והתיבה שטה... נֹחַ בזמר הישראלי

יוסי שטרן, 'תבת נח'
(חנניה רייכמן, הדי הימים, הוצאת שרברק, תל אביב 1957, עמ' 163)

איור: נעם נדב

עונ"שו של דן

מאת דן אלמגור ודוד אסף

זהו החלק השני של מסענו בתיבת נח, והפעם בעקבות שלושה שירים עבריים העוסקים בהווי התוסס של חיי היומיום בתיבה.

א. נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים
Noah Found Grace in the Eyes of the Lord

את ההפלגה בים הסוער נתחיל באחד מתריסר הפזמונים שחיבר דן אלמגור על נח. מנגינתו של שיר זה מבוססת על שיר עם אמריקני שיובא בהמשך. לראשונה שרה אותו רבקה מיכאלי והנה היא כאן בהקלטה נדירה שהיא מסרה לנו באדיבותה (זה היה מופע חגיגי שנערך ב-1960 בהיכל התרבות בתל אביב, על התזמורת ניצח יצחק גרציאני).

'כאן רבקה מיכאלי' - עטיפת התקליט בו הוקלט 'נח היה איש צדיק ותמים' (תודה לרפי בינדר ועמי אזולאי)

הבא אחריה היה דודו טופז, סולן להקת הגדנ"ע. זו היתה להקה של תכנית אחת ('חץ מקשת'), שפעלה שנה אחת (1966) ואחר כך התפרקה. 'נח היה איש צדיק ותמים' היה הלהיט הגדול שלה.

בסרטון שלפנינו שר אותו טופז שוב בתכניתו 'סיבה למסיבה' בשנת 1986 עם כמה מוותיקי הלהקה:

ואלה המילים:

            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים.
            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים.
            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים –
            וְלָכֵן נִשְׁאַר יָבֵשׁ.

הֵצִיץ הָאֵל פַּעַם מֵחַלּוֹן הַמִּשְׂרָד,

רָאָה אֶת הָעוֹלָם וְהֵגִיב מִיָּד:
'בָּרָאתִי בְּנֵי-אָדָם, אַךְ שָׁכַחְתִּי בִּשְׁבִיל מָה.
אֶמְחֶה אוֹתָם בְּמַיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.'
יָרַד הָאֵל לְמַטָּה וְהֵעִיף מַבָּט רָגוּז.
פִּתְאוֹם רָאָה אֶת נֹחַ – בָּחוּר מֵאָה אֲחוּז.
וְזֶה, בַּסִּגְנוֹן שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים,
'נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים.'

            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים...

אָמַר הָאֵל: 'נֹחַ, תָּ'עוֹלָם צָרִיךְ לִרְחֹץ!

תִּרְאֶה אֵיזֶה טִנֹפֶת! תִּרְאֶה גַּם כַּמָּה בֹּץ!
אָז קַח עֵצִים, נֹחַ, אַלְפַּיִם קוּבּ – 
וּבְנֵה תֵּבָה מִגֹּפֶר מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב.'
אָמַר נֹחַ: 'בּוֹס, זֶה ג'וֹבּ נוֹרָא קָשֶׁה.'
עָנָה הָאֵל: 'נֹחַ, קַח אֶת יֶפֶת, חַם וְשֵׁם.'
– 'בּוֹס, קִבַּלְתִּי כָּאן בַּגַּב 'הֶקְסֶנְשׁוּז'!'
– 'בְּלִי פוֹיְלֶשְׁטִיקִים, נֹחַ! אַפּ-שְׁתַּיִם זוּז!'

            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים....

נֹחַ הוֹדִיעַ: 'הַתֵּבָה, הִנֵּה הִיא, בּוֹס!'

– 'אוֹ-קֵי, נֹחַ. וְעַכְשָׁו תּוּכַל לִדְחֹס
שְׁנַיִם-שְׁנַיִם, עִם רַב לְהַשְׁגָּחָה.
וְכֵן אֶת גְּבֶרֶת נֹחַ – וְאֶת כָּל הַמִשְׁפָּחָה!'
נֹחַ שָׂח: 'בּוֹס! מְעֻנָּן כְּבָר חֶלְקִית!'
עָנָה הָאֵל: 'נֹחַ, אַל תִּזְחַל כְּמוֹ תָּמִיד!'
– 'בּוֹס, תִּרְאֶה, מַרְגִּישִׁים כְּבָר טִפּוֹת!'
עָנָה הָאֵל: 'נֹחַ, סְגֹר תָּ'פֶּה – וְתָ'דְּלָתוֹת!'

