יום שלישי, 18 בספטמבר 2018

מחדל יום כיפור של ד"ר מלכיאל זוארץ ז"ל


מאת רמי נוידרפר

לאחר מותו של אורי אבנרי הועלו למרשתת כל גיליונות השבועון העולם הזה בתקופה שבה אבנרי היה העורך הראשי של העיתון (יחד עם שותפו וסגנו שלום כהן). כל הגיליונות שבין השנים 1989-1950 סרוקים באיכות גבוהה וזמינים לקריאה, להורדה ולחיפוש. זהו אוצר בלתי רגיל להיסטוריונים, לחוקרי התרבות הישראלית, לבני אותו הדור ולחובבי נוסטלגיה. האנשים האנונימיים, שעשו את מלאכת הקודש הזו שלא על מנת לקבל פרס, ראויים לכל שבח ותודה. מנקודת המבט שלי הם זכו לא רק ב'עולם הזה' אלא גם בעולם הבא...

העולם הזה של אורי אבנרי התמקד בשלושה תחומים: חדשות שוטפות ומלחמה בלתי מתפשרת בממשלות ישראל, מימי מפא"י והמערך ועד הליכוד; רכילות על מפורסמים ומפורסמות בחברה הישראלית (בעיתון היה מדור פופולרי שנקרא 'רחל מרחלת על כל העולם'); פורנו 'רך', בעיקר בשער האחורי הסנסציוני. אחרי 1967 נשא העיתון בגאון את דגל המאבק בכיבוש וקידם את חזון הקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. 


כל מי שיעיין במאות גיליונות העיתון שנסרקו ונמצאים באתר יחוש בשינויים האדירים שעברה החברה הישראלית מימי הצנע של שנות החמישים ועד ימי הנהנתנות שאפיינו את תקופת האינפלציה האדירה של שנות השמונים המוקדמות.

אורי אבנרי, 1965 (צילוםף משה פרידן; אוסף התצלומים הלאומי)

בין שאר האוצרות שמזומנים לחובבי הז'אנר נמצאים גם מאות פרקים של המדור הסאטירי האהוב 'ZOO הארץ'.  

מדור זה, אביו מולידו של 'ניקוי ראש', הופיע בין השנים 1976-1973, ולימים שימש דגם לאין ספור מופעי הומור וסאטירות פוליטיות. מייסדו ועורכו הראשון, הפיקטיבי כמובן, היה הדוקטור מלכיאל זוארץ ז"ל. דמותו של אותו זוארץ, עיתונאי קשיש ונרגן, ציוני ימני, שכתיבתו ספוגה בססמאות חסרות שחר ובקלישאות נבובות, התבססה על דמותו של דוקטור הרצל רוזנבלוםעורך העיתון ידיעות אחרונות (בפועל, למרות תוארו, רוזנבלום לא היה העורך אלא רק כותב מאמרי המערכת). 

ד"ר הרצל רוזנבלום, 1977 (צילום: יעקב סער; אוסף התצלומים הלאומי)

את המדור הסאטירי 'ערכו בפועל' 'ממשיכי דרכו יבדל"א' של הדוקטור: ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב ואפרים סידון (הם כינו את עצמם בשם סחב"ק). לימים עזב ב. מיכאל את המדור. זו הייתה סאטירה שמאלנית, עוקצנית ושוחטת פרות קדושות, שבמובנים רבים המשיכה את הקו הסאטירי שהתוו עמודי הסאטירה בעיתון ידיעות אחרונות, שכונו 'פַתַחלֶנד', ובהם השתתפו עמוס קינן, חיים חפר, בועז עברון ואחרים, ועם מחזותיו של חנוך לוין. ובנוסף היו גם בדיחות 'גסות', שלא ממש התאימו לטעמם השמרני של בני הדור.


בשנת 1975 ראה מבחר מן המדורים הללו בספר שהיה לרב-מכר וראה אור בשתי מהדורות נוספות – ZOO ארץ ZOO?, בתוספת איורים וקריקטורות של דודו גבע ודיק קודור.


