א. המומחים מסלוניקי
יהודי סלוניקי נודעו מדורי דורות כחזקים ושריריים, ורבים מהם מצאו את פרנסתם כסוורים וסבלים. למעשה, ענף הסבלות בסלוניקי הוחזק כולו בידי יהודים (תרתי משמע).
 |
| שלושה סבלים יהודים בסלוניקי משחקים בקלפים, לפני 1912 (הספרייה הלאומית) |
רבים מיהודי סלוניקי שעלו לארץ קודם לשואה המשיכו את ההתמחות הזו, וגם בארץ עבדו בסבלוּת, בסוורוּת ובהובלות.
כמה יפה לראות שעוד נמשכת השלשלת, ויש כאלה שגם מתגאים במסורת ('מומחיות') הסלוניקאית שלהם.
 |
| צילום: אהוד כהן |
ב. היכונו לחגי תשרי: מברשת לניקוי שופר
החנות 'נמר מברשות', ברחוב נחלת בנימין 89 בתל אביב, נוסדה ב-1958 והיא גן עדן לחובבי המברשות והמטאטאים. הכל בעבודת יד, כמובן. מניקוי מקלדת מחשב ועד מכונת אספרסו, וכמובן המוצר האזוטרי המבוקש ביותר: מברשת לניקוי שופר (רק עשרה שקלים. לא תקנו?)...
 |
| צילום: אמיר ורש |
ג. סנדלריה מנוקדת
 |
| צילום: שי גלבוע (תודה לגדעון פליישמן) |
הסנדלריה הזו נמצאת ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקוה. הניקוד הוא כל כך מופרך עד שאני חושש שמפאת גילי אני מחמיץ כאן משהו משעשע.
ד. אבא ובן
אבא ובן זו תמיד שותפות מרגשת, ובמיוחד אם זה מזכיר (למי שעוד זוכר) את שר החוץ המיתולוגי של מדינת ישראל, אבא אבן.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
הניקוד פה אכן לגמרי מופרך, אלא אם כן שמים לב שמישהו ניקד 'כמו שהוא שומע', בעיקר אם הנוגעים בדבר (מבקש השלט או המכין) אינם מדברים עברית כשפת-אם,,, הנקודה היא כוחה של שפה/עברית מדוברת, שעושה שימוש בסימנים 'סטנדרטים' כניקוד, מבטאת מורפולוגיה מנותקת מכל סטנדרט לשוני רשמי או מוכתב, ובכל זאת מתבטאת, וכל זאת ברחובותיה של אם המושבות.. .שוב מעלה שאלות לגמרי השפה המדוברת, טיבה של האמת הלשונית, מהי, וכד'...
השבמחקסנדלריהָ - הסנדלרים שלה. פשוט.
מחקלחנות 'נמר מברשות' יש בהחלט את
השבמחקאחד מחלונות הראווה היפים בתל אביב.
הניקוד של סנדלריה מרמז אולי למשמעות ''הסנדלרים שלה'' ואם כך הרי שזה דווקא שם חביב ולא תקלה לשונית/דקדוקית/ניקודית.
השבמחקעפר
במקרה כזה זה ממש פיוטי, וקפצנו באמצעות 'טעות' בניקוד מגבוה לנמוך
השבמחקשוב מראה שהמורפולוגיה בניקוד היא דבר גמיש, לא מוחלט האופן שבו אנו יכולים לנוע ולגוון המשמעויות
מלאכת הסנדלרות, "עץ חיים היא למחזיקים בה וסנדלריה מאושרים".
השבמחקכך משמרים מסורת מקצועית.
גם גולדברג אגב שרה -
מחק"אך שבעה ימים הורדים פורחים
ושבעה ימים הטללים זורחים
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל סנדלרייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב
וכל סנדלרייך שמחים..
א
כשמדברים על סנדלרים-הפלא ופלא-היו גם סנדלריות. למשל אמי בלומה גלשטין היתה תקופה מחייה סנדלרית באילת השחר. הנה קישורים http://stage.co.il/Stories/537341296 https://www.youtube.com/watch?v=uEIvilUrjR8&t=63s&ab_channel=hiladudi
מחקיהודי סלוניקי שגורשו לשושביץ הומתו בדרכים מיוחדות. רבים מהם אולצו להתאגרף עד מות היריב אל מול קהל ס.ס. משולהב.
השבמחקהיה מקרה אחד מפורסם בו מתאגרף מסלוניקי שסר חינו בעיני מעניו. הם גילחו את ראשו ומרחו עליו ריבה. האסירים המורעבים התנפלו עליו בנשיכות ובנסיון נואש ללקק מעט ריבה הם הפכו אותו לעיסת דם וחבלות.
המוניטין של הסלוניקאים כגברתנים היה להם לרועץ בשואה.
מה הכתובת המדויקת של הסנדלריה? אני מחפש כזו כבר זמן מה...
השבמחקהכינוי של אבא אבן ע"י ליצני הדור (אורי זוהר, טוביה צפיר) היה "פאפא בלטה"
השבמחקבתמונה ההיסטורית הסבל האמצעי עומד בפוזה מודרנית, מדבר בטלפון הנייד.
השבמחקהערה בנושא יהודי סלוניקי.
השבמחקלפני מלחמת העולם השנייה, ביקר אבא חושי ( ראש העיר חיפה דאז) בסלוניקי ושכנע את צעירי המקום לעלות ארצה על מנת לעבוד בנמל חיפה. אלו שהשתכנעו ועלו, ניצלו מציפורני הנאצים.
את הסיפור הזה שמעתי בעת ביקור בסלוניקי, מפי יהודי המקום.
בזמנו לסלוניקאים היה משרד הובלות ולסוורות בקרן הרחובות הרצל-דרך שלמה בתל-אביב-יפו. אם איני טועה, הבעלים היה מנטש (האותיות מ ו-ט מנוקדות בסגול), שהיה ה"מוכתר" של יהודי סלוניקי ועזר מאד לרבים מהם, כשהגיעו ארצה בחוסר כל.
השבמחקעדיין יושבים סבלים פנויים להובלה בפינה זאת בדיוק כיום
מחקלמיטב ידיעתי הם הובאו לארץ לעזור בהקמת נמל תל-אביב.
מחקבשנת 1938 הם הקימו בית כנסת בכניסה לנמל תל-אביב ,
בית הכנסת המשיך לפעול שנים רבות אחרי שנמל תל-אביב שבת.
אפשר לקרוא את הסיפור כאן ( לדוגמא - יש עוד במרשתת )
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001180467
בית הכנסת חי וקיים בקצהו של רחוב דיזנגוף
מחק