צילומים: איתמר לויתן |
רשימות קודמות בסדרה
א. איך שיר נולד?
את שיר החיזור הקליל והמקסים 'חפש אותי', המוכר גם בשם 'מחבואים', כתבה נעמי שמר בשנת 1962 – לפני שישים שנה! – עבור התוכנית ה-17 של להקת הנח"ל, 'שמש במדבר'. התוכנית, שהוצגה לראשונה ב-1963, לא הייתה, כנהוג עד אז, לקט שירים ומערכונים, אלא מחזמר שכתבה עדנה שביט ובלבו רומן שמתנהל בין קצין לקצינה ששמם זהה. שמר כתבה את כל שירי התוכנית, שמהם זכורים 'הטיול הגדול' ('יצאנו בבוקר אלול לצעוד 40 קילומטר'), 'מחר', 'מטרייה בשניים' ('שנינו יחד תחת מטרייה אחת'), 'שיר האוכל' ('אנחנו עוד לא אכלנו שום דבר'), וגם 'מחבואים'.
נעמי שמר, כל השירים, הוצאת לולב, תל אביב 1967 |
בין הבניינים הנטושים והבוסתנים העזובים שתלה נעמי שמר כתובת עירונית מובהקת:
חפש אותי, אני גרה בדפנה שש
היום אני נראית נורא,
חפש אותי, ותיווכח לדעת ש-
בתוך ביתי – אני גבירה!
הכתובת אינה מקרית. בדירה שכורה בקומת הקרקע של רחוב דפנה 6 גרה באותה שנה נעמי שמר.
כששמר גרה שם, בית 'הדר דפנה', בית 'אסיה' ובית 'מידות' עדיין לא נבנו. גם רחוב הנרייטה סולד נקרא אז רחוב הדר. רחוב דפנה עצמו לא היה סלול ולא היו בו מדרכות, וכפי שציין העיתונאי יאיר קוטלר: רחוב שקט יחסית, ש'פתחו העיקרי והיחיד ... בקרבת חדר המתים של בית החולים איכילוב':
הארץ, 6 בדצמבר 1961, עמ' 3 |
מעניין שדווקא על רקע בית הלוויות הזה כתבה נעמי שמר כמה משיריה העליזים ביותר...
בהקלטה משנת 1968 ('נעמי שמר שרה נעמי שמר', עיבוד מוזיקלי של דוד קריבושי), שרה שמר את 'חפש אותי' בשינויי נוסח קטנים ותוך השמטת שני בתים: הבית על מגוריה ברחוב דפנה שש, והבית שלאחריו ('אני נראה כמו סתם חייל'). מן הסתם חשה שאין טעם לשמור על כתובת מגורים לא מעודכנת, ומה שהתאים להווי חיילים ב-1962 אינו מתאים לסתם אזרחים.
הנה היא בגרסה הקצרה:
לאחר שכבר התחלתי את פרויקט 'הכתובת הייתה על השיר', התברר לי שלפני כחצי שנה פרסמה העיתונאית ליאור אוחנה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, כתבה שכותרתה 'טשרניחובסקי 6 פינת האגס 1' (1 באפריל 2022). אוחנה לקחה עשר כתובות שהונצחו בשירים, כתובות מפורסמות ופחות מפורסמות, וביקרה בהן. ממש כמונו. למשל, בדפנה 6...
ליאור אוחנה, 'טשרניחובסקי 6 פינת האגס 1', ידיעות אחרונות, 1 באפריל 2022 (לחיצה על הצילום תגדיל אותו לקריאה נוחה) |
כתבה קצרה זו לא מיצתה את מה שאפשר לעשות עם השיר, ולפיכך שליחנו איתמר לויתן יצא לשטח כדי לצלם, וזה מה שדיווח:
המקטע בין הנריאטה סולד לוויצמן התווסף לרחוב דפנה ברבות השנים עקב הבנייה המסיבית של בית אסיה, איכילוב ובית אמות (שכיום נושא את הכתובת דפנה 6). אם צועדים ברחוב דפנה מפינת סולד, הכניסה השישית מימין היא מספר 16 הנוכחי. אכן בדיוק כפי שסיפרה הללי שמר: דירת המרתף שבה גרו עדיין קיימת. יש חמש או שש מדרגות היורדות למטה, אבל זו הדירה – דירה מס 1.
