגזי קרטון ובתוכם ספרים שכנראה היו עבים וגדולים מדי כדי להיכנס בעד הפתח.
נער חרדל"י סקרן שלף מתוך הארגז כרך של האנציקלופדיה העברית, ולא יכול היה להתאפק. הוא התיישב על שפת המדרכה והחל לקרוא...
'נכון', כתב לי ברוך, 'אין לה לאנציקלופדיה כבר מקום בבתינו. רובנו הוצאנו אותה. אך הנה היא הצליחה לרכז את תשומת ליבו של אותו צעיר שעה ארוכה. קרבתי אליו והצצתי. הוא עיין בערך העוסק במטוסים...'
היי, מה שהכי מעניין כאן, זה העובדה שמשליך הגניזה החליט שהאנציקלופדיה העברית טעונה גניזה... או שמא או רק הניח זאת מחוץ למתקן לא למטרת גניזה, אלא כדי שמישהו יאסוף את זה לביתו.
השבמחקבמקום מגורי מקובל להניח ספרים שמישים (של קודש ושל חול) ליד ה'גניזה', כדי לאפשר לאחרים להנות מהם.
השבמחקאיזה נוסטלגיה עוררת בי. בהיותי ילד הייתי מבלה שעות ליד מתקנים כאלה, אליהם התנקזו ספרים ישנים, כתבי עת (תורניים כמובן), פשקוילים, מחברות ודפים בכתב-יד ועוד ועוד. ההורים שלי פחות אהבו את ה"מציאות" שסחבתי משם הביתה...
השבמחקתמונה יפה. גם אני אוהב לאסוף ספרים שאחרים מאסו בהם.
השבמחק