בעלי מסעדות, בתי קפה ובתי מלון ברחבי הארץ, במיוחד בירושלים עירי, יודעים היטב, כי אם יפתחו את עסקיהם בשבת תישלל מהם מיד תעודת הכשרות. ולא יעזור מאומה, וגם אם הכשרות נשמרת בשבת בקפדנות בדיוק כמו ביום חול. מה פלא אפוא שעסקי אוכל רבים בירושלים מאסו בשלטונם הרודני של פקחי הכשרות מטעם הרבנות, שהוא גם יקר וגם מרגיז, והם מסתדרים יפה בלעדיהם. אין מדובר בהכרח במסעדות הפתוחות גם בשבתות ובמועדי ישראל, אלא גם בכאלה הפתוחות רק בימי חול. בשנה האחרונה התפתח טרנד חדש במסעדות ובבתי קפה בירושלים: 'כשרות ללא תעודה', כשרות חלופית המבוססת על 'נאמני כשרות' שגרים בשכונה.
מאז ומתמיד נשענה ההלכה (וגם הטור החמישי של השלחן ערוך – טור 'שכל ישר'), על חזקת כשרות. בימים עברו, אדם רגיל מישראל די היה לו לשאול את רעהו אם כשר אצלו. אם התשובה הייתה חיובית יכול היה לסעוד על שולחנו בלי היסוס, ואם הוליכוהו שולל אז 'שהעבירה תהיה על ראש הרמאי'... רק בישראל, כשהכשרות הפכה גם לעניינה של 'המדינה' ונלווה לה מערך כספי אדיר, של ג'ובים ומשכורות שמנות, ורבים יונקים מעטיניה של מערכת זו, הפכה שאלת הכשרות (במיוחד לקראת פסח) לאובססיה מוטרפת שכולם מתגרדים ומתעסקים בה, עד שלעיתים מתחשק לצרוח: יאללה, שחררו...
נחת רוח הייתה לי ממכתב ששיגר אליי שמוליק רוזנבלט:
בשיטוט על הכביש הראשי של היישוב פקיעין עצרתי להפסקת קפה במסעדה מקומית (שהיא אגב נהדרת). התעודה שהודבקה על אחת מקירותיה זעקה 'כשר', אך משהו השתבש לי כשהבנתי שהיא בעצם פתוחה בכל ימות השבוע. ביקשתי לראות את התעודה, והתמונה לפניך...
ואכן מה יותר פשוט והגון מזה? המסעדה כשרה בהשגחת הרבנות בכל ימות השבוע, ואילו בשבתות וחגים, הגם שהיא ממשיכה להיות כשרה, היא אינה נמצאת תחת השגחת הרבנות, ומי שאוכל שם יודע שעל אחריותו הוא אוכל.
פרנואידים וחובבי קונספירציות יראו מן הסתם בחלומם את בעלי המסעדה מנצלים את פסק הזמן כדי לצקת חלב בתוך תבשילי הבשר, לערבב כלים ולהטריף את המטבח. אבל כל בר-דעת מבין, שמי שקיבל על עצמו את כללי הכשרות, והוא אדם הגון, לא יעשה זאת, לא ביום חול ולא בשבת. והרי ממילא משגיחי הכשרות אינם נמצאים כל יום, כל היום, בכל מסעדה שתחת פיקוחם, אלא באים רק לבדיקות מדגמיות.
אז למה אי אפשר לחקות את הפתרון הזה בכל הארץ?
 |
| רחוב תובל, רמת גן (צילום: שאול שרייבר) |
אף אני - שמשתדל להקפיד על כשרות המזון - רואה את היוזמה כמבורכת:
השבמחקאני מעדיף בעל מסעדה שמפרסם את העובדה שהוא לא נושא תעודה ונותן לסועדים להחליט אם לסמוך עליו או לא.
מה שמקומם זו תופעה הפוכה של בעלי מסעדות המתהדרים בתארים 'מהדרין' - שהם לרוב ללא כיסוי...
יש כאן קצת חוסר ידע הלכתי, מפני שעל פי ההלכה בישולי השבת נאסרים באכילה. בסימן שי"ח בשולחן ערוך נפסק שאוכל שבושל בשבת דינו כטרף והוא נאסר באכילה. יש דעות המקלות בזה במקרה שזה חד-פעמי או בבית. אבל בבישול מסחרי לכל הדעות זה נאסר.