רחוב דפנה 16 (לשעבר 6) |
המדרגות היורדות לקומת המרתף |
המדרגות העולות מן הדירה |
זו הכניסה לדירה (כשנעמי שמר גרה שם עוד לא היו דלתות 'פלדלת') |
'בתוך ביתי – אני גבירה': הדירה עם התריס החשמלי הלבן הייתה ממלכתה של נעמי שמר – מבט מאחור |
ג. 'נכניס לכם': משירי מלחמת ששת הימים
ללחן העליז שחיברה נעמי שמר ל'מחבואים' הייתה השפעה בלתי צפויה.
ב-1967, חמש שנים לאחר שנכתב השיר, פרצה כידוע מלחמת ששת הימים. בימי 'ההמתנה' המתוחים נרתמו מיטב אמני ישראל למאמץ ההסברתי, הופיעו בפני חיילים בכל מקום שהם ושעשעו את רוחם. בין כולם בלטה השלישייה שייקה אופיר, אורי זוהר ואריק לביא, ששרו את מיטב הלהיטים ובהם הפזמונים ההיתוליים 'באנו למילואים', נאצר מחכה לרבין', ו'נכניס לכם'.
האחרון, שאולי זכור לוותיקי הדור, היה וולגרי במיוחד, ובלשונו הסרקסטית של מחברו, יורם טהרלב: 'הטקסט ההירואי ביותר שנכתב באותה מלחמה'. טהרלב, שלא היה גאה במיוחד ב'יצירה' זו, נזכר לימים כי הרעיון היה של אורי זוהר, שחשב עליו תוך כדי עשיית צרכיו... זוהר היה זה שהציע לו לכתוב את השיר לפי המנגינה של 'חפש אותי'.
אורי זוהר ושייקה אופיר בהופעה לפני חיילים בדרום, 1967 |
הנה מה שכתב טהרלב באתר האינטרנט שלו על הולדתו של השיר:
מלבד הוצאת דפי הקרב שנועדו לעודד את החיילים בתקופת ההמתנה, תרמתי את תרומתי הצנועה להרמת המורל בשיר חיילים שכתבנו יחד, אורי זוהר ואני. בוקר אחד אני עומד אי שם במדבר ומצחצח את שיני, והנה אני רואה את אורי זוהר מגיח מבין הגבעות החשופות (שם עשה כל אחד את צרכיו בחיק הטבע) והוא קורא אלי בקול גדול: יש לי רעיון ענק: לכתוב שיר עידוד לחיילים, שייקרא 'נכניס לכם', לפי המנגינה של הלהיט של נעמי שמר 'חפש אותי'. ואכן, הרעיון והביצוע של השיר ניראו מתאימים למקום שבו הגה אותם אורי... עוד לפני ארוחת הבוקר ישבנו וכתבנו על מסטינג הפוך את הטקסט ההירואי ביותר שנכתב באותה מלחמה:
נכניס לכם כמו בעזה ובמיתלה וכמו בשארם א-שייך
נכניס לכם כמו בארבעים ושמונה ובחמישים ושש.
נכניס לכם עד שהכובע השחור שוב יעשה לכם שחור
נכניס לכם מלפנים חזק ואם תסתובבו – גם מאחור.נכניס לכם בדרך הקנה קצת ציונות, פשוט כי בא הזמן
נכניס לכם גם באבי-אביכם! כאן זה השיריון, פה לא תימן!נכניס לכם ואם שכחתם כבר, נזכיר לכם, הנה אנו חוזרים,
נכניס לכם למעלה ובאמצע, ובסוף גם בין המצרים!נכניס לכם את הפטון, הצנטוריון, נכניס אתכם לתוך הכיס
נכניס לכם ואם זה לא יספיק, תגידו, אז נוציא ושוב נכניס.נכניס לכם גם באויר ועל הקרקע ונדפוק גם את הצי
נכניס לכם עד שיכאב ותצעקו, אבל הפעם – לא נוציא!
