פסל הבטון והברזל 'הפועל העברי', שפיסל האדריכל אריה אל-חנני בשנת 1934, היה מסמלי 'יריד המזרח', שנפתח באותה שנה בצפון תל אביב, סמוך למתחם שבו יתחילו, שנתיים לאחר מכן, העבודות להקמת נמל תל אביב.
הנה מבט מקרוב על הפסל המקורי, בין רגליו של הפועל הצטלם למזכרת היוצר אריה אל-חנני:
העוצמה האקספרסיוניסטית שהפיק הפסל שירתה היטב את אווירת ההאדרה הפולחנית של 'הפועל'. באותם ימים באה האדרה זו לידי ביטוי גם בספרות ובאמנות, בשירה ובזמר, ותאמה להפליא את הלכי הרוח שנשבו אז בברית המועצות ובמדינות סוציאליסטיות אחרות.
השיר 'גלגלי העולם', שחובר על ידי המורה והמשורר יחזקאל סַן (נדפס לראשונה בעיתון 'במעלה', 28 באפריל 1932, תחת הכותרת 'שיר המחר') והולחן על ידי יצחק אֶדֶל, הוא אולי השיר הכי שרירי והכי בולשביקי בזמר העברי:
גַּלְגַּלֵּי הָעוֹלָם חוֹרְקִים שֵׁן בַּמִּפְעָל
בְּרִנָּה מִתְמַתֵּחַ כָּל שְׁרִיר.
כְּבָר מַזְהִיב הָאָסִיף וְעַלִּיז הֶעָמָל
בַּשָּׂדֶה, בַּפַּרְדֵּס וּבַנִּיר.
כְּבָר כָּבְדוּ הַגְּרָנוֹת וּמְצַפּוֹת לַיְּבוּל
צֻחְצְחוּ מְכוֹנוֹת הַקָּצִיר.
מִתְבָּרֶכֶת תֵּבֵל בְּבִרְכַּת הַשִּׁכְלוּל,
בְּשִׁפְעָה וּבְשָׂבְעָה לְמַכְבִּיר.
הַמּוֹטוֹרִים שׁוֹרְקִים וּתְרוּעוֹת קַטָּרִים
מִתְלַכְּדוֹת לְהִמְנוֹן הַיְּצִירָה.
דִּינָמִיט מְיַשֵּׁר גַּבְנוּנֵי הֶהָרִים
וְהַתְּמוֹל נֶהֱרָס תּוֹךְ שִׁירָה.
וְשִׁירַת הֶעָתִיד מִשְׁתַּלֶּטֶת בַּכֹּל
וְהוֹלֵךְ וְנִשְׁכָּח הַיָּשָׁן.
וְצוֹעֵד דּוֹר צָעִיר וְסוֹלֵל הַמִּשְׁעוֹל
לְעוֹלָם שֶׁל בֵּטוֹן מְשֻׁרְיָן.
בשנת 1937 (כנראה), צולמה בקיבוץ גן שמואל תמונה זו, בלי ספק בהשפעת פסלו של אל-חנני. בארכיון הקיבוץ צוין כי זהו החבר חיים פלד, מקבוצת נוער א', שעובד בבניין:
הכְּרזה הזו הופקה בשנות השלושים, כנראה בפולין:
ב-1937 עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר את הכרזה הזו עבור תנועת הספורט 'הפועל':
אך הערצת הגוף המסוקס לא הייתה רק נחלת אוהדי 'הפועל'. הנה כרזה שעוצבה בשנת 1935 עבור 'מכבי'...
ולא רק השמאל הסוציאליסטי העריץ את הפועל החסון נושא הדגל והפטיש, אלא גם הימין הלאומי הרוויזיוניסטי. הנה שתי דוגמאות לכרזות מאמצע שנות השלושים:
צריך להודות ביושר על האמת: פולחן הפועל ושריריו שיקף לא רק את האמונה הנלהבת בבנין הארץ ובעבודה עברית של 'היהודי החדש', אלא הושפע גם מאמנות העיצוב וממגמות התעמולה שרווחו אז בברית המועצות, ולהבדיל גם בגרמניה הנאצית והאנטישמית. הנה שתי דוגמאות:
מאוחר יותר, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, התגלגלו הפועל העברי ושריריו המשורגים גם לשטר ה'חמש לירות', שעיצבו האחים שמיר בשנת 1958.
לא מכבר התגלו הסקיצות שהכינו האחים שמיר לקראת פרסום שטר זה ובהן צילומי הדוגמנים שהציגו פועלים.
נחזור לפועל העברי של 'יריד המזרח'.
ברבות השנים נהרס הפסל המקורי ונעלמו חלקיו, אך למן שנת 1989 החלו לשקמו ולשחזרו.