            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים....

הֵם שָׁטוּ כָּךְ... לְפֶתַע – 'זְבֶּנְג' אָיֹם!

'קִבַּלְתִּי פַּנְצֶ'ר, בּוֹס! נִתְקַעְתִּי בַּמָּקוֹם!
נִתְפַּשׂ לָנוּ הַ'בֶּק-אַקְס'. גַּם הַקְּלָאצ' נִשְׂרַט.'
הָאַל שָׂח: 'נִתְקַעְתָ, נֹחַ, עַל האררט!'
נֹחַ שָׂח: 'בּוֹס, לָרֶדֶת מֻתָר?

הָאֵל שָׂח: 'נֹח, הַמַּבּוּל מִזְּמַן עָבַר!

דַּי! זֶה נִמְאַס לִי. אֶחְזֹר לַמִּשְׂרָד.
אֶת הַמַּבּוּל הַבָּא כְּבָר תַּעֲשׂוּ לְבַד!'

            נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְתָמִים...

ומי שמעדיף לשמוע את השיר הזה בקולו העמוק של רפי גינת יוכל להאזין לו כאן.

פזמון זה הוא, כאמור, נוסח עברי חופשי לשיר גוספל אמריקני ידוע. שיר זה חובר על ידי טנסי ארני פורד (Tennessee Ernie Ford) בשנת 1959 ושמו הוא: Noah Found Grace in the Eyes of the Lord, בדיוק כפי שמתורגם הפסוק המקראי לאנגלית.

טנסי ארני פורד (1991-1919)

הנה זַמָּר העם האמריקני ברל אייבס שר את 'נח מצא חן בעיני האל':

ב. בְּתֵבָתוֹ שֶׁל נֹחַ

תיבת נח מאבני לֶגוֹ

עוד שיר שכתב דן אלמגור והלחין משה וילנסקי הוא 'בתיבתו של נח'. לראשונה שרה אותו שושנה דמארי. זה היה בטקס רשמי שנערך בנמל הקישון במסגרת חגיגות העשור למדינה (1958), ודמארי שרה אז שיר ים נוסף של השניים: 'מגדלור', שגם הוא הפך להיט.

בול בסדרת 'מוסיקה ישראלית', 2009

ואלה המילים:

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים
הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו;
אוּלָם אוֹמְרִים שֶׁלִּפְעָמִים
לְהִשְׁתַּכֵּר אָהַב.
וּפַעַם, כְּשֶׁלָּגַם כּוֹסִית
וּכְבָר עָמַד לָשִׁיר,
שָׁמַע בָּרַדְיוֹ תַּחֲזִית
שֶׁל מֶזֶג-הָאֲוִיר.
וְכָךְ, בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים,
דִּבְּרָה הַקַּרְיָנִית:
"מַבּוּל גַּלִּי עַד גְבַהּ-גַּלִּים
וּמְעֻנָּן חֶלְקִית"

            אָז הַפָּרוֹת מִיָּד הָמוּ: "מוּ – מוּ – מוּ."

            הַבַּרְוָז חִישׁ גִּעְגַּעַ: "גַּע – גַּע – גַּע."
            תַּרְנְגוֹלוֹת בִּצְעָקוֹת: "קוֹת, קוֹת – קוֹת"
            הַצְּפַרְדֵּעַ בְּתִקְוָה:  "קְוָה – קְוָה – קְוָה"
            גַּם הַתַּיִשׁ כָּךְ הוֹמֶה: "מֶה – מֶה – מֶה".
            הֵי, כָּל זָכָר וּנְקֵבָה,
            נָרוּץ כֻּלָּנוּ יַחַד לַתֵּבָה.
            לְתֵבָתוֹ שֶׁל...
            לְתֵבָתוֹ שֶׁל...
            לְתֵבָתוֹ שֶׁל נֹחַ.

הִפְלִיאוּ יֶפֶת, שֵׁם וְחַם

אֶת הַתֵּבָה לִבְנוֹת.
וְנֹחַ רַק אֶת שְׁמוֹ חָתַם
בְּשֶׁבַע הַשְּׁגִיאוֹת.
וְיֶפֶת אָז תָּלָה פְּלָקָט:
"טִיּוּל-תַּעֲנוּגוֹת.
סַע בַּחֻפְשָׁה לַאֲרָרָט.
כַּרְטִיס – רַק לְזוּגוֹת."
בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה חִישׁ הוּבָא,
אַךְ נֹחַ לֹא פִּקְפֵּק –
וְהוּא הִשִּׁיק אֶת הַתֵּבָה
עִם הַבַּקְבּוּק הָרֵיק.

