מה יָשָׁן במדע: היכן נְעוּרָי?

הקוף המורד מסרב לתת את אשכיו לרופאים (ציור: אלדו מולינרי)

מאת אבי עורי*

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –

הֵיכָן נְעוּרָי?

בעיתון 'הצפירה', מיום 26 באוגוסט 1927, נדפסה רשימה, שכותרתה המרעישה עסקה בניסיונות מדעיים לחידוש הנעורים:

כותב הרשימה היה לא אחר מאשר משה אונגרפלד (1983-1898), מי שלימים יתפרסם כמנהלו חמור הסבר של 'בית ביאליק', תפקיד בו החזיק 46 שנים.

משה אונגרפלד (מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו)

ב-30 בספטמבר נדפסה רשימתו של אונגרפלד גם בעיתון הארץ-ישראלי 'דואר היום'. אונגרפלד שר שירי הלל למדען היהודי האוסטרי אויגן שטיינאך, שלדעתו 'מצליח' למצוא את סוד ההתחדשות המינית ונעורי הנצח. לא מפתיע שלרשימה נתלוו גם צלילים של גאווה פטריוטית ומגננה נגד האנטישמיות ('כי הלא יהודי הוא').

כמה שנים אחר כך, ב-24 באוקטובר 1934, נדפסה ב'דואר היום' כתבה נוספת באותו עניין, מאת ד"ר מ' שמי, אלא שהפעם נלוותה לה נימה ביקורתית יותר.

שלושת הרופאים והמדענים שנזכרו בכתבות אלה היו יהודים: איליה מצ'ניקוב (1845-1916) הרוסי; סרג' וורונוף הצרפתי (שבו נעסוק בהמשך), וכאמור אויגן שטיינאך (1944-1861) האוסטרי.

אויגן שטיינאך (מקור: Archive for Sexology)

שטיינאך, שתואר במאמר הראשון כ'פרוש ומובדל, הרחק משאון הפרסום והרקלמה', היה יהודי אוסטרי שלמד רפואה בווינה. הוא עבר לפראג כדי לשמש כעוזרו של המדען-הפיסיולוג היינריך אוואלד הרינג, והלה כיוונו למחקרים נוירו-פיסיולוגיים. שיינטאך שב לווינה וסביב 1910 התמקד עניינו בפיסיולוגיה של המין. הוא הגיע למסקנה שיש קשר בין ההורמונים המיניים לבין תהליכי ההזדקנות, והחל להשתיל בבעלי חיים אשכים ממינים אחרים ולערוך ניתוחים הקשורים לאברי המין. הוא זכה להוקרה רבה בווינה וידיעות על מחקריו התפרסמו גם בעיתונות הפופולרית. עם עליית הנאצים לשלטון הצליח שטיינאך להגיע למונטרה בשווייץ, ושם גם מת. שטיינאך קיווה לקבל את פרס נובל, אך לא זכה לכך וכפרס תנחומים חדר שמו כמונח רפואי בזמנו ואלה שעברו את  הניתוח, שנקרא על שמו, כונו Steinached...

לסיפור חייו של שטיינאך קשור גם המשורר האירי הידוע וזוכה פרס נובל לספרות, ויליאם בטלר ייטס (W.B. Yeats). ייטס, שהיה כנראה אובססיבי לגבי זִקנה ואבדן הנעורים, עבר בשנת 1934 את ניתוח שטיינאך: קשירת צינור הזרע בתקווה לחידוש הנעורים והאון המיני. הוא היה אז בן 69, ובאותה שנה החל בקשר רומנטי עם המשוררת מרגוט רודוק (Margot Ruddock) שהייתה בת 27... ההתכתבות בין השניים הכילה למשל את שירו A Full Moon in March. לשואלים סיפר ייטס שהניתוח עבר בהצלחה, אבל לאהובתו כתב את האמת: 

  O how can I that interest hold
What offer to attentive eyes
Mind grows young and body old

