רשימתי 'עֲלֵי קֶבֶר קְדוּמִים תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת': בעקבות קברו של פרץ סמולנסקין הביאה תגובות רבות, וכך הגיעו לידי מקורות מעניינים נוספים על פרשה זו. דומני שכדאי לחלקם עם הקוראים.
א. ביאליק עולה לקברו של סמולנסקין, 1933
ד"ר אסתר גולדנברג הפנתה את תשומת לבי לכך שגם חיים נחמן ביאליק עלה על קברו של סמולנסקין במראנו. זה היה בספטמבר 1933. לבקשתי הצליח שמואל אבנרי, מנהל הארכיון של בית ביאליק, לאתר את המקור: רשימה של המשוררת ביידיש מלכה לוקר (1990-1887; רעייתו של ברל לוקר), שנדפסה בדבר הפועלת, שנה לה, תמוז תשכ"ט, עמ' 193.
כתב לי אבנרי:
לכתבתך המאלפת והמאירה מכל צד, על אודות קבורתו הכפולה של פרץ סמולנסקין, אבקש להוסיף שגם ביאליק נמנה עם אלה שעלו לקברו של הסופר וחתרו להעלות את עצמותיו ארצה. ברשימת זיכרון שפרסמה מלכה לוקר במלאות 35 שנה למות ביאליק, היא סיפרה על פגישותיה עם המשורר, ובתוך כך כתבה: 'ביום האחרון לשהותנו במיראן הלכנו יחד לקברו של פרץ סמולנסקין. האדמה היתה לחה, בקבר ניכרו סימני הזנחה. ביאליק הצטער על כך צער רב, וגם חשש שמא יימחה בית הקברות כולו. בו במקום החל בתכניות להעלאת עצמות סמולנסקין לארץ־ישראל' (הדגשה שלי).
ב. קבורתו השנייה של פרץ סמולנסקין במראנו, 1940
ד"ר יואל רפל הפנה את תשומת לבי לכך שבעצם סמולנסקין נקבר שלוש פעמים, לא פעמיים.
הקבורה השנייה הייתה במראנו עצמה, בשנת 1940, כאשר פרנסי העיר החליטו לחסל את בית הקברות היהודי הישן ולקבור את העצמות מחדש בקבורת אחים. בספרו אידאולוגיה ונוף סמלי: קבורתם בשנית של אנשי שם יהודים באדמת ארץ ישראל, 1967-1904 (מאגנס, תשע"ה), הסתמך ד"ר דורון בר על ספרו של משה ישי (1989-1895), שהיה ציר ישראל באיטליה בשנות החמישים, ארץ ברוכת שמש: זכרונות מראשית השרות הדיפלומטי של ישראל (המנורה, תשל"ה).
משה ישי (מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו) |
ואכן, בספרו העיד ישי על הוצאת עצמותיו של סמולנסקין לקראת העברתן לישראל, ויש בעדותו פרטים מעניינים. לדבריו, ד"ר יוסף כהן ממראנו, שהשתתף בטקס העברת העצמות לישראל, סיפר לו כי הוא עצמו דרש מהשלטונות לקבור את סמולנסקין בקבר מיוחד משלו ולא בקבר אחים משותף.
ארץ ברוכת שמש, עמ' 216-215 |
קודם לכן סיפר ישי על הטקסים שנערכו במילנו ובגנואה וגם הביא תמונות מהם, כולל תמונה של המצבה במקומה החדש במראנו:
ארץ ברוכת שמש, עמ' 103-100 |
ג. משה שרת על העלאת עצמות סמולנסקין ארצה
כתב לי פרופ' אבנר הולצמן:
ביום 6 באפריל 1954 תיאר משה שרת ביומנו האישי את הכנותיו לנאום שיישא בכנסת כראש הממשלה לרגל העלאת עצמות הברון רוטשילד. שרת גילה כי סמולנסקין היה הראשון שטען, כי אלמלא תרומתו הכספית של רוטשילד כל המושבות בארץ ישראל היו קורסות 'ותנועת חיבת ציון הייתה נותנת את הדין לפני ההיסטוריה על אפסות כוחה וחידלון מאמציה'. אגב כך נזכר שרת בחלקו בהעלאת עצמות סמולנסקין, ובא אתו חשבון, בהומור, על כך ש'גנב' לו את החידוש שתכנן לומר בנאומו. סמולנסקין, מתברר, היה גיבור ילדותו של שרת. הדגשתי את המלים הרלוונטיות לפרשת סמולנסקין. היומן כולו ניתן לקריאה באתר העמותה למורשת משה שרת.