            אָז הַפָּרוֹת...

אָז הַחַיּוֹת – כַּמָּה מוּזָר! -

הוֹפִיעוּ בֶּהָמוֹן.
וְשֵׁם בָּדַק מַטְבֵּעַ זֵר,
וְחַם – אֶת הַדַּרְכּוֹן.
אֵצֶל הַקֶּנְגּוּרִית גִּלָּה
גּוּרוֹן מֻבְרָח בַּכִּיס;
הַקֶּנְגּוּרִית לְלֹא מִלָּה
שִׁלְּמָה חֲצִי כַּרְטִיס.
מַבּוּל נוֹרָא יָרַד בַּחוּץ,
אַךְ בַּתֵּבָה בִּפְנִים
הֵכִין שָׁפָן אֶחָד חָרוּץ
מַבּוּל שֶׁל שְׁפַנְפַּנִּים.

            אָז הַפָּרוֹת...

יָרְדוּ הַמַּיִם כָּל הַזְּמַן,

אַךְ נֹחַ לֹא נִרְגָּשׁ
כָּל עוֹד הָיָה לוֹ בַּקַּנְקַן
לֹא מַיִם, אֶלָּא יַי"ש.
לְבַסּוֹף הוֹדִיעָה הַיּוֹנָה:
"הַכֹּל יָבֵשׁ הַיּוֹם.
אֲנִי עוֹבֶרֶת לַתְּמוּנָה
שֶׁל וַעַד-הַשָּׁלוֹם."
מִן הַתֵּבָה שֶׁהִתְרוֹקְנָה
יָרַד כָּל הַקָּהָל,
וְהִיא נִתְּנָה בְּמַתָּנָה
לַ'וַּעַד לַחַיָּל'.

           
        אָז הַפָּרוֹת...

(יש הבדלים בין הנוסח הכתוב לנוסח המושר)

שנתיים קודם פרסומו של שיר זה כתב דן פזמון דומה, שנקרא 'נוח, נוח, תן מנוח!' או 'הלֶקַח בתיבה'. שרה אותו 'להקת איילון' הנשכחת בלחנו של מאיר נוי. בשנים 1958-1956 הושמע השיר פעמים רבות ברדיו, אך לצערנו לא מצאנו הקלטה שלו.

נוח חי לו בביתו

בשקט ובשלווה,

ויום אחד קיבל פקודה
לבנות את התיבה.

בנה תיבה מגופר,

צבע אותה בכופר.
ושם וחם ויפת
משחו אותה בזפת.
אמרו לכל חיה: " בבקשה!
סיור-חופים; אך רק עם האשה!"

פזמון:    נוח, נוח, אין כבר כוח

            לזכר ולנקבה.

            נוח נוח, תן מנוח

            לפחות על התיבה.

"מה-מה-מה," געה התיש,

"למה לי אשה?

סבלתי מן העז בבית

על היבשה.

יודע כל אפרוח

כי עם אשה זה נוח,

אך כל נשוי יודע:

יותר טוב בלעדיה!

חיינו יחד על היבשה

רוצים שיכון נפרד, כמו בחופשה!"

            נוח נוח, אין כבר כוח

נוח איש מאד סימפטי

ולבו רחום.

על הנקבות הפקיד מם-צדי:

"הן מחוץ לתחום!"

והן סרגו גרביים,

ממש כמו בבית.

אבל עם בוא הליל

רוצה כל כבש – איל.

– "נכון, בקשנו קצת שיכון נפרד,

אבל מה-שעמם לישון לבד!"

נוח לא ענה אפילו

למתלוננות.

הזכרים, גם הם מיד

התחילו בתלונות.

– "אשתי כה מה-צפה לי!"

– "אשתי כה מו-סיקלית!"

– "הב-הבו את אשתי לי!"

– "אם אין פילה לי – מי לי?"

נכון, בקשנו קצת לגור לבד

אך איך נמתין עכשיו עד אררט?

נוח נוח, אין כבר כוח...

נוח לא היטה גם אוזן

אל הדיבורים,

עד אשר הטילו עוגן

אי-שם בהרים.

ואז, כמו בקולנוע,

כל זוג ירד שלוב-זרוע,

וכל חיה זורחת,

כי שוב חיים ביחד.

וקשת בענן אז תספר:

– "יחדיו קשה. לבד קשה יותר!"

