היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן ארבע

איור: נעם נדב

ושוב עברה שנה, ושוב חגיגת יום הולדת שאני עורך על חשבונכם לבלוג שלי, שנולד ב-19 בפברואר 2011 (חמישה ימים לאחר יום ההולדת הפרטי שלי).

אז הנה דו"ח קצר על מה התחדש ומה התיישן בשנה שעברה.

נכון להיום התפרסמו בבלוג 902 רשימות ('פוסטים'), ועוד המקלדת נטויה. לא מאמינים לי? רוצים להיזכר? בטור השמאלי של הבלוג יש מדור שנקרא 'ארכיון הבלוג' והוא מסודר לפי שנים וחודשים. לחיצה על השנה תפתח את חודשי השנה, ולחיצה על חודש תפתח את שמות הפוסטים שפורסמו באותו חודש. לחיצה על כותרת הפוסט תפתח אותו לקריאה.

אני מניח שרוב הקוראים לא נתנו דעתם לכך, אבל בשנה האחרונה עברתי ל'דיאטה' של שלוש רשימות בשבוע (היו ימים של ארבע ואף חמש רשימות שבועיות). הגעתי למסקנה שזו ה'מנה' שקורא סביר יכול לעכל מדי שבוע. וגם כך, רבים מצטדקים (או מתלוננים) בפניי שאין להם זמן לקרוא... כתוצאה מכך נוצרים מדי פעם 'פקקים בצנרת' וכותבי מאמרים ושולחי חומרים נאלצים להמתין זמן ארוך עד הפרסום. סליחה.

וזו ההזדמנות להודות ברבים לכל תומכי הבלוג ושותפיו, בקמח וברוח, בתורה ובעבודה, בממון ובשווה ממון, במשוב ובעידוד, ולציין את שמות הכותבים שהתארחו כאן בשנה האחרונה במדור קבוע או ברשימה בודדת:

אורה אחימאיר, דן אלמגור, הלל אסף, חיים באר, ברוך גיאן, צבי (גרימי) גלעד, אמוץ דפני, אבנר הולצמן, אליהו הכהן, איתמר וכסלר, יהודה זיו, יחזקאל חובב, אביבה חלמיש, אסא כשר, דליה למדני, חנוך מרמרי, מרדכי נאור, רמי נוידרפר, בני עורי, פוצ'ו, משה פוקס, נתן רועי, ארנון שמשוני.

תודה גם לרבים-רבים, שתורמים בכל שבוע שאלות ותשובות, צילומים וקוריוזים, תגובות והערות, מכתבי עידוד ותמיכה ולפעמים גם ביקורת, שכאשר היא יוצאת מן הלב היא גם נכנסת אל הלב. תודה לכולם.

וזה גם המקום להעלות בצער את זכרם הטוב של קוראים נאמנים שהסתלקו בשנה האחרונה, ובהם אורי אליצור, רבקה (ריקי) בליבוים, דיוויד לנדאו, יהושע מונדשיין, יצחק קרופניק, מתי רשף ומיכה שגריר. זיכרון כולם לברכה.

עורך בלוג עונ"ש בדרכו למשימה סודית (דרך בית לחם בירושלים, צילום: ברוך גיאן)