למרות שהשיר היה וולגרי מעט לטעמי, עוד באותו אחר צהריים החל צוות הבידור להשמיע אותו בפני חיילים, יום לאחר מכן הוא הודפס על דפים וחולק לכל היחידות, ותוך שבוע הוא פשט על פני כל צה"ל וחבר סיפר לי כי הוא קיבל את השיר בקצה השני של הארץ, מודפס על ידי קצין החינוך של פיקוד צפון יומיים לפני שעלו על רמת הגולן.
לשמחתי השיר הזה נעלם כשם שהופיע – חזק, מהר ובאופן אלגנטי.
ואכן, עדות לפופולריות העצומה של השיר יש בעובדה שמילותיו נדפסו לא רק בעלונים צבאיים אלא גם בעיתון הארץ, בשבוע לאחר סיומה של המלחמה, בכתבה של העיתונאית הדה בושס, 'שירת שישים השעות':
שיר חיילים טיפוסי ולא מעודן ביותר, בעל משמעויות כפולות, שעדיין לא זכה לפרסום מלא בכתב, אבל כולם שמעו עליו, גם אם אינם יודעים את מילותיו ולפי שמועות היה להמנון הבלתי-רשמי של צה"ל:
הארץ, 15 ביוני 1967, עמ' 6 |
לא הצלחתי למצוא ביצוע של השיר במרשתת, אבל זכור לי שהוא הוקלט בכמה 'אלבומי ניצחון' שהופקו אחרי המלחמה. למשל, הזמר אריה פלדמן ('פפה') – ששנתיים לאחר מכן, בימי מלחמת ההתשה, ייהרג בהפגזה מצרית – בתקליטו 'הלו נאצר כאן חוסיין' (התקליט, 1967). אם מישהו מקוראינו שמר את השיר, אשמח להעלותו כאן.
ד. דן מירון ואלונה דניאל
ומתחתיות החורים שבגוף, לאוויר הפסגות הצונן של מגדל השן האקדמי.
מבקר הספרות פרופסור דן מירון, שהתייחס ברצינות תהומית ואכזרית לשירי הזמר של נעמי שמר, לא אהב את 'חפש אותי' (למען האמת, אין רבותא בכך. הוא לא אהב אף שיר של נעמי שמר). הנה מה שכתב ב-1984 במאמרו 'זמירות מארץ להד"ם: מקומה של נעמי שמר בחיינו' (המאמר כונס בספרו אם לא תהיה ירושלים: מסות על הספרות העברית בהקשר תרבותי-פוליטי, הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 206-175):
ולסיום, השיר 'חפש אותי' היה מן הסתם אחד ממקורות ההשראה – מודעת או שלא מודעת – של אלונה דניאל שכתבה, הלחינה ושרה את 'על גגות תל אביב' (1990). השיר נפתח כך:
חפש אותי הלילה במקומות סגורים
חפש אותי בבית ובבתי זרים
אומנם עכשיו זה סוף הסתיו
עיתוי נכון ולא איחרת
אם לא תמצא אותי עכשיולא תקבל אותי אחר כך.
הטיול הגדול {יצאנו בבוקר אלול}.הטיול הקטן {לטיול יצאנו} הוא שיר אחר של נעמי שמר ואינו בשמש במדבר
השבמחקכמובן. תודה על התיקון.
מחקהערה המתקשרת גם לפוסט "השן החסרה": נעים זמירות ישראל היטיב לתאר חלק מאנשי מגדלי השן, האקדמיים והאחרים, במזמור ק"מ בתהלים:
השבמחקשָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ, חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ
מאותה תכנית של להקת הנח"ל - "שמש במדבר", נשאר איתי הקול של סולנית "מטריה בשניים" - אתי מזרחי, לימים אתי עמית. בקישור https://www.youtube.com/watch?v=vrTpOb-YtrQ
השבמחק1. תודה אלי סַט . 2. הסולנים בשיר חפש אותי. אסתי אפשטיין (סקלוט) (גרה בסן פרנסיסקו)
מחקושאול צור ז'ל. אתי עמית
אלי, השיר הנ'ל נכנס גם לסיפור אחר כאן, http://stage.co.il/Stories/537231905 בפרק 'נפילה':
מחקהצורך הפתאומי לחיות, החורף המסתיים רווי בגשמים, והאביב
המסתער בחיוניות, מלא ירק, מלא חיים, הכל משך אותה לחיות:
החיים היו פתאום חזקים מאוד והקיפוה, אפפוה, משכוה הלאה אל
תוכם, אל תוך האביב הזה. בביקורים שהחלה לבקר בביתה בקבוץ
בדרך, ברדיו של האוטובוס, נשמע כל הזמן השיר:
''שנינו יחד תחת מטריה אחת, שנינו מדלגים על כל השלוליות, עיר
בגשם שחה לנו ככה: החיים יפים, כדאי לכם לחיות'', כמין תזכורת
אך גם כמין הבטחה. אחרי הכל, היא היתה עוד צעירה, ונאה, והחיים
יכלו - והבטיחו, לפתע, לתת לה כל כך הרבה, והם משכוה הלאה,
הלאה. בחוץ פרחו להם בפרץ שופע כל פרחי הבר של ארץ ישראל; בתוך כרי הדשא צמחו נזמיות ורודות, פרחי לחם הצבי, ברניקה
כחולה זעירה ועין-התכלת שדומות כל כך זו לזו, חלמיות, סביונים,
נוריות צהובות, פה ושם ברך הגמל, צפורניות, חרציות, טוריים.
סייפני תבואה-בר צמחו בתוך השדות, ורודים. פה ושם הופיעו לשון
הפר כחול ולבן, אירוס אחר הצהרים שנסגר סופית לפנות ערב, לאחר
יום אחד של פריחה לפקעת זעירה מטיפה דיו כחול, סילנה ורודה.
מסרקי שולמית לבנים, דמומיות קטנות אדומות כדם, כל מיני
שפתניים ומצליבים: טופח, סוגי תלתן, 'ארבע כנפות' הזעיר; סחלב
אתי עמית כבר הרבה שנים חברת קיבוץ צרעה.
מחק"הטיול הגדול" נפתח ב: "יצאנו בבוקר אלול לצעד 40 קילומטר"... "לטיול יצאנו" (כלנית מצאנו), הוא שיר אחר.
השבמחקדפנה 6 או אחר כך 16 היה בית של עובדי הסוכנות בדירה המדוברת גרו משפחת קולא שנסעו לשליחות בארהב" הדיירים היו ערוב של חילונים ודתיים הדתיים היו ממפלגות שונות כולם היו ביחסים טובים
השבמחקאבא שלי גר בקומה השלישית והיה לוקח את ללי בבקר לבית הספר לא הכרתי את ללי שמעתי מספורים
ואני תוהה ביני לביני מה בדיוק דן מירון כן אוהב? מדובר "רק" בשירי זמר עברי ופזמונים בסופו של דבר. נעמי שמר לא קיבלה את פרס ישראל על שירה פואטית נשגבת ולא התכוונה לכתוב כזו.
השבמחקתודה רבה על המידע והתובנות, ונעים להיזכר בימים אחרים. תיקון קל: למיטב הבנתי הגיאגרפית רחוב דפנה חובק את בית החולים איכילוב מדרום וממזרח.
השבמחקכמובן. תודה על התיקון.
מחק"כחום היום" לא שייך לביאליק ככל שאני זוכר. זהו שמה של אחת מתוך האידיליות "האוקראיניות" הנפלאות של שאול טשרניחובסקי.
השבמחקאפרופו רחוב דפנה 6 והיציאה האחורית מאיכילוב (חדר הנפטרים),קדם לו בתל אביב חדר המתים של בית החולים "הדסה" שהיה ממוקם ברחוב מאז"ה ואילו הכניסה לבית החולים הייתה מרחוב בלפור ואז בשנות ה-50 של המאה הקודמת הסתובבה קללה בשפה האידית שכמדומני מחברה היה מהצמד דז'יגן ושומכער ושתרגומה לעברית היה: שיכניסו אותך מבלפור ויוציאוך ממזא"ה...
השבמחקזה טוב😁
מחקהתשובה של לביא מזכירה לי גם את דן בן אמוץ
מחקבילדותנו (בגבעתיים) אימנו היתה מנגנת על פסנתר ובעיקר שירי נעמי שמר
השבמחקנעמי שמר עצמה והאתוס הציוני בכללו, המשתקף בשיריה, היו נראים כה רחוקים ונשגבים, מסתבר שהם בדפנה 6..
מוזר
השבמחק😃בהחלט מוזר...
מחק