ברן על ראש התורן |
ב-28 בספטמבר, יומיים לאחר יום הכיפורים תשע"ג, נפטר אברהם אדן (2012-1926), שכּוּנה 'ברן' על שם המקלע שהיה בשימוש בימי מלחמת העצמאות. ברן היה לוחם אמיץ ומהולל, פלמ"חניק, איש חטיבת הנגב, מפקד גיסות השריון ואלוף פיקוד הדרום, שלעולם ייזכר בזכות התמונה של הנפת דגל ישראל באום-רשרש, היא אילת. זה היה אקורד הסיום של מבצע 'עובדה' (מארס 1949) ובעצם של מלחמת העצמאות.
באופן סמלי נפטר ברן ביום השנה ה-39 למלחמת יום כיפור הנוראה, שבה פיקד על אוגדת השריון 162 ועל קרבות הגבורה שלה בסיני ומעבר לתעלת סואץ. לפני כמה ימים חשפו ילדיו של ברן את יומני המלחמה שלו וכתבה נרחבת על כך פורסמה בעיתון מעריב על ידי חן קוטס-בר.
ברן נפטר ממחלת הסרטן אך עד ימיו האחרונים היה יפה הבלורית והתואר (ובמילים אחרות 'חתיך הורס'). הוא היה ויישאר בזיכרוננו אחד מסמליה המובהקים של ארץ ישראל היפה, וכמאמר התלמוד הבבלי: 'להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא' (על היופי הזה שייבלה בעפר אנו בוכים).
אלכס נקריאקוב, שכותב בלוג ברוסית, הכין אלבום תמונות מרתק שמשקף את תחנות חייו של ברן, ומתוכו הנה מבחר צילומים (עם מעט תוספות שלי), תוך דגש על ימי מלחמת העצמאות.
ברן המ"פ בגדוד השביעי של חטיבת הנגב (1948) |
עם אמירה, מזכירת הפלוגה, בית דראס (1948) |
ברן המ"פ (מימין) עם הסמ"פ חיים גורי לאחר כיבוש עוג'ה אל חפיר (מבצע חורב) |
עם קבוצת מתנדבי גח"ל (גיוס חוץ לארץ) |
כיבוש אום רשרש והנפת דגל הדיו
מבצע עובדה – התחרות בין חטיבת גולני לחטיבת הנגב מי יגיע ראשון (חטיבת הנגב ניצחה) |
הג'יפים של חטיבת הנגב בדרך לאילת |
לא יאומן כי יסופר, אבל לאחרונה איתרו בארכיון צה"ל תיעוד נדיר בפילם של המסע של חטיבת הנגב לאום-רשרש! כתבה של אור הלר בחדשות ערוץ 10.
שיא המסע היה הנפת 'דגל הדיו' שהוכן מראש, ב-10 במארס 1949.
למען האמת, היה שם סולם (כפי שאפשר לראות בתמונות הבאות). אבל הפלמ"חניקים לא רצו להשתמש בו והעדיפו תמונה 'קרבית' יותר, סטייל 'איוו-ג'ימה'...
|
ברן על ראש התורן |
לימים, תיאר ברן את המעמד בספרו עד דגל הדיו:
קולו של נחום נשמע, 'אנחנו נחפה, ברן מיכה וסשקה יטהרו!'
זינקנו קדימה ונצמדנו לקיר בחיפוי הדדי קרוב, סרקנו את החדרים. הסתבר כי משטרת אום-רשרש ריקה – ובידינו! סימנו בהינף יד. השאר הגיעו בריצה. התחבקנו, לחצנו ידיים ולא ידענו כיצד לבטא את שמחתנו.
'ברנצ'יק, שלוף את הדגל' – אמר נחום וניגש למוט הדק והעקום שניצב מיותם בפתח ה'חית'.
הוצאתי את דגל הדיו מחולצתי וניגשתי לתורן. התורן היה ללא חבל. אחזתי בחבל שהיה קשור לדגל, בשיני, ואת ידי הרמתי על המוט, מוכן לטפס. היינו שמונה: נחום שריג - המח"ט, עוזי נרקיס - הקמב"ץ החטיבתי, פפר - קצין ההנדסה, אברהם ברמן 'בז', מי שהיה מ"כ שלי בפלוגה ו' בפלמ"ח, מיכה פרי ונתן שחם שהצטרפו כ'טרמפיסטים', סאשה הפוליטרוק ואני.
