ביתן הדואר של י"ש סג"ל (משמאל) ועגלת הדיליז'אנס של פייבל מירנסקי (מימין), שנסעה בקו ראשון לציון-יפו (שולמית לסקוב, הביל"ויים, אוניברסיטת תל אביב והספריה הציונית, תשל"ט) |
מאת עמי צורן
ברכת 'שנה טובה', שמאחלים יהודים אלה לאלה עם פרוס שנה עברית חדשה, בעל-פה ובכתב, היא מן המסורות המקובלות והמושרשות. את כרטיסי הברכה המעוטרים מתקופת ילדותי, שנהגו לשלוח בדואר, החליפו זה מכבר ברכות במייל, בווטסאפ, בטיקטוק ובשאר ערוצי התקשורת החברתית. אבל עוד זמן רב לפני ילדותי, בתחילת המאה העשרים, החל הנוהג לברך ב'שנה טובה' גם מעל דפי העיתונות העברית. הייתה לכך סיבה מעשית: ארץ ישראל העות'מנית 'התברכה' בשירותי דואר בלתי יעילים ובשל כך התנהלה התקשורת בין קצוות הארץ, במיוחד זו המברכת או מזמינה לאירועי שמחה ואבל, מעל דפי העיתונים הספורים שרווחו אז (הצבי, הלבנון, חבצלת, השקפה, הפועל הצעיר), שרובם היו בתפוצה שבועית. שלא כמו האגרות הפרטיות שרובן אבדו, העיתונים השתמרו ואנו יכולים גם היום לעקוב אחר מה שנדפס שם.
בתוך ים האיחולים לשנה טובה ומבורכת שנדפסו בעיתונים לקראת ראש שנה, לכדו את עיני עשרה שירים מחורזים, מעין פיוטים, של ברכות ותוכחות תחת הכותרת 'לשנה טובה תכתבו'. הם נדפסו בעיתון חבצלת לקראת ראש השנה בעשור שבין תרס"א–תר"ע (1910-1901), והחתום עליהם היה הכורם והאיכר שניאור זלמן אליעזר גינזבורג מראשון לציון, לא מן הדמויות המוכרות בקהילת אנשי העט של התקופה.
שז"א (1920-1853)עלה לארץ ישראל בשנת 1890 ממינסק יחד עם הוריו ומשפחתו הצעירה, וב-1891 בנו את ביתם במושבה החדשה ראשון לציון שנוסדה תשע שנים קודם לכן. ראש המשפחה, נח גינצבורג, היה פעיל בחיים הציבוריים של המושבה, שימש גזבר והיה חבר בוועד היישוב. שז"א עבד בנחלת משפחתו כאיכר וכורם של ענבי יין ולצד הפרנסה מחקלאות קבע זמן ללימוד תורה ולכתיבת שירים. מקצת השירים התפרסמו בחבצלת ועסקו בנושא העיקרי שעמד אז על סדר יומם של אנשי המושבות החדשות: ביקורת על המדיניות וההתנהלות של פקידי הברון רוטשילד וחברת יק"א. שז"א נישא לציפורה לבית דובנוב והשניים הקימו שבט של תשעה ילדים (שישה בנים ושלוש בנות). אחד מבניו, אהרן פייבל, עבד ביקב ורעייתו, אסתר שפירא-גינצבורג, התפרסמה כמי שהקימה בראשון לציון בשנת 1898 את גן הילדים הראשון בארץ ישראל. שני בנים אחרים, יצחק בצלאל ויוסף שבתאי, ירדו מן הארץ בתחילת המאה העשרים, לאוסטרליה ולארצות הברית.
שז"א גינצבורג, בשורה התחתונה שני משמאל (דוד יודילוביץ [עורך], ראשון לציון, 1941, עמ' 188) |
תחילת דרכו של שז"א בכתיבת שירים התאפיינה דווקא בקשירת כתרי שבח והערצה ל'נדיב' רוטשילד. הוא חיבר שיר תהלה ואת מילותיו עיצב בצורת עץ ארז שעל ענפיו פרושות שורות השיר. ציור העץ והשיר הוגש לברון בעת ביקורו במושבה על ידי אחד מפקידיו הבכירים והוא נדפס על דף מקופל בתוך הכרך החמישי של לוח ארץ ישראל שהוציא לאור המדפיס הירושלמי אברהם משה לונץ ערב ראש השנה תרנ"ט (1898). על שיר זה כבר כתב אליהו הכהן במאמרו 'אֵלֶיךָ אָבִינוּ: תפילה לשלום הנדיב הידוע', בלוג עונג שבת, 4 באוקטובר 2017.
