 |
| ברן על ראש התורן |
ב-28 בספטמבר, יומיים לאחר יום הכיפורים תשע"ג, נפטר אברהם אדן (2012-1926), שכּוּנה 'ברן' על שם המקלע שהיה בשימוש בימי מלחמת העצמאות. ברן היה לוחם אמיץ ומהולל, פלמ"חניק, איש חטיבת הנגב, מפקד גיסות השריון ואלוף פיקוד הדרום, שלעולם ייזכר בזכות התמונה של הנפת דגל ישראל באום-רשרש, היא אילת. זה היה אקורד הסיום של מבצע 'עובדה' (מארס 1949) ובעצם של מלחמת העצמאות.
באופן סמלי נפטר ברן ביום השנה ה-39 למלחמת יום כיפור הנוראה, שבה פיקד על אוגדת השריון 162 ועל קרבות הגבורה שלה בסיני ומעבר לתעלת סואץ. לפני כמה ימים חשפו ילדיו של ברן את יומני המלחמה שלו וכתבה נרחבת על כך פורסמה בעיתון מעריב על ידי חן קוטס-בר.
ברן נפטר ממחלת הסרטן אך עד ימיו האחרונים היה יפה הבלורית והתואר (ובמילים אחרות 'חתיך הורס'). הוא היה ויישאר בזיכרוננו אחד מסמליה המובהקים של ארץ ישראל היפה, וכמאמר התלמוד הבבלי: 'להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא' (על היופי הזה שייבלה בעפר אנו בוכים).
אלכס נקריאקוב, שכותב בלוג ברוסית, הכין אלבום תמונות מרתק שמשקף את תחנות חייו של ברן, ומתוכו הנה מבחר צילומים (עם מעט תוספות שלי), תוך דגש על ימי מלחמת העצמאות.
 |
| ברן המ"פ בגדוד השביעי של חטיבת הנגב (1948) |
 |
| עם אמירה, מזכירת הפלוגה, בית דראס (1948) |
 |
| ברן המ"פ (מימין) עם הסמ"פ חיים גורי לאחר כיבוש עוג'ה אל חפיר (מבצע חורב) |
 |
| עם קבוצת מתנדבי גח"ל (גיוס חוץ לארץ) |
כיבוש אום רשרש והנפת דגל הדיו
 |
| מבצע עובדה – התחרות בין חטיבת גולני לחטיבת הנגב מי יגיע ראשון (חטיבת הנגב ניצחה) |
 |
| הג'יפים של חטיבת הנגב בדרך לאילת |
לא יאומן כי יסופר, אבל לאחרונה איתרו בארכיון צה"ל תיעוד נדיר בפילם של המסע של חטיבת הנגב לאום-רשרש! כתבה של אור הלר בחדשות ערוץ 10.
שיא המסע היה הנפת 'דגל הדיו' שהוכן מראש, ב-10 במארס 1949.
למען האמת, היה שם סולם (כפי שאפשר לראות בתמונות הבאות). אבל הפלמ"חניקים לא רצו להשתמש בו והעדיפו תמונה 'קרבית' יותר, סטייל 'איוו-ג'ימה'...
 | |
|
|
| ברן על ראש התורן |
לימים, תיאר ברן את המעמד בספרו עד דגל הדיו:
קולו של נחום נשמע, 'אנחנו נחפה, ברן מיכה וסשקה יטהרו!'
זינקנו קדימה ונצמדנו לקיר בחיפוי הדדי קרוב, סרקנו את החדרים. הסתבר כי משטרת אום-רשרש ריקה – ובידינו! סימנו בהינף יד. השאר הגיעו בריצה. התחבקנו, לחצנו ידיים ולא ידענו כיצד לבטא את שמחתנו.
'ברנצ'יק, שלוף את הדגל' – אמר נחום וניגש למוט הדק והעקום שניצב מיותם בפתח ה'חית'.
הוצאתי את דגל הדיו מחולצתי וניגשתי לתורן. התורן היה ללא חבל. אחזתי בחבל שהיה קשור לדגל, בשיני, ואת ידי הרמתי על המוט, מוכן לטפס. היינו שמונה: נחום שריג - המח"ט, עוזי נרקיס - הקמב"ץ החטיבתי, פפר - קצין ההנדסה, אברהם ברמן 'בז', מי שהיה מ"כ שלי בפלוגה ו' בפלמ"ח, מיכה פרי ונתן שחם שהצטרפו כ'טרמפיסטים', סאשה הפוליטרוק ואני.
אחדים ניגשו לתמוך במוט, אחרים עמדו מהצד ומיכה צילם. הייתי עייף מאוד אך אזרתי כוח וטיפסתי בקלות ובזריזות על המוט. נאחזתי חזק ברגלי וביד אחת, בשנייה השחלתי את החבל לטבעת וקשרתי אותה. זה לקח זמן, נאלצתי לאמץ את כל כוחותי כדי להשלים את הקשירה. בקושי סיימתי והחלקתי מטה. לרגע השתררה דממת מבוכה. הכל חשו שזה רגע היסטורי ולא ידענו כיצד לסיימו... ואז שאל סשקה: ו'התקווה'?... הוא פתח, השאר הצטרפו, כשכולנו עוברים לדום.
מיד לאחר הנפת הדגל ושירת 'התקווה' – כשהנוכחים במעמד חששו שסאשקה יתחיל לשיר גם את 'תחזקנה' ואת 'האינטרנציונל' – פשט סאשקה את בגדיו, ועירום כביום היוולדו, רק כובע ה'היטלמאכער' לראשו, אמר: 'חבר'ה, עכשיו – לים'...
(סיפורו המדהים, העצוב והדרמטי של 'סאשקה הפוליטרוק' אינו עניין לכאן, אך מי שיקרא את הערך שנכתב עליו בוויקיפדיה יבין את העומק הטרגי של הנפילה).
 |
| סאשקה היה כנראה הישראלי הראשון שטבל בים האדום מאז שלמה המלך |
 |
 |
| המברק ששלחו לממשלת ישראל שני הנחומים - נחום גולן (מח"ט גולני) ונחום שריג (מח"ט הנגב): 'ליום ההגנה, לי"א באדר, מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל'. 'יום ההגנה' הוא יום נפילת יוסף טרומפלדור בתל-חי (י"א באדר תר"ף). |
גיבורי דגל הדיו מאום רשרש from nakaryak on Vimeo.
ובסרטון הזה – שהועלה למרשתת בשבוע שעבר מטעם 'בית הפלמ"ח' – שחזרו ותיקי חטיבת הנגב (ובהם כמובן גם ברן) את הירידה לאילת:
 |
| שחזור הנפת הדגל, 1962 |
 |
| מימין לשמאל: דוד אלעזר, ברן, דוד בן-גוריון, יצחק רבין |
מקורות:
פיקיוויקי
אילת עירי – ארכיון היסטורי
עזרא כהן, מבצע עובדה
מרכז מידע פלמ"ח
אריה חשביה, 'דיוקנו של מפקד שריון'
יד לשריון
על סאשקה הפוליטרוק
