הנאים השכנים בעיניך? שכתוב ההיסטוריה ברחוב האר"ז

צילום: דוד אסף

רחוב האר"ז (בראשי תיבות) נמצא בשכונת אהל משה בירושלים. הוא נקרא כך על שמו של הרב איסר זלמן מלצר, שהתגורר בבית מספר 4 באותו רחוב, שבימיו היה מן הסתם נטול שם. אגב, בשכונת תל ארזה בירושלים יש רחוב נוסף שקשור ברב מלצר, רחוב אבן הָאָזֶל, שקרוי על שם סדרת ספריו על משנה תורה לרמב"ם.

הרב מלצר, שלמד בישיבות ליטא הגדולות (היה בין השאר תלמידו של הנצי"ב מוולוז'ין שברחוב 'שלו' עסקנו לאחרונה) והיה ראש ישיבה בסלבודקה ובסלוצק, עלה לארץ ישראל ב-1925 ומונה לראש ישיבת 'עץ חיים' (אז עדיין בעיר העתיקה; משנת 1936 ברחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה). הוא שימש בתפקידו זה עד יום מותו.

בתוך כך הוכר מלצר כאחד הרבנים החשובים. הוא היה פעיל באגודת ישראל ובשנות חייו האחרונות אף עמד בראש מועצת גדולי התורה. יחסו לציונות ולמדינת ישראל היה חיובי ומתון. הוא אף קיבל פעמיים את פרס הרב קוק לספרות תורנית, אך בוודאי אין לראות בו ציוני.

הרב איסר זלמן מלצר (1953-1870)

הבית שהרב מלצר גר בו היה אחד משני בתים סמוכים זה לזה שכונו 'בתי יעקובסון'. ארבע משפחות חלקו את החצר בשותפות וראשיהן – כולם היו מיקירי ירושלים, שתרמו כל אחד את חלקו לחיי הדת, הרוח והתרבות שבעיר. הבית היפה והחצר רחבת הידיים עומדים עד היום על תילם.

בתי יעקובסון, האר"ז 4 (צילום: דוד אסף)

בשנת 2003 נקבע שלט זיכרון בכניסה לבית מספר 4, שמנציח את החצר ואת יושביה הנכבדים:

צילומים: מנחם רוזנברג

מי היו השכנים האחרים?

זלמן בן-טובים (1957-1876), יליד ביאליסטוק, עלה לארץ בשנת 1891. הוא היה ציוני מושבע ופעיל בעסקי ציבור, שכל ימיו עסק בהוראה במוסדות שונים – מבית חינוך עוורים, עבוֹר בתלמוד תורה של עדת הבּוּכָרִים ועד לבית הספר לבנות של המזרחי.

זלמן בן-טובים (מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

על אברהם סלומון לא ידוע הרבה. הוא היה בנו של מרדכי (אחיינו של יואל משה סלומון המפורסם) ויחד עם אביו הקים בשנת 1905 טחנת קמח בסמוך לשכונת כנסת ישראל א'. הטחנה פעלה עד שנשרפה בשנת 1914 (יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, תשל"ט, עמ' 552).

הרב אליהו פרדס (1972-1893), ידוע הרבה יותר.

עשר שנים שימש רבה הספרדי של רמת גן (1962-1953) ואחר כך, עשר שנים נוספות – עד מותו – רבה הספרדי של ירושלים. הוא היה חבר מועצת הרבנות הראשית וזכה בהערכה ובהוקרה על פעילותו.

הרב אליהו פרדס מגיע לטקס פתיחת הכנסת השישית, 1965
(צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי)

והנה, לא מכבר עבר במקום מנחם רוזנברג ומה רבה הייתה הפתעתו כאשר גילה כי השלט, שאותו צילם ב-2003, הוחלף. שלוש משפחות הועלמו כלא היו, ואת תפארת המקום ירש רק הרב פרדס.

צילומים: מנחם רוזנברג

אפשר להניח שהשילוט הוחלף על ידי אותה יד נעלמה שהציבה גם את שלט הזיכרון הקודם, שכן בשני השלטים נעשה שימוש בראשי התיבות הלא שכיחים אגל"א, שפירושם 'אתה גיבור לעולם אדוני'.

במה חטאו הרב מלצר, זלמן בן-טובים ואברהם סלומון, ובמה זכה הרב פרדס?

האם יכול להיות שהדבר קשור למידת זיקתם של יושבי החצר למפעל הציוני? לא סביר.

כאמור, איסר זלמן מלצר היה רב חרדי, ראש מועצת גדולי התורה, ולא זוהה עם הציונות הדתית. אמנם בנו, פרשן התנ"ך פייבל מלצר, כבר היה איש 'המזרחי', אבל בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה? זאת ועוד, דווקא הרב פרדס היה מזוהה לגמרי עם הציונות הדתית וקיבל את משכורתו מקופת המדינה.

יכול להיות, עפעס, שזה קשור לעניינים עדתיים כלשהם של אשכנזים וספרדים? קשה להאמין. אולי סכסוכים אישיים ובין-משפחתיים?

האם יש מישהו מבין הקוראים שיודע על מה ולמה?