השבמחקלכן לא שייך לתת כשרות למסעדה כזאת כי כל האוכל של השבת אסור באכילה אף בימות החול, וקשה מאד לעשות שני מטבחים ומחסנים שונים לגמרי, ומניסיון, המאכלים תמיד מתערבבים. וזאת מלבד האיסור של חיזוק עוברי עבירה. בשל כך הרבנות אסרה, ובצדק.
אבל בפקיעין זה שונה, כי זו מסעדה בבעלות ערבית, וממילא אין חילול שבת, ולכן ניתן לתת כשרות ליום החול מלבד השבת, כי אוכל השבת לא נאסר כלל כי לא נעברה בו עבירה.
Thank you Rabbi Tarfon. Some of professor asaf's posts display a surprising ignorance of halacha. I wonder sometimes if he's really the same one who writes those scholary books on Chareidim.
השבמחקאבי זכרו לברכה סיפר לי, בבדיחות הדעת, על יהודי שהיה רגיל לאכול שנים רבות במסעדה בה הסתובב משגיח בעל זקן והדרת פנים. יום אחד נכנס היהודי לאכול ושם לב שהמשגיח איננו. חשב בליבו כי חולה הוא. משחזר ונשנה הדבר כמה פעמים קרא לבעל המסעדה ושאל אותו "היכן המשגיח?" בעל המסעדה השיב לו: "אומר לך את האמת. עשיתי חשבון ומצאתי כי יותר כדאי להחזיק כשר מאשר להחזיק משגיח".
השבמחקההנחה שלך שבעל עסק רוצה לשמור כשרות היא הנחה שאין לה על מה לסמוך.
השבמחקהעובדה היא שהרבנות שוללת כשרות של עסקים שלא עומדים בקריטריונים.
המקרה הזה למשל פורסם בעתונות מסיבות מובנות אבל יש מקרים רבים שלא שומעים עליהם.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/362/768.html
אגב, זה ממש לא מדויק מה שכתבת על חזקת הכשרות, עוד בגמרא במסכת ע"ז מוזכרים בעלי חנויות יהודים בסוריה שאסור לאכול מחנותם למרות שאפשר לאכול אצלהם בבית. (יענו מכרו טריפות ליהודים למרות שבביתם הקפידו על כשרות)
לרבי טרפון -
השבמחקהואל נא לצטט משולחן ערוך סימן של"ח את המילים "אוכל שבושל בשבת דינו כטרף [!] והוא נאסר באכילה" (או מילים שזו משמעותן).
חג שמח,
חיים כהן
חיים, התכוונת מן הסתם לסימן שי"ח בטור אורח חיים.
מחקואכן בסימן זה אין זכר למילים הללו שטרפון הביא, וכל שנאמר שם הוא 'המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות) במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר לו מיד'.
אני לא אוכל כשר, אוכל טריפה לא שומר שבת וכל העיסוק בדיני כשרות ושבת לא מעניין אותי כהוא זה. זה שייך לעולם אחר. הבעיה היא כמובן לא במי שרוצה או לא רוצה לאכול כשר אלא במי שרוצה להתפרנס היטב !! מעניני הכשרות מה שבסופו של דבר מביא להטלת תו האימה המוטל על כתפי הרבנות והרבנים ושאר שליחי יהווה מטעם עצמם.
השבמחקהפתרון פשוט כשיש אלטרנטיבה ראויה לא לאכול במסעדות כשרות מטעם הרבנות ובכלל להחרים את פעולות הרבנות שהם ממש למען שמיים.
מאחר ולי יש שיג ושיח עם בורא עולם יתברך שמו לעד בס"ד אני חפץ להכריז בזה ברבים שהגעתי להסכם מצויין עם היושב במרומים ואף אחד מאיתנו לא מתחרט על הפשטות של ההסכם הזה: אני הבטחתי לכבודו שלא אסתכל בצלחתו מה הוא טועם וכך גם הוא - הוא לא יסתכל בצלחתי ובא שלום על ישראל בעזרת שמו, יתברך שמו לעד
השבמחק