ב-2 ביוני 1976 הופיעה בעיתון העולם הזה ידיעה קצרה שבישרה כי 'דוקטור מלכיאל זוארץ ז"ל לקה בהתקף של עייפות וביקש לצאת לחופשה. לפיכך לא יופיע המדור במשך שבועות אחדים'. כך הודיעו העורכים על סופו של המדור הסאטירי האהוד.


בגיליון שראה אור ב-3 באוקטובר 1973שבוע לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, קרה לעורכי המדור הסאטירי מקרה מביך, שכמובן לא יכלו לחזותו מראש. 

תחת הכותרת 'מה תקרא ביום ראשון הבא בעיתונים', הופיעה רשימה של ידיעות סתמיות וטיפשיות על אירועים חסרי חשיבות שהתרחשו כביכול ביום הכיפורים תשל"ד וחזרו על עצמן מדי שנה: 'מעגלי חוגגים ליד הכותל',  'תנועה מעטה בכבישים', 'נרגמו מכוניות בבני ברק' ומגן דוד אדום טיפל בעשרות מקרי התעלפות. 



אמנם, בעמוד המקביל התפרסמה קריקטורה חריפה, שכותרתה 'הזמן פועל לטובתנו', שחזתה אסון מתקרב מאחורי הססמאות היהירות והשאננות של מנהיגי המדינה. אולם אין ספק שאיש מעורכי המדור, כמו כל אזרחי ישראל באותה עת, לא העלה בדעתו את המלחמה שתתחיל בתוך כמה ימים.


ואכן, כותרות העיתונים של 'יום ראשון הבא' היו כמובן שונות לחלוטין מן הצפוי. מדינת ישראל מצאה את עצמה בפתחה של מלחמה נוראה, ששינתה את ההיסטוריה שלה ושלנו. 


גם שער העולם הזה באותו יום ראשון היה אחר לגמרי. העיתון הופיע במהדורה קצרה (8 עמודים), ואין צריך לומר שהמדור הסאטירי יצא לחופשה של כמה שבועות.


זמן לא רב אחר כך כבר החלו בכל העיתונים לעשות שימוש במילה 'המחדל' שנכנסה מאז לשפתנו. עורכי המדור הציעו את 'אלבום שירי המחדל' (3 בינואר 1974).



כעבור שנה, בגיליון יום הכיפורים שהתפרסם ב-23 בספטמבר 1974, ניסו עורכי המדור הסאטירי לתקן במידה מסוימת את 'המחדל' של השנה הקודמת. המדור הציג בפני הקורא שתי אפשריות 'את זה או את זה תקרא ביום שישי בעיתונים'. מצד ימין נדפסו התחזיות הטיפשיות של 1973, ומצד שמאל תחזיות למלחמה חדשה – 'קרבות עזים בגולן, בבקעה ובמרחב סיני'. מצד ימין 'מעגלי חוגגים ליד הכותל', ומשמאל 'מעגלי מקוננים'; מצד ימין 'תנועה מעטה בכבישים', ומשמאל 'תנועת שריון בכבישים'; מצד ימין 'נרגמו מכוניות בבני ברק', ומשמאל 'אש מרגמות בבני ברק', וכדומה.



באותו גיליון הופיעה גם 'תחרות' היתולית לילדים: מי שיכתוב שיר, סיפור, ציור או בדיחה, שתנציח באופן חד וממצא (כך!) את ניצחון ישראל, הוא הוא יהיה מרים המורל של 'ZOO הארץ'. בין הפותרים נכונה יוגרלו צווי גיוס...


גמר חתימה טובה לכל קוראי הבלוג.

8 תגובות:



  1. סחב"ק, אלה ראשי התבות של סידון אפרים, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, קובי ניב.