לוח ארץ ישראל, ה (תרנ"ט), עמ' 122-121 |
זמן לא רב אחר כך שינה שז"א את טעמו והחל לפרסם בעיתונות דברי ביקורת שנונים על הברון ופקידיו. כזה הוא למשל שירו המחורז 'מַשָׂא וּמִשְׁמָע וְדוּמָה', שהתפרסם בחבצלת ב-26 בנובמבר 1897 בחתימת 'החזן מברצלונא'. שז"א קבל על כך שכל שאלותיו וטענותיו כלפי התנהלותם של הגופים התומכים ביישוב נענו בפסוק המשמש כותרת לשיר (בראשית, כה 14), ומדרשו הוא על פי פרשנות הרמב"ם (אגרת תימן, ז, ב) – ראוי לו לאדם לשמוע (את חרפתו), לידוֹם (לשתוק ולא להגיב) ולסבול (בדומיה).
חבצלת, 26 בנובמבר 1897, עמ' 56-55 |
שבוע לאחר מכן נדפס באותו עיתון שיר זעם ותוכחה נוסף שלו בשם: 'קוֹל אוֹמֵר קְרָא', הפעם תחת השם הספרותי ז' אבן חגיז. המתכתב גם עם הפסוק בישעיהו, מ 6 וגם עם שירו של ביאליק, 'אכן חציר העם', שפורסם שבעה חודשים קודם לכן, וכותרתו גם היא לקוחה מאותו פסוק. אם ביאליק הביע בשיר זעם על אדישותם של יהודים באירופה כלפי ההתעוררות הציונית, הרי ששז"א התייחס לאלה שכבר גרים בארץ, אך הם נדמים בעיניו כחציר וכקש יבש: 'ברגל גאוה כל עַוָל יִרְְמְסֵהוּ, זֵד יהיר וָלֵץ יתכבד בקלונו', וגם 'כל עושה עָוֶל ומלאכתו רְמִיָה, שִׁקוּצִים על העם ישליך בִּצְדִיָה'.
חבצלת, 3 בדצמבר 1897, עמ' 57 |
מיהו הזד היהיר? האם מדובר באליהו שייד, אחד מפקידיו הבכירים של הברון רוטשילד שהיה מעורב בשערוריות שונות והיה שנוא על מתיישבים רבים?
ואכן, שמועות נפוצו אז על ניצול מיני מצדו של שייד ועל נערות מקומיות ש'הסכימו' לדרישותיו בתמורה לשליחתן ללימודי הוראה בפריז. הדברים נרמזו בעיתונות הזמן שם מחו על ניסיונותיהם של הרבנים סלנט ואלישר להגן על שייד ('מהמושבות', חבצלת, 24 בדצמבר 1897; 'לא תכירו פנים', שם, 18 במארס 1898; 'דברי ימי השבוע', הצבי, 18 בפברואר 1898; שם, שם, 11 במארס 1898).
בשירו 'לא בָנוּ הָאָשָׁם' התייחס גינצבורג, כנראה, לפרשת שייד.
חבצלת, 4 במארס 1898, עמ' 143 |
שז"א, שלא ראה את המציאות עין בעין עם פקידות הברון, ולבטח לא עם ראשה אליהו שייד, כלל בביקורתו גם את שאר נגעי החברה היהודית – 'אורחות עקלקלות', 'חטא ופשע כי יִמָצֵא בעם ובעומדים בראשם', 'אחר הבצע יַטוּ לב רבים מגדולי עמינו', וכמובן לא שכח גם את הזלזול שהפגינו מקצת הפקידים בעבודתם של האיכרים: 'כי עֲמָלֵינו הֶבֶל וּכְבֶגֶד עִדִים כל צִדְקֹתֵינוֹ'. סיכום טענותיו חוזר כמוטו: 'לא בָנוּ הָאָשָׁם, אֲשֵׁמִים מְאַשְׁרֵינו (מדריכינו)'.