פזמון     נוח נוח, אין לשכוח

            את הלקח בתיבה.

            נוח נוח, אין מנוח

            מכוחה של אהבה.

תיבת נח (צייר: נחום גוטמן)

ג. נֹחַ

ולסיום הנה 'נח', של יורם טהרלב בלחנו של מתי כספי. השיר בוצע לראשונה על ידי מתי כספי ושלישיית שוקולד, מנטה מסטיק בפסיטבל הזמר והפזמון שנערך ביום העצמאות 1974. השיר מושר כביכול מפיהן של החיות הכלואות עם נח בתיבה (כמעט חודשיים!) והן כבר נמאסות זו על זו...

הנה המילים:

נח – לא שכחנו איך בגשם ובסער
נח – לתיבה אספת את חיות היער.
שתיים, שתיים מכל מין
האריה והממותה, הגמל והשיבוטה
וגם ההיפופוטם.
איך פתחת את הצוהר
ומתוך התכלת הלבנה
באה היונה.

נח – כמה זמן נמשיך לשוט על פני המים?
נח – כל החלונות סגורים כמעט חודשיים.
וכבר אין לנו אויר
לאריה ולממותה לגמל ולשיבוטה
וגם להיפופוטם.
פתח לרגע את הצוהר
ואל תוך התכלת הלבנה
שלח את היונה.

נח – מה אתה דואג, הן כבר חדל הגשם
נח – פתח את החלון, אולי הופיעה קשת
ויראו אותה כולם
האריה והממותה, הגמל והשיבוטה
וגם ההיפופוטם.
פתח לרגע את הצוהר
ואל תוך התכלת הלבנה
שלח את היונה.

נח – היונה כבר שבה עם עלה של זית
נח – תן לנו לצאת ולחזור לבית
כי כבר נמאסנו זה על זה
האריה על הממותה, הגמל על השיבוטה
וגם ההיפופוטם.
פתח לרגע את הצוהר
ונעוף לתכלת הלבנה
כך עם היונה.

דג השיבוטה
(לדברי יורם טהרלב, הדג הוכנס לתיבה רק בגלל שהוא מתחרז עם ממותה)

על נסיבות כתיבתו של השיר הזה סיפר יורם טהרלב בבלוג שלו:

ערב אחד טילפן אלי מתי כספי והציע לי שנגיש יחד שיר לפסטיבל הזמר. הוא השמיע לי בטלפון את הלחן המדליק הזה ואני כתבתי את המילים באותו לילה. השיר מציג דמויות שכולנו מכירים גם בחיינו: טיפוסים חסרי סבלנות, שיודעים כי מישהו דואג לעתידם, אך למרות זאת דוחקים בו להשלים את המלאכה מה שיותר מהר. הם פשוט אינם סובלים זה את זה. על נוח עצמו שלפי הכתוב בתנ"ך היה מכור לאלכוהול כתוב בספר בראשית: "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". חז"ל אמרו כי למרות שהיה שיכור כלוט, הרי בין בני דורו החוטאים הוא היה צדיק. רבים מהילדים שלמדו את השיר על נוח, שאלו אותי למה היה צריך להכניס את השיבוטה לתיבה? הרי השיבוטה הוא דג, שיכול להמשיך לשחות במים גם כשיש מבול. תשובתי: הכנסתי את השיבוטה כדי להציל את הממותה...

יום הולדת שש מאות לנח (איור: זאב)

ד. ומה קרה לכל אלה שנשארו מאחור?

גוסטב דורה, המבול

האמת היא שסיפור המבול – אם ניקח את המיתוס ברצינות – אינו סיפור של עליצות ושמחה אלא סיפור של טרגדיה נוראה, לא רק קוסמית-אפוקליפטית אלא גם מוסרית.

שהרי איך אפשר להתעלם מכך שמאחור נשארו גם לא מעט בעלי חיים, שכלל לא חטאו ולא פשעו. הורים, ילדים, תינוקות, קרובי משפחה... מה עלה בגורלם? כולם טבעו! ומה הרגישו זוגות הקופים והארנבים, הפילים והכלבים שנמלטו לתיבת נוח והצילו את עצמם תוך שהם משאירים את צאצאיהם בבית?

בשאלה זו דן לאחרונה יעקב שביט במאמר קצר שפרסם בהארץ, 'אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?'

ואילו אנו נתרום לדיון סרטון אנימציה נהדר שיצרה אורין ונטורה מבצלאל ונקרא The Other Side of the Story. התסריט נכתב בידי נאור ציון.

(תודה למשה חסיד)