פינת ההלכה: האם במאה התשע עשרה היה מותר לדבר בטלפון בשבת?

שבחי הטלפון הרוטט

על אלפי האיסורים וההלכות הקשורות בשבת אמרו כבר חכמינו במשנה: 'הלכות שבת ... הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות' (חגיגה, א, ח).

זכורני אחת משיחותיו של מורנו, ההיסטוריון הדגול (והאדם הנפלא) פרופסור יעקב כ"ץ, ובה הוא אמר בערך כך: באמצע המאה התשע-עשרה, כאשר השימוש בחשמל החל להיות נפוץ יותר ויותר, לא ידעו פוסקי ההלכה כיצד בדיוק יש לפסוק לגבי השימוש בו בשבת. הם יכלו להתיר ויכלו לאסור, אך תחושתם היתה שזה אסור. עם זאת הם נחלקו בדעותיהם לאיזה 'אב מלאכה' בדיוק יש לייחס את האיסור הזה. לו ידעו אותם רבנים – כך שיער כ"ץ – איזו משמעות דרמטית תהיה לחשמל במאה העשרים, ולכך שלא ניתן יהיה לקיים חיים - פשוטו כמשמעו - בלי חשמל, הם בוודאי היו מוצאים דרך להתירו גם בשבת. אלא שבאותה עת לאיש מהם לא היה מושג שיום יבוא והחשמל המשונה הזה יזרום בכל בית ובכל מקום.

ובכן, מדובר לא רק בחשמל. שאלת השימוש בטלפון בשבת הטרידה גם כן רבנים ופוסקים וגם כאן תחושתם היתה שהדבר אסור, אך לא תמיד הם ידעו למה. והנה מתברר שהיו גם רבנים שחשבו אחרת, ולא מצאו בעיה הלכתית של ממש בדיבור בטלפון בשבת.

בי"ט באייר תרנ"ד (25 במאי 1894), סיים עורך העיתון 'המליץ', ליאון (יהודה) רבינוביץ ('איש יהודי'), את סקירת המתרחש 'חוץ לארצנו', בקטע הסרקסטי הבא:

העיתון 'דער איזראליט' (Der Israelit), שנדפס במיינץ (מגנצא), היה ביטאונה של האורתודוקסיה היהודית בגרמניה, ו'הצדיק המאיינצי' הוא כנראה העורך אוסקר להמן, שהחליף את אביו הרב ד"ר מאיר (מרקוס) להמן, שנפטר ב-1890.

דברים אלה שנכתבו ב'עיתון המליץ' הגיעו גם לידיעתו של הרב משה נחום ירושלימסקי (1916-1855), שמשנת 1880 שימש כרבה החסידי של קהילת קמינקא שבתחום המושב הרוסי ובו בזמן היה גם פוסק הלכה נאמן לכמה מענפיה של חסידות צ'רנוביל.

והנה למרות רבנותו וחסידותו לא נרתע ירושלימסקי המתון לפרסם את דעתו ב'המליץ', וזאת על אף שעיתון זה נחשב למשכילי. הנה מה שכתב שם בתאריך כ"ט בתמוז תרנ"ד (2 באוגוסט 1894):

(תודה לדרור שגב)

מנקודת מבטו של ירושלימסקי, הדיבור בטלפון מותר ורק הצלצול בפעמון אסור. מי שיקרא את דבריו בעיון יראה כי הרב הנכבד לא ממש הבין מה זה טלפון, ולכן נאלץ העורך להסביר לו בעדינות כי מדובר בהמצאה חדשה לגמרי:

ענייני הטלפון בשבת העסיקו עוד רבנים ופוסקים. זמן מה קודם לירושלימסקי התיר זאת גם הרב חיים יהודה ליב ליטווין (כּוּנה גם סוֹסְניצֶר, על שם מגוריו בעיירה סוסניציה שבפלך צ'רניגוב). ליטווין (בערך 1840 – 1903), יליד בוברויסק, היה תלמידו של האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון ('הצמח צדק') וישב בחצרו. רוב חייו עברו בנדודים – באותה עת בה כתב את תשובתו שתובא בהמשך הוא התגורר בברודי שבגליציה – בסוף ימיו היה רב בעיירה סמרגון שבפלך וילנה. ידידי הרב יהושע מונדשיין המציא לי את המידע הביוגרפי אודותיו, מתוך מבוא מקיף שחיבר להוצאה מחודשת של ספר השו"ת של ליטווין, 'שערי דעה'.