בשבוע שעבר ביקר במקום אלון גלעדי ושם לב כי משהו חסר שם בפסל. וכך כתב לי:
בעלי התוספות
גלעד הרשושנים מגבעת שמואל שלח לי צילום של סבו, הלשונאי והתשבצאי הלל הרשושנים, ליד פסל 'הפועל העברי', שהיה, כנראה, אתר צילום פופולרי. התמונה צולמה בסוף שנות השלושים או בתחילת שנות הארבעים והרשושנים עומד שלישי משמאל. 'אינני יודע מי הם שאר המצולמים', כתב גלעד, 'אולי קוראי עונ"ש יוכלו לעזור בזיהוי?'.
עמי זהבי ראה את הפסל של 'הפועל העברי' ונזכר בגג שמאחורי בית החייל בתל אביב. הזווית, עפעס...
'האם יש למבנה הזה איזו משמעות פונקציונלית?', תהה עמי.
לניר אורטל הזכיר הסיפור הזה את השיר של יהודה אטלס (מספרו 'והילד הזה הוא אני'):
יצירה מונומנטלית אחרת של אל-חנני, ידועה אף פחות, הן דמויות ענק שהוצבו בחזית הכניסה לביתן הארץ ישראלי, ביריד העולמי שהתקיים בשנת 1939 בפארק פלאשנינג-מדואז, ניו-יורק. הפסל נקרא 'עובד האדמה, הפועל והמלומד'.
על היריד הזה כתב רן בר-יעקב בגיליון עת-מול, 220 (2011).
 |
| הפועל העברי 'המקורי' (מקור: ויקיפדיה) |
הנה מבט מקרוב על הפסל המקורי, בין רגליו של הפועל הצטלם למזכרת היוצר אריה אל-חנני:
 |
| מקור: האמת האפורה |
העוצמה האקספרסיוניסטית שהפיק הפסל שירתה היטב את אווירת ההאדרה הפולחנית של 'הפועל'. באותם ימים באה האדרה זו לידי ביטוי גם בספרות ובאמנות, בשירה ובזמר, ותאמה להפליא את הלכי הרוח שנשבו אז בברית המועצות ובמדינות סוציאליסטיות אחרות.
השיר 'גלגלי העולם', שחובר על ידי המורה והמשורר יחזקאל סַן (נדפס לראשונה בעיתון 'במעלה', 28 באפריל 1932, תחת הכותרת 'שיר המחר') והולחן על ידי יצחק אֶדֶל, הוא אולי השיר הכי שרירי והכי בולשביקי בזמר העברי:
גַּלְגַּלֵּי הָעוֹלָם חוֹרְקִים שֵׁן בַּמִּפְעָל
בְּרִנָּה מִתְמַתֵּחַ כָּל שְׁרִיר.
כְּבָר מַזְהִיב הָאָסִיף וְעַלִּיז הֶעָמָל
בַּשָּׂדֶה, בַּפַּרְדֵּס וּבַנִּיר.
כְּבָר כָּבְדוּ הַגְּרָנוֹת וּמְצַפּוֹת לַיְּבוּל
צֻחְצְחוּ מְכוֹנוֹת הַקָּצִיר.
מִתְבָּרֶכֶת תֵּבֵל בְּבִרְכַּת הַשִּׁכְלוּל,
בְּשִׁפְעָה וּבְשָׂבְעָה לְמַכְבִּיר.
הַמּוֹטוֹרִים שׁוֹרְקִים וּתְרוּעוֹת קַטָּרִים
מִתְלַכְּדוֹת לְהִמְנוֹן הַיְּצִירָה.
דִּינָמִיט מְיַשֵּׁר גַּבְנוּנֵי הֶהָרִים
וְהַתְּמוֹל נֶהֱרָס תּוֹךְ שִׁירָה.
וְשִׁירַת הֶעָתִיד מִשְׁתַּלֶּטֶת בַּכֹּל
וְהוֹלֵךְ וְנִשְׁכָּח הַיָּשָׁן.
וְצוֹעֵד דּוֹר צָעִיר וְסוֹלֵל הַמִּשְׁעוֹל
לְעוֹלָם שֶׁל בֵּטוֹן מְשֻׁרְיָן.
בשנת 1937 (כנראה), צולמה בקיבוץ גן שמואל תמונה זו, בלי ספק בהשפעת פסלו של אל-חנני. בארכיון הקיבוץ צוין כי זהו החבר חיים פלד, מקבוצת נוער א', שעובד בבניין:
 |
| מקור: פיקיוויקי |
הכְּרזה הזו הופקה בשנות השלושים, כנראה בפולין:
ב-1937 עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר את הכרזה הזו עבור תנועת הספורט 'הפועל':
אך הערצת הגוף המסוקס לא הייתה רק נחלת אוהדי 'הפועל'. הנה כרזה שעוצבה בשנת 1935 עבור 'מכבי'...