לעומת זה שליתי מהספר [של ג. קרסל על הברון רוטשילד] פנינה ממש - דיבור שנזרק מפי פרץ סמולנסקין לפני 70 שנה והוא בא לאַמת נחרצות הנחה יסודית שלי. בשביל ארבע שורות אלו כדאי היה לקרוא את הספר כולו.
וזה העניין. אמרתי
לעצמי בתחילת תהייתי על הנושא: מהו קנה המידה הממשי להערכת תפקידו של הברון
בתולדות ההתיישבות? הן כשאתה בא להעריך תועלתה של זרוע שמאל שלך, למשל, הלא תשאל
מה היה עולה לך אילו נכרתה. ובכן שאלתי עצמי מה היה אילולא קם הברון, והנכון להניח
כי אז פתח תקווה וראשל"צ, זיכרון וראש פנה היו מתנוונות ומתחסלות והרציפות
היישובית הייתה נפסקת שוב בשנות השמונים של המאה שעברה, כשם שנפסקה בדורות
הקודמים, ומי יודע אם ומתי ובאלו סיכויים הייתה מתחדשת שיבת ציון. זו הייתה השאלה
שהצגתי לבן ציון דינור ועליה קיבלתי תשובה חיובית מוחלטת: אין שמץ ספק כי כך היה
הדבר - הגולל היה נסתם על ההתחלה ההיא ותוך שנים ספורות הייתה כלא הייתה ותנועת
חיבת ציון הייתה נותנת הדין לפני ההיסטוריה על אפסות כוחה וחידלון מאמציה. גמרתי
אומר להגיד את הדברים האלה ולהעמיד על ידי כך את הערכת הברון על חודה. תגלית אין
בזה, אבל בעצם אמירת הדברים יש חידוש.
והנה מגלה לי קרסל
כי סמולנסקין אמר כאותם הדברים ממש ב"השחר" בתרמ"ג או תרמ"ד.
תחילה נחלתי אכזבה. אם כן הדבר, מה אני בא לחדש? וטענה מרה פרצה מפי כלפי פרץ
גיבור ילדותי. מה ראית על ככה להכשילני? התרסתי כלפיו. אתה שאבי העריצך וערך איתך
ויכוח בווינה כ"ד שעות תמימות והתאבל עליך בירושלים בהגיע לשם הידיעה על מותך
בלא עת, ואף אני הקטן והדל בעודי נער רך קראתי בנאמנות נואשת את ארבעת כרכי
"התועה בדרכי החיים" שלך כשאני מגריס שינַי בחצץ מליצותיך הנוקשות (מי
יתנך חינו של מאפו!) ואף על "קבורת חמור" שלך התגברתי, ולא עוד אלא
סייעתי באחרונה על ידי משרד החוץ שלי להעלאת עצמותיך ובעצם הזמן הזה אני דר ברחוב
הנקרא על שמך - על כל אלה כך אתה גומל לי רעה תחת טובה? באמת לא פיללתי לכזאת
מצדך!
אבל את הנעשה
בתרמ"ד אין להשיב בתשי"ד ואז נתתי דעתי להפוך מפלה לתגבורת: הנה זו
הערכתנו כיום על פי הסיכום ההיסטורי וראו גם ראו כי גם הראשונים גרסו כך מתוך מראה
עיניים ממש !