    השבמחק
  2. הרביעיה התחילה את דרכה במדור סטירי בעיתון הסטודנטים ''פי האתון'' ואני תרמתי למדור זה צילומים, הם נמצאים בידי אבל לא דפי העיתון לצערי

    השבמחק
  3. שלום,

    סקירה יפה ונוסטלגית.

    ניצני הציניות הממיתה והורסת חדוות חיים שהופיעה בעיתון העולם הזה, במסווה של 'אמירת האמת בלא כחל וסרק', אלא שזה נרטיב אישי ממורמר, שאינו 'אמת' יותר מ'אמת' של מישהו אחר. ניצני ציניות זו הלכה והתפשטה בחברה הישראלית ובעיקר במרכז, מעוז הברנז'ה התקשורתית, נותנת הטון.
    לכן, אל נתפלא כי בסקר 'האושר' שנערך בארץ, נמצא שהאנשים ובעיקר הצעירים במרכז, הרבה יותר אומללים מאחיהם בפריפריה. בודואי שאותם צעירים תל אביביים, יגידו שהצעירים בפריפריה חיים בגן עדן של שוטים. אולם בהחלט ייתכן שאנשי תל אביב אלה חיים בגיהנום של שוטים. אלה חיים בסיפור שהמציאו והם מאושרים, ואלה חיים בסיפור שהמציאו והם אומללים.

    השבמחק
    תשובות
    1. כללית אני מסכים ומחזק את הניתוח הנכון הזה.
      נראה כי אורי אבנרי ועיתונו עשו ביקורת אבל בעיקר התאמצו להרוס את הלגיטימציה של השלטון הישראלי בכלל-
      וכדאי שמישהו יחקור פעם מדוע. והתוצאה עד היום-השמאל הקיצוני הורס את אפשרות השמאל-מרכז לחזור לשלטון.
      אני לא מסכים שהציניות בעיקר התפשטה במרכז. לדעתי בעיקר בשמאל הקיצוני, אבל הנשמע יותר מדי, ועוזר בכך
      להרס השמאל כולו וכן (עם חפיפה) באקדמיה וסביבתה, במה שטאוב מגדיר בצדק "המעמד הנייד".
      וראה למשל מאמרה של אווה אילוז בהארץ ביום שישי שעבר בו היא מכריזה על שמחתה על האפשרות של ניתוק כולל בין ישראל (כולה, לא רק הימין והממשלה), לבין קהילות היהודים בחו"ל. כלומר להבנתי, איך אמרה שרה מימין-"שתישרף המדינה", העיקר שאני בקשר עם אירופאים שיודעים לשמור על תדמיתם (בגרמניה בכל יום בממוצע פשע אנטישמי, והרבה יותר מכך נגד המהגרים, וכמובן "עבר תרבותי").

      מחק
  4. שלום
    טעות קטנטנה. אוקטובר 1973 - יום הכיפורים תשל"ד (ולא תשל"ג).
    שבת שלום

    השבמחק
  5. חבל שלא הועלו גיליונות קודמים. קראתי בעיון רב את הגיליונות של סוף שנות ה-50, אחרי מלחמת השחרור. למרות שהייתי במוסד דתי, הביאו לנו שבועון זה. הוא זכור לי לטובה. הייתי שמח לעיין בגיליונות קודמים, אך כנראה הם יימצאו רק בבית הספרים הלאומי.

    השבמחק
  6. אכן, הרביעיה של ZOO הארץ החלה את דרכה בעיתון הסטודנטים פי האתון באוניברסיטה העברית. בפינת המדור היה מופיע לעיתים מכתם תחת הכותרת "ממשנתו של מייסדו" וחתום בידי ד"ר מלכיאל זוארץ.

    זכור לי מכתם מימי ועדת ויתקון, שחקרה האשמות לשחיתות בניצול שדות הנפט באבו רודס:
    השמש זרחה
    השיטה* פרחה
    והשוחת שחת
    ______
    *סיסטמה בלעז

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.