אחדים ניגשו לתמוך במוט, אחרים עמדו מהצד ומיכה צילם. הייתי עייף מאוד אך אזרתי כוח וטיפסתי בקלות ובזריזות על המוט. נאחזתי חזק ברגלי וביד אחת, בשנייה השחלתי את החבל לטבעת וקשרתי אותה. זה לקח זמן, נאלצתי לאמץ את כל כוחותי כדי להשלים את הקשירה. בקושי סיימתי והחלקתי מטה. לרגע השתררה דממת מבוכה. הכל חשו שזה רגע היסטורי ולא ידענו כיצד לסיימו... ואז שאל סשקה: ו'התקווה'?... הוא פתח, השאר הצטרפו, כשכולנו עוברים לדום.
מיד לאחר הנפת הדגל ושירת 'התקווה' – כשהנוכחים במעמד חששו שסאשקה יתחיל לשיר גם את 'תחזקנה' ואת 'האינטרנציונל' – פשט סאשקה את בגדיו, ועירום כביום היוולדו, רק כובע ה'היטלמאכער' לראשו, אמר: 'חבר'ה, עכשיו – לים'...
(סיפורו המדהים, העצוב והדרמטי של 'סאשקה הפוליטרוק' אינו עניין לכאן, אך מי שיקרא את הערך שנכתב עליו בוויקיפדיה יבין את העומק הטרגי של הנפילה).
סאשקה היה כנראה הישראלי הראשון שטבל בים האדום מאז שלמה המלך |
הנה כתבה מרגשת שהכין דוב גילהר מערוץ 10 בשנת 2008, ובה מספרים כמה מגיבורי התקופה – מפועה אראל, שציירה את דגל הדיו, ועד ברן שהניף אותו – על הנפת הדגל.
גיבורי דגל הדיו מאום רשרש from nakaryak on Vimeo.
ובסרטון הזה – שהועלה למרשתת בשבוע שעבר מטעם 'בית הפלמ"ח' – שחזרו ותיקי חטיבת הנגב (ובהם כמובן גם ברן) את הירידה לאילת:
שחזור הנפת הדגל, 1962 |
מימין לשמאל: דוד אלעזר, ברן, דוד בן-גוריון, יצחק רבין |
מקורות:
פיקיוויקי
אילת עירי – ארכיון היסטורי
עזרא כהן, מבצע עובדה
מרכז מידע פלמ"ח
אריה חשביה, 'דיוקנו של מפקד שריון'
יד לשריון
על סאשקה הפוליטרוק
כתה יפה.
השבמחקהנה פרט מעניין שכדאי להוסיף: ברן קרא לאוגדה הסדירה הראשונה של צה"ל בשם 252, כערכו המספרי של הכינוי שלו בגימטריה.
שבוע טוב ומועדים לשמחה,
מחקתודה לדוד ולרמי, על כך אומר איוב,"בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים". וברן זכה ל-86 שנים שהן בגימטריה אלהים.
איש יקר, יהי זכרו ברוך ת.נ.צ.ב.ה.
בקישור שנתת יש מי שמעיר לגבי הטיפוס ללא שימוש בסולם:
השבמחק"הסולם בתמונה לא שימש בפועל לסיוע בהנפת הדגל, משום שהוא היה כבד מאוד והיה גורם לקריסת התורן. אחרי שבדקו אותו החליטו להשאירו שעון על הקיר".
אין צורך בחמש יחידות בפיזיקה ע"מ להבין שסולם היה צריך לשקול מאות רבות של ק"ג בשביל להפיל תורן, אשר מסוגל להחזיק את משקלו של ברן - ואנו רואים בתמונות שהסולם לא עשוי מבטון.
מחקלא פלא גם, שהתמונות עם הסולם לא ממש מפורסמות וישנם אנשים שרק כעת ראו את הסולם בפעם הראשונה.