When half closed her eye-lid lies 

A sort of hidden glory shall 

About these stooping shoulders fall

Elizabeth B. Cullingford, Gender and History in Yeats's Love Poetry (1996), p. 266

ויליאם בטלר ייטס (1939-1865). צילום משנת 1934 (מקור: ויקיפדיה)

ייטס האמין בקשר בין תשוקה ליצירתיות. הוא טען שהחזרת הכושר המיני גרמה לו לפרץ של יצירתיות ובין השאר כתב אז גם את השיר Politics (פוליטיקה):

How can I, that girl standing there,
My attention fix
On Roman or on Russian
Or on Spanish politics?
Yet here's a traveled man that knows
What he talks about,
And there's a politician
That has read and thought,
And maybe what they say is true
Of war and war's alarms,
But O that I were young again
And held her in my arms!

שטיינאך הצליח כנראה לשכנע רבים וטובים לעבור את ניתוח השווא של קשירת צינור הזרע, וככל הנראה גם זיגמונט פרויד עבר ניתוח כזה בעת שכבר החל לסבול מסרטן הלסת. ידוע כי בין השנים 1925-1912 למעלה מאלף גברים אמריקנים עברו ניתוח של השתלת אשכים מבני אדם, כבשים, חמורים או קופים, וזאת כדי 'לרפא' כביכול בעיות כמו פיגור שכלי, זקנה או סכיזופרניה. 

הזכרנו קודם את המדען היהודי (ממוצא רוסי) סרג' וורונוף, שהיה בן למשפחה סובוטניקית ושמו המקורי היה שמואל. הוא חי רוב ימיו בפריס, עסק גם כן בסוגיית נעורי הנצח וכמו שטיינאך גם הוא השתיל אשכי קופים בבני אדם. וורונוף, שהיה תלמידו של חתן פרס הנובל אלקסיס קארל (Carrel), הקים את הקליניקה שלו באלג'יר ו'טיפולי' חידוש הנעורים שערך שם הכניסו לו כסף רב. בשנות העשרים ובראשית שנות השלושים הוא התפרסם מאוד, ואפילו מוסטפא כמאל אטאטורק, השליט הטורקי המזדקן, נותח אצלו! 

סרג' וורונוף (1951-1866)

דמות הגיבור הראשי בנובלה הסטירית של מיכאיל בולגקוב 'לב כלב', שראתה אור לראשונה ב-1925, התבססה על דמותו האמתית של וורונוף. בסיפורו של בולגקוב (גם הוא רופא בעברו, אף כי ללא שורשים יהודיים...) משתיל הפרופסור אשכי-אדם בתוך גופו של כלב, שמתחיל להיות אנושי יותר ויותר...

לב כלב: סיפור מפלצתי, בתרגומו של פטר קריקסונוב, ראה אור בעברית בשנת  2002

מפעלו של וורונוף חדר גם לשיר Monkey Doodle Doo, שנכתב על ידי אירווינג ברלין (היהודי) בשנת 1913, ונכלל בסרטם הארוך הראשון של האחים מרקס (יהודים כמובן), אגוזי קוקוס (The Coconuts) משנת 1929. בשיר הופיעה השורה הזו: 

If you're too old for dancing / Get yourself a monkey gland

השיר של אירווינג ברלין נכתב כבר ב-1913 (מקור: אוניברסיטת אינדיאנה)

אבל בסופו של דבר נשכח וורונוף, ומותו בשנת 1951 כמעט ולא אוזכר בעיתוני התקופה. כך עוברת תהילת עולם...

גם כיום ישנם גורמים מסחריים ופסוידו-מדעיים, שמנסים לשווק חומרים, תכשירים או נוזלים 'נוגדי הזדקנות'. והרי ברור לכול, שתהליכים אלה אינם ניתנים למניעה או האטה. כל צמח וחי נידון להתבגרות, השתנות והזדקנות, והסוף גם הוא בלתי נמנע.

___________________________________________________________________

* פרופסור אבי עורי מאוניברסיטת תל אביב עוסק ברפואה שיקומית ומתעניין בתולדות הרפואה היהודית