משה שרת בכנסת. מאחוריו יוסף שפרינצק, לימינו הרב יהודה פישמן-מימון (מקור: משה שרת ומורשתו) |
כשאני רואה צילום נוסטאלגי כמו זה שבו רואים את (ראש הממשלה) משה שרת אני מתגעגע ואסביר מדוע - ראש הממשלה הראשון של ישראל , בן גוריון, וראש הממשלה השני, משה שרת, היו צנועים בהופעתם ובדרישותיהם. מי לא זוכר את הצילום שבו חברי ממשלתו ה"ענקית" של בן גוריון (8 שרים) הולכים ברגל מהמשרד בפינת רחובות קק"ל ואבן גבירול ל"צריף" של הנשיא בן צבי ברחוב אלחריזי- בלי שומרי ראש, מכוניות צופרות ואנשי בטחון היסטריים. מה לעשות - הנוסטאלגיה משתלטת עלי שוב ושוב -לפני שבועיים היו אצלי בביקור אורחים מישראל. בין הייתר לקחתי אותם למקום מסויים - הצבעתי על מדרגות ודלת מצ'וקמקת , מספר זוגות אופניים ומכונית שחורה. 'חדתי' להם חידה - "מה לדעתכם מקום זה?". הם קיבלו את "שוֹק" חייהם כאשר גיליתי להם שזה... משרד ראש הממשלה , טובל בצניעות שהיתה פעם כזו גם בישראל. ואני יודע שעכשיו מי שקורא את זה אומר - "מה הוא משווה בכלל למצב אצלנו". בכל זאת חומר למחשבה.
השבמחקגם אני מתגעגע לימים של פעם, אבל למען השלמת התמונה - בישראל של שנות החמישים היו שני מיליון אנשים ותוצר של 30 מיליארד דולר; בן גוריון והשרים הלכו מרחק של 250 מטר בתוך מתחם יהודי מוגן (מאחורי המוסדות הלאומיים) וה"צריף" של בן-צבי היה למעשה בית עץ שוודי, וכבר לא צריף קטן כמו בקיבוץ.
מחקהיום יש בישראל 8 מיליון אנשים ועוד 4.5 מיליון ברשות הפלסטינית, ותוצר של למעלה מ-300 מיליארד דולר - פי עשרה מ-1950. זו מדינה אחרת לגמרי.
אין 4.5 מיליון איש ברש"פ. הרבה הרבה פחות מזה.
מחקרועי כוכבי.
רועי, זה מבוסס על נתוני האו"ם לשנת 2010, ולפיהם יש 4.4 מיליון אנשים בשטחי הרשות ובכלל זה עזה ומזרח ירושלים, ועל נתוני ה-CIA לשנת 2014 לפיהם יש 4.654 מיליון אנשים ביהודה ושומרון ובעזה. אם יש דמוגרפים ישראלים החושבים אחרת - במחילה שישכנעו את האו"ם ואת ה-CIA.
מחקרק לפני שחוזרים למצב הצנוע שדל פעם (בלי שומרי ראש היסטריים וחיים בצריף), נא לתאם עם כל אלו שרוצים לפגוע בראש הממשלה ובאישי ציבור.
השבמחקבתודה מראש, השב"כ (=זה שיואשם אם יקרה לרה"מ משהו).
ואם גם למשה שרת היתה וילה בקיסריה, גם הוא היה יכול לקנות על חשבון הקופה הציבורית פתיונות לצרצרים שמצרצרים לו ומעצבנים אותו בזמן שהוא משתכשך לו עם שרה בבריכה.
מחקאנקדוטה פשוטה של פעם. בשנת 1959 או 1960, בשלהי ביה"ס היסודי, נהגו ילדים [אז בגיל הזה היינו ילדים, לא כבני גיל זה היום] לבקש חתימה מחברי כנסת ביציאתם מבית פרומין. פעם יצא שרת, מחולף ומעונב כהרגלו, ומטרים ספורים מהכניסה לבניין הסתודדו מיד לידו לא מעט ילדים. שוטר ניסה לגרשם, ושרת פנה אליו בתוקף: אני רוצה לחתום להם, ואתה מגרשם? שרת הורה לעמוד בתור וחתם לכל ילד. מאז הכל השתנה.
השבמחקממש נפלא לקרוא את הבלוג שלך דבר ראשון בבוקר הפילדלפיאני. תודה, דוד.
השבמחקהנאה צרופה כרגיל...
השבמחקמקריאת רשימתה של מלכה לוקר נראה לי שהיא לא נזקקה לביאליק שילמדה עברית.
"ואלפי קמיטי-היתול ביאליקאיים אז מסביב לעיניו" אך - אך- אך
מבקש הבהרה ל "ז'בוטינסקי הגזלן"
אני מניח שאת הקרדיט לעברית המשובחת יש לתת לעורכת רבקה כצנלסון, שמן הסתם היא זו שתרגמה את רשימתה של מלכה לוקר לעברית.
מחקהביטוי 'גזלן' רווח ביידיש ולא תמיד יש לו משמעות שלילית, אלא - כמו כאן - 'חברה'מנית'.