כנראה שהמגיב 'ריז'ין' לא למד חמש יחדות בפיזיקה וגם לא נתקל מימיו בסולם כמו זה שמצולם בתמונה.
השבמחקסולם כזה הוא 'מה זה כבד'. כאשר משעינים אותו על התורן, שנראה די מצ'וקמק, הוא מפעיל עליו כוחות אפקיים ויוצר מומנט בבסיס התורן, מומנט שהוא מכפלת הכוח האפקי במרחק בין נקודת ההשענה לבסיס. היות שהסולם נשען על נקודה גבוהה בתורן, המומנט הוא גדול.
אדם המטפס על התורן מפעיל עליו רק כוחות אנכיים בהם התורן עומד בקלות. כל זמן שהחברה מסביב שומרים שהתורן ישאר אנכי, לא נוצר שום מומנט.
השיקול היה נכון, והדיווח נכון.
ימתקו לך רגבי עפרך, ברן. עולם הולך ונעלם.
לאינשטיין, הרגת אותנו.
מחקובכל זאת שאלה - אם גם היו משעינים את הסולם על התורן וגם מחזיקים, גם כן היה נופל?
מגיע לברן ולנו הצדעה מרגשת זו. תודה לך דוד.
השבמחקהמזכירה היפה אמירה - הלא היא אמירה גוטוויליג שליט"א, החיה בקיבוץ עין החורש זה קרוב ל-50 שנה. יש לה שלושה ילדים וכמניין נכדים. הייתה מורה לבורנטית במעבדת בית הספר ומזכירה. שימו לב לגומות החן בלחיה.
השבמחקרשימה נהדרת וריכוז של חומר ארכיוני משובח. יפה שלצד התצלום ההרואי הובאו שני התצלומים היפהפיים של המתרחצים חשופי השת!
השבמחקברן נפטר לא בערב יום הכיפורים, אלא יומיים לאחר יום הכיפורים, אור חיום שישי, י"ב בתשרי(28בספטמבר).
השבמחקתאריך פטירתו לפי הלוח העברי הוא סמלי ביותר (יותר מכל מה שצוין בעיתונות הנפוצה על הזיקה למלחמת יום הכיפורים) שכן הוא חל בדיוק ביום שבו הוביל ברן, כמפקד אוגדה 152, את מתקפת הנגד הראשונה לבלימת הצבא המצרי, התקפה שנכשלה, ושברן נשא את זיכרונה הצורב כל ימיו. תנצב"ה.
המקלע "ברן" לא היה מקלע אנגלי. הוא הומצא ופותח בידי ממציא צ'כי דווקא, ונקרא על שם העיר ברנו, עירו של הממציא. הממציא ניסה למכרו לצבא הצ'כי אך ללא הצלחה. חיל הרגלים הבריטי, שהיה חסר באותה העת מקלע כיתתי יעיל, רכש את הברן והפכו לנשק תקני ועטור תהילת מלחמת העולם השניה וספיחיה. בפלמ"ח ובצה"ל היו רק חיילים חזקים מעטים, שהצליחו להסתער עם מקלע הברן. החיילים הללו הפכו לאגדה. ראו סיפורו של יענקלה זהבי בעל עיטור המופת מהקרב על נבי סמואל.
השבמחקלחיים ולאהרונ'ציק,
מחקתודה על התיקונים.
"על המשלט יושבת עיר" בשיר של חיים חפר גם הוא כבר ז"ל , היא בית שמש ולא אילת, חיים חפר היה בחטיבת הראל פלמ"ח, שלחמה באזור בית שמש אחרי כיבוש הדרך לירושלים. בצורה בה זה הובא בבלוג [הכתבה כולה ממש טובה] יש משום הטעייה לדור הצעיר ולאלה שלא הכירו את המשלט המשוטף ועוד. כמו כן על ה"תחרות" גולני הנגב יש עוד גרסאות שאמרו לגולני להתעכב משום שמפקד החזית ועוד היו מבית היוצר של הפלמח ולא של הצבא הבריטי כמו חלק ממפקדי כולני באותה העת.
השבמחק