ובאילו רשימות אני הכי גאה? במהלך 2014 התפרסמו כאן 188 רשימות, וכשאני סוקר אותן כבני מרון קשה לי לבחור מתוכן – כולם היו בניי. מה לא היה כאן בשנה שעברה? מסעות ספרותיים לרוֹבְנַה בעקבות 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז, ללייפציג בעקבות 'חלומותיהם החדשים' של חיים באר ולקֶמניץ שבמזרח גרמניה לביקור בחנות הכל-בו של שוקן; מעקב אחרי גלגולי ניגונים – החל בשירי טנקיסטים ושירי אַיָּלוֹת, עבור בגלגולי 'על הדרך עץ עומד' של איציק מאנגר, וכלה ב'שבוע טוב' המיתולוגי של אפרים די-זהב. טיילנו ברחבי הארץ עם יהודה זיו ובשכונות ירושלים עם מצלמתו הנפלאה של ברוך גיאן. התרגזתי על השמאל האנטי-ציוני ועל גיבורו העיתונאי גדעון לוי (זוכרים שהייתה כאן מלחמה בקיץ?), מה שגרם לכמה קוראים לדרוש ממני להוציאם תיכף ומיד מרשימת המינויים. התפעלתי מפרנסות משונות של יהודים, סיפרתי סיפורי רחובות ולעגתי לפיגועי לשון ועלגויות מביכות. והיו הרבה סיפורים מארץ ישראל הישנה וממדינת ישראל הנוכחית, עסקי חרדים וקנאים, הספדים ופרידות (עזריה אלון, פיט סיגר, חנה מרון, יהודית הנדל, מרדכי רוזמן, האחיות בַּארי), ביקורות ספרים, הקדשות ספרותיות, חידות מצולמות (שמקצתן הוצעו על ידי קוראים כמו יוני המנחם או טובי גולן), ובעיקר היו כאן המון שטויות. היה כיף ויהיה עוד יותר.

ובכל זאת, הרשימה שהכי ריגשה אותי, וגם ריגשה קוראים רבים אחרים, הייתה פוסט קצרצר שפרסמתי כאן ביום השואה והגבורה: 'אני נשארתי בחיים'.

פלטפורמת 'בלוגר' של 'גוגל', שמארחת את בלוג עונ"ש, מאפשרת לי לראות את מספר הצְפיות בכל פוסט. החלטתי אפוא לערוך את מצעד הרשימות הפופולריות, ואלה התוצאות באליפות הפוסטים של שנת 2014 (כל פוסט צבר מעל 5,000 צפיות):

• שקיות האורגזמה של עיתון 'המודיע'
• על דעת המקום: 'שביל לפרא בין הרים'
• החומש המצונזר של חסידי סקווירה
• ויאגרה לכל חייל: עיונים במכרזי משרד הביטחון
• 'תודה על העברית': מסע אל עיירת הולדתו של אליעזר בן-יהודה

ברשימת התפוצה האישית של מנויי הבלוג יש כ-2,300 איש, ומלבדם יש עוד מאות רבות של קוראים שמקבלים את הפוסטים החדשים ישירות באי-מייל וללא תיווך שלי. בכל יום שישי בבוקר אני מקדיש לפחות שעה להפצת המיילים הללו, לטיפול במיילים שחזרו ולבקשות הצטרפות חדשות. מן הסתם יגיע השלב שבו אומר: 'איני יכול עוד'...

אני מתיר לעצמי לחזור על מה שכתבתי בפוסט יום ההולדת בשנה שעברה:

הבלוג, מראשיתו, נכתב שלא על מנת לקבל פרס והוא פתוח לכולם, ובחינם. אבל כל מי שקורא בו, ולוּ במעט, מבין כי מושקעות בו עשרות רבות של שעות עבודה בכל שבוע. 

מי שמסכים שתוכן איכותי ומוקפד ראוי לְתִּגְמוּל, והנאה מקריאה באתרים מושקעים באינטרנט אינה שונה מהליכה למסעדה, קריאה בספר, האזנה לקונצרט או צפייה בסרט או בהצגת תיאטרון שעולים כסף, מוזמן להציץ בטור השמאלי ולהשתתף בתחזוקת הבלוג ככל אשר ידבנו לבו. לא חובה, כמובן. זו הבעת אמון, שמטבע העניין גם עוזרת לחיזוק המוטיבציה של העורך והמו"ל, שהרהורי פרישה וחזרה למגדל השן האקדמי פוקדים אותו מדי פעם. ברוח אחד המדורים החביבים בבלוג, הרי זו אמורה להיות גם 'פרנסה של יהודים'... ועל תומכי הבלוג ייאמר: עץ חיים היא למחזיקים בו וכל תומכיו מאושר.

מקור: 'הפולניה' (תודה למיכל)