ולא רק השמאל הסוציאליסטי העריץ את הפועל החסון נושא הדגל והפטיש, אלא גם הימין הלאומי הרוויזיוניסטי. הנה שתי דוגמאות לכרזות מאמצע שנות השלושים:
צריך להודות ביושר על האמת: פולחן הפועל ושריריו שיקף לא רק את האמונה הנלהבת בבנין הארץ ובעבודה עברית של 'היהודי החדש', אלא הושפע גם מאמנות העיצוב וממגמות התעמולה שרווחו אז בברית המועצות, ולהבדיל גם בגרמניה הנאצית והאנטישמית. הנה שתי דוגמאות:
מאוחר יותר, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, התגלגלו הפועל העברי ושריריו המשורגים גם לשטר ה'חמש לירות', שעיצבו האחים שמיר בשנת 1958.
לא מכבר התגלו הסקיצות שהכינו האחים שמיר לקראת פרסום שטר זה ובהן צילומי הדוגמנים שהציגו פועלים.
 |
| מקור: קטלוג מכירות פומביות 'קדם', יולי 2014, פריט מס' 223 |
נחזור לפועל העברי של 'יריד המזרח'.
ברבות השנים נהרס הפסל המקורי ונעלמו חלקיו, אך למן שנת 1989 החלו לשקמו ולשחזרו.
 |
| הפסל המתפורר (צילום: ד"ר אבישי טייכר; מקור: ויקיפדיה) |
 |
| הפועל העברי משקיף על הפועלים הלא עבריים שלמרגלותיו, 2012 (צילום: עופר וקנין) |
בשבוע שעבר ביקר במקום אלון גלעדי ושם לב כי משהו חסר שם בפסל. וכך כתב לי:
ממרומי גבהו משקיף הפועל הזקן כבר שמונים שנה אנה ואנה ורואה שאין יותר פועלים עבריים בסביבה. יש רומנים, יש סינים, יש פלסטינים, ורק הוא, הפועל העברי האחרון שעוד נושא קורה כבדה על כתפיו.
ויום אחד, פשוט נמאס לו להמשיך ולהיות פראייר. הוא התגנב בחשאי לחצר שמאחורי הבניין, חיש קל זרק מעליו את המשא הכבד, וחזר למקומו כשהוא בטוח שממילא אף אחד לא ישים לב.במקום 'הפועל העברי 1934' יש לנו עכשיו פועל עברי מעודכן, ואת הקורה הכבדה – שיסחבו אחרים...
 |
| הפסל המשוקם והמשוחזר |
 |
| הפועל העברי סיים את חייו בחצר האחורית (צילומים: אלון גלעדי) |
בעלי התוספות
גלעד הרשושנים מגבעת שמואל שלח לי צילום של סבו, הלשונאי והתשבצאי הלל הרשושנים, ליד פסל 'הפועל העברי', שהיה, כנראה, אתר צילום פופולרי. התמונה צולמה בסוף שנות השלושים או בתחילת שנות הארבעים והרשושנים עומד שלישי משמאל. 'אינני יודע מי הם שאר המצולמים', כתב גלעד, 'אולי קוראי עונ"ש יוכלו לעזור בזיהוי?'.
עמי זהבי ראה את הפסל של 'הפועל העברי' ונזכר בגג שמאחורי בית החייל בתל אביב. הזווית, עפעס...
'האם יש למבנה הזה איזו משמעות פונקציונלית?', תהה עמי.
לניר אורטל הזכיר הסיפור הזה את השיר של יהודה אטלס (מספרו 'והילד הזה הוא אני'):
כשכולם סוחבים
ת'גזעים העבים
למדורת ל"ג בעומר
תמיד יש אחד
שרק עושה את עצמו שמרים
אבל באמת נותן לסחוב
לכל האחרים.
יצירה מונומנטלית אחרת של אל-חנני, ידועה אף פחות, הן דמויות ענק שהוצבו בחזית הכניסה לביתן הארץ ישראלי, ביריד העולמי שהתקיים בשנת 1939 בפארק פלאשנינג-מדואז, ניו-יורק. הפסל נקרא 'עובד האדמה, הפועל והמלומד'.
על היריד הזה כתב רן בר-יעקב בגיליון עת-מול, 220 (2011).