והנה, בספרו זה, שנדפס בלמברג תרל"ח (1878), כתב ליטווין בפירוש את דעתו המקלה בסוגייה (סימנים קצג-קצד). זה קצת ארוך, אבל שווה עיון לחובבי הז'אנר. הנה השאלה שנשאל כבוד הרב, על 'המצאה חדשה אשר פשטה בזמן קצר במקום הטעלעגראף על ידי כלי הדיבור הנקרא 'טֶעלעֶפאן':

התשובה מעט ארוכה ומפולפלת, ולכן נסתפק בקביעה החד-משמעית שבראשיתה:

ובעברית שאיננה כתב רש"י:

על דבר שאלתו בההמצאה החדשה הנקרא טעלפאן, אם מותר להשתמש בו ולדבר על ידיו בשבת, הנה אחר התבוננות קצת לא מצאתי שום איסור בזה.

תשובתו של ליטווין היתה מוכרת היטב, ולימים, בהדפסה השנייה של ספרו, הוא עצמו השמיט אותה והדפיס במקומה תשובה אחרת בדיני טלפון (האם אפשר לצאת ידי חובת שמיעת קול שופר באמצעות הטלפון). הוא עצמו גם כתב בתשובתו, שהסיבה לכך שהוא מקל בדבר היא שבשלב זה עדיין לא התפשט הטלפון בכל מקום והוא רק נחלתם של 'יחידי סגולה ופקידי הממשלה'.

אז למה באמת אסור לדבר בטלפון בשבת (אלא אם אתם אנשי כוחות הביטחון או רופאים ומשתמשים ב'שבתפון' הכשר של מכון צומ"ת)?

מה זה בעצם משנה?

הרי מי שרוצה להחמיר יוכל תמיד לומר שהרבנים הללו לא ממש הבינו מה זה טלפון, וימצא אלף ואחד סיבות למה זה באמת באמת אסור. אבל נחמד לדעת שהיו פעם רבנים אחרים, שלא חשבו שבכל הזדמנות שנקרית על דרכם חייבים להחמיר.

מאז עברנו כידוע לטלפונים ניידים וחכמים, שהביאו אתם צרות חדשות ובעיות ישנות.

שמע קולנו

הנה פשקוויל חביב שצילם שאול רזניק לפני כמה שבועות בגבעת שאול בירושלים, בגנות 'המשחיתים החדשים'.

אַנדרו ייִד

*

כיצד משתמשים בטלפון האוטומתי?

ואם אנחנו כבר בענייני טלפונים הנה כמה צימוקים ישנים שלא קשורים לא לשבת ולא לעולם ההלכה.

האם ידעתם למשל מה ההבדל בין 'פררררררררר', 'בררררררררררר' ו'זזזזזזזזזזזז'?

לוח זה, שחולק בשנת 1938 על ידי משרד הדואר, הטלגרף והטלפון של ממשלת המנדט הבריטי, למנויים בירושלים ובבית לחם, יבהיר לכם זאת בצורה חד-משמעית.

(תודה לדרור ורמן)

מסתבר אפוא שהקדמנו לפחות בחמש עשרה שנה את חברת 'בֶּל' האמריקנית. הנה סרט משנת 1954 המלמד את האזרח האמריקני הפשוט כיצד משתמשים בטלפון אוטומטי:



(תודה לאביעד סטולמן)

ולקינוח סעודה, הנה עונשו של מי שמעז לדבר בטלפון נייד באמצע קונצרט. אמנם הקונצרט הוא לא מי יודע מה, אבל בכל זאת, לא יפה להפריע: