רשימתו המצולמת של ברוך גיאן נכתבה זמן קצר לפני 'השבת השחורה'. היא עוסקת בשגרת יומנו כפי שהייתה עד אז, בירושלים עיר הנצח המיוסרת והמחוייכת, בחילופי העונות, בשקיעת השמש ובצבעי הלילה. כל מה שהיה רגיל, נורמלי ויומיומי עד לפני חודש.
האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד? אין לי ספק שיבואו. ועד שיבואו ננסה להסתפק בפשוט ובמועט, וכמאמר המשוררת לאה גולדברג לברך על סוד עלה קמל ונוגה פרי בשל, לנשום, לחוש, לראות, לדעת, לייחל, להיכשל...
הסתיו כבר כאן ועמודי החצבים נושאים טורי פרחים לבנים (תושבי ירושלים, לכו לראותם בגבעת התנ"ך!).
כשעברתי על צילומי החצבים של ברוך הדהד בי השיר 'כמו חצב', שכתבה והלחינה נעמי שמר בשנת 1986 ונתתי את דעתי על המילים היפות:
* *
*
צילם וכתב ברוך גיאן
יש ואני יוצא להליכתי היומית לא השכם בבוקר אלא דווקא בשעות אחר הצהריים, וכשאני הופך במחשבותיי באשר ליעד הנכון בעונה זו של השנה עולה בי מראה החומה המערבית של העיר העתיקה. בשעה שלפני השקיעה נצבעת החומה באור שאהוב עליי במיוחד. הצללים ארוכים, האור מוזהב ומין שקט יורד על העיר.
שוטטתי בשובה ונחת בדרך שמחברת בין שער יפו לשער ציון. פעמים מחוץ לחומה, לאורכה של הטיילת הירוקה, ופעמים בתוך חומות העיר, דרך הרובע הארמני. תיירים מכל רחבי העולם ומבקרים מכל רחבי ישראל הציפו את רחובות העיר.
שער יפו, הגדול והחגיגי – שער חברון בפי הערבים – ממוקם במקום הנוח ביותר: מול העיר המערבית, מול חניון קרתא, שם חונים האוטובוסים הגדולים, ומול קניון ממילא השוקק. דרך שער יפו נכנסים לעיר העתיקה רוב התיירים ודרכו הם גם יוצאים.
ראיתי תיירים מסנגל בתלבושת ססגונית, כמו גם משפחות מותשות מ'שלהי דקייטא', חום סוף הקיץ, שעליו אמרו חז"ל שהוא קשה מהקיץ עצמו.
בשעות אחר הצהריים מתמעטים התיירים, אך בכל זאת קבוצות שונות עושות את דרכם פנימה. היו בהם שהמציאו מעין משחק: מי יכול להניח את כף ידו על המזוזה הגבוהה – רק מעטים הצליחו.
חלפתי על פני כיכר עומר אבן אל-ח'טאב, שמעליה מתנשא מוזיאון מגדל דוד המחודש (והמומלץ לביקור), והגעתי לסניף הדואר. צעירה אמריקאית שלחה גלויות נוף ליקיריה, כמו שהיינו עושים פעם לפני שהמציאו את האימייל ואת הסֶלְפִי. היא הסכימה שאצלם אותה לפני הכנסת הגלויות לתיבה. אגב, זו תיבת דואר מימי המנדט (שימו לב לתבליט הכתר) והיא עדיין פעילה.
בבניין 'הקישלה' המבוצר היטב ניתן לראות את פינתו שנגרעה כדי לאפשר כניסת רכבים גדולים.
אחרי מלחמת ששת הימים עברו כאן אוטובוסי 'ליילנד' בדרכם לרובע היהודי ולכותל.
הכניסה לרובע הארמני עברה מתיחת פנים. הריצוף הוחלף, הכביש נסלל מחדש, הכתלים העתיקים מורקו.
בכניסה למתחם הארמני פגשתי את ידידי האב סמואל. אור אחר הצהריים התאים לצילום על רקע מתקן השתייה העתיק.
האור האדים והצללים התארכו. לאורך הכביש המוליך לשער ציון חלפו על פני במהירות הולכי רגל ורוכבי אופניים.
יצאתי אל רחבת שער ציון. חורי הכדורים בחומה, סימני מלחמת העצמאות, בלטו היטב באור האחרון. עשרות השנים שעברו מאז עדיין לא מחו אותם.
ואלו גם הימים של פריחת החצבים במורד הדרומי של הר ציון. מראה החצבים הזקופים, על רקע הכפר סילואן וגיא בן הינום על עצי הזית שבו, מעורר השתאות. שעות ארוכות, בבוקר ובשעות אחר הצהריים, עמדתי במורד הסמוך לבית הקברות הקתולי בהר ציון וצילמתי את פרחי החצב מכל זווית אפשרית.
_____________________________________
ברוך גיאן הוא צלם ומדריך טיולים baruchgian@gmail.com
סיור רגוע ופסטורלי כזה בירושלים, כל כך זר ומרוחק מהווית הימים האלה, אולי מהווה תזכורת לחיים אחרים, שהיו כאן עד לא מזמן, ואולי רומז שעוד ישובו.
השבמחקחן חן לך דוד על השילוב המתאים שעשית השבוע, פרשת וירא, בין סיפור עקידת אנשי ניר עוז המופלאים והצלתם, לבין שגרת החיים בבירת הנצח.
השבמחקגם בכרכור, כור מחצבתי, הגנו ברושים צפופים על הפרדסים בתור שׁוֹבְרֵי הָרוּחַ.
השבמחקואיני יכול שלא להרהר במשמעות המטפורית והאקטואלית של בטוי זה בחיינו בעת האחרונה, וד"ל.
הכפר הוא כפר השילוח (ולא סילואן, שיבוש השם בפי אנשים שאינם בני המקום) וחורי הכדורים ברובם ממלחמת השחרור.
השבמחקהכפר הוא עיר יבוס, ולא השילוח (שיבוש השם בפי אנשים שאינם בני המקום
מחקהכפר הוא אכן סילוואן . זה שמו הערבי. שמו העברי אכן הוא כפר השילוח. זוית הצילום איננה מראה את עיר דוד. להזכיר כי בבית הקברות הקתולי מצוי קברו של אוסקר שינדלר, חסיד אותות העולם.
מחקזוית הצילום מראה אם כבר את חלקו המזרחי של סילוואן, או את שוליו המערביים של הר הזיתים/ראס-אל עמוד,,
מחקבשוליים המזרחיים נקרא הכפר ג'בל בטן אל הווא, השם כפר השילוח מופיע שמה בהקשר של ההתיישבות התימנית שהיתה שם פעם, המקום פתוח לקליטת אוכלוסיה יהודית כיום בבתים מופקעים, עם צו בית משפט, ונוף אל קברי דוד וחומת ההפרדה
מעבר לזה הרשימה מעניינת ותמה, מראה את הפער בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, שכולנו נגזרנו כנראה לחיות לאורו
איזה כיף תמיד לראות את ירושלים דרך עיניך. אתה מחזיר את יופייה של העיר לעיר.
מחקיפה❗👍
השבמחקכדאי לתקן שתי שגיאות בנוסח הבית האחרון של השיר, שאמנם מופיעות כך בשירונט אך לא בשיר שכתבה נעמי שמר ושר יהורם גאון...
השבמחקהמלים הנכונות הן:
ציפור טסה, נעֲלָסָה (ולא: נעה, נסה)
על תורן של ספינת משא
בהגיעך עֲדֵי אובד (ולא: עד אי אובד)
למדי אותי להישרד.
תודה. תוקן!
מחק