הערות לי שתיים כמו להבדיל או לא ה"בובותיים":
השבמחקא. בין כל המדינות שבהן הלכה והתבלט משהו בסגנון של אותה לאומנות כוחנית שמתוארת לעיל ובעיקר בשלהי מלחמה"ע הראשונה - וכמובן שגם אחריה - חסרה לי (מאוד, מאוד !) איטליה עם או בלי דגש על אקספרסיוניזם ובכלל - השכנים מ"המרה נוסטרה" ואיך אפשר להתעלם מהם מבלי לעבור על "וכי ימוך" וגו'.
ב. וחשוב גם ללוות את הקריאה בזמזום שמהדהד מצעדים שבהם נזרקת סיסמה כמו של "עבודה עברית , מדינה עברית" , שכן יש משהו בשולי הדברים -כמו "הא בהא תליא "
אני רוצה לבכות. מבחינתי מה שנעשה הוא מחיקת חלק מההסטוריה שלנו. תואם את המגמה היום בארץ. בת שבע
השבמחקדומני ששיר הכביש (הַךְ, פַּטִּישׁ, עֲלֵה וּצְנַח!) של אלתרמן וסמבורסקי יכול להתחרות בכבוד על תואר השיר השרירי.
השבמחקמומלץ בחום לחזות ביוסי ואלד, תלמידו בן השמונים של סמבורסקי, מדגים את הכוריאוגרפיה שעוצבה לשיר בהתישבות העובדת.
ובמילותיו של אריק איינשטיין:
השבמחקאוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן,
שברת לי את הלב לחתיכות קטנות
היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו,
אני כל כך עצוב בא לי לבכות
באם נתעלם לרגע מאוירת הנכאים שהשתלטה כאן, ראוי להרחיב מעט על פועלו של האדריכל אריה אל-חנני (במקור ספוז'ניקוב, השם אל-חנני נבחר כדוגמת השם אל-חוסייני, אצלו גר כשעלה לארץ) בבניין תל-אביב, ולהבחין בינו לבין האדריכל התל-אביבי אבא אלחנני שפעל מעט אחריו (וידוע למשל בתכנון כיכר המדינה ומשכן הנשיא, וגם באנדרטה לטייסים שנפלו מול חופי תל-אביב).
השבמחקהפסל מן הסתם בסוג של שיפוץ מתמשך...ולו בשל העובדה שזה גם הלוגו של כל המתחם.
השבמחקלעניין "גלגלי העולם " - אני זוכר שבצעירותנו היינו שרים "עולם של בטון מזוין" וכמובן מתגלגלים מצחוק וזה מזכיר כמובן את הסיפור על נאום בגין ב"סיפור על אהבה וחושך" (עמ' 480) ומעביר אותנו באלגנטיות לרשימה הבאה...
מאחורי בית החייל זה הצבי של הדואר. אולי לא כל כך פועל - אבל עיברי.
השבמחקהסקירה המלבבת על דמותו של הפועל העברי בן דמותו של היהודי החדש (מכס נורדאו: יהדות השרירים...), היא באמת דוגמא יפה כיצד אפשר לקרב אל לבנו את העבר, אבל פסקה אחת שנשתרבבה לדברים ראוי היה לה שלא תיכתב.
השבמחקכוונתי למשפט: " צריך להודות ביושר על האמת: פולחן הפועל ושריריו [...] הושפע גם מאמנות העיצוב וממגמות התעמולה שרווחו אז בברית המועצות, ולהבדיל גם בגרמניה הנאצית והאנטישמית".
האם אתה מעלה על דעתך שמדבריך אפשר לגרוס כי, 'פולחן הפועל ושריריו הושפע גם ... מגרמניה הנאצית'?!
אשכרה, רעיון הפועל השרירי הגיע אלינו 'גם מגרמניה הנאצית' ?! נכון, זאת אוולת מוחלטת.
במקרה זה ראוי היה הרבה יותר לזכור כי, היטלר אמן התעמולה גנב כל מיני דברים מהשקפות אחרות, וכידוע, בעניין זה, הוא לא היה מקורי. כל התפישה הפשיסטית שצמחה בסוף המאה ה-19 ואותה הוא אימץ, נתלתה במושגים וסמלים מעין אלה שמקורם הכח המהרס של ההמון המוסת.
אם כך, למה צריך היה אדוני לגרור את הנאצים הנתעבים לעניין?
ובמקרה זה אין די בהכרזה 'להבדיל')
"וְהַתְּמוֹל נֶהֱרָס תּוֹךְ שִׁירָה.." - מתכתב עם הסיסמא של הניהליסטים והסובייטים - "עולם ישן נחריבה".. "צוֹעֵד דּוֹר צָעִיר וְסוֹלֵל הַמִּשְׁעוֹללְעוֹלָם שֶׁל בֵּטוֹן מְשֻׁרְיָן" - צעירים שלעגו לעברם... חשבו שהם צעירים למצח.. אינם עוד ביננו, דור בא ודור הולך..
השבמחק