רוב שיריו של שז"א שהתפרסמו בחבצלת בשנים 1898-1877 (למעט שלשה שירים: 'נקוד על וישקהו', 'ליוצא ולבא', 'נרות חנוכה'), יחד עם עוד כמה פיוטים, כונסו בחוברת גּצִּים מִתַּחַת הַפַּטִישׁ, שנדפסה בירושלים ב-1900 בדפוסו של ישראל דב פרומקין, מו"ל חבצלת.
שז"א היה אמנם איש מליצות ובעל שפה גבוהה, אך בוודאי לא היה משורר של ממש ולשיריו-פיוטיו אין כנראה ערך ספרותי רב. עם זאת הם מבטאים רחשי לב של איכר מן השורה, אדם שלמד ושנה וקוראיו בני הזמן בוודאי יכלו לזהות בין המליצות את יעדי הפולמוס והביקורת שלו. עובדה היא שפרומקין, שהיה איש ספר ומדפיס מנוסה, מצא טעם בשיריו והדפיסם לא רק בחוברת מיוחדת אלא גם בכל שנה ושנה לקראת ראש השנה.
בין כך ובין כך, חוברת א' (משמע שהייתה תוכנית להוציא גם חוברת ב') של גצים מתחת הפטיש כללה גם את השירים שהובאו לעיל תחת השמות הספרותיים 'החזן מברצלונא' ו'ז'[למן?] אבן חגיז', אלמלא כן לא ניתן היה לדעת שנכתבו בידי שז"א. מדוע בחר שז"א דווקא בשמות אלה לא נדע, אך השימוש בזהות שאולה מעיד כנראה שהמחבר חשש באותה עת פן יבולע לו מחשיפתו כמבקר חריף של הפקידות השלטת במושבות.
נחזור לשירי הברכה והקטרוג שכתב שז"א לקראת ראש השנה לאורך העשור הראשון של המאה העשרים. השירים הללו מתאפיינים בשפה פתלתלה וקשה לפענוח שמשובצת בביטויים ובציטוטים מפסוקי מקרא ותפילה. כל השירים פותחים בכותרת 'לשנה טובה תִּכָּתֵבוּ', ולאחריה בין 6-4 שורות שבהן חתם שז"א את השנה שחלפה ואיחל גאולה, שמחה, רווחה והצלחה לקראת השנה הבאה לטובה.
שז"א פרסם ברכת שנה טובה מחורזת ראשונה בכ"ט באלול תרנ"ח. כותרתה היא 'לַיוֹצֵא וְלַבָּא' אך אחריתה – 'לשנה טובה תִּכָּתֵבוּ', מעידה על היותה ראשונה בסדרה שתבוא. השיר מתאפיין בנימה חיובית של 'באהבת אחים יחד, לִבּוֹת יִקָרֵבוּ', וגם 'זה לזה יריע, יצהל לקראת חָבֶר'.
חבצלת, 15 בספטמבר 1898, עמ' 362 |
נעבור עתה לסדרת הברכות המלאה.
1. תרס"ב (1902-1901)
השיר הראשון בסדרה, שנדפס בכ"ה באלול תרס"א, לקראת ראש השנה תרס"ב, נפתח בשורות ברכה וציפייה לטוב שמתחלפות במהרה בדברי ביקורת כלפי 'אדונים קשים', ש'ימינם ימין שקר ובפיהם יכזבו (על פי תהלים, קמד 8). אפשר להניח שכוונתו היא לפקידי חברת יק"א, שעדיין מיררו את חייהם של מקצת מאיכרי המושבה. בקטע האחרון התייחס שז"א לפיטוריהם השרירותיים של שבעה מפועלי היקב בסוף שנת 1900 בטענה של קיצוץ בהוצאות. שז"א טען כי התמורה שמקבלים הכורמים על ענביהם אינה מספקת ('ופרנסה טובה מְרֻוָּחָה, לא מִיֵין קידוש וברכה', למרות שהיין נהנה מהכשר רבני) ונזף ב'מַגִּידֵי הָעֲלָטָה לציון ידובבו', דהיינו אותם פקידים ממונים ביק"א שמבטיחים טובות לציבור בלי להכיר במציאות הקשה.
חבצלת, 9 בספטמבר 1901, עמ' 309-308 |
דבריו של שז"א מוארים על רקע מאמר שנדפס בעיתון המליץ זמן מה קודם לכן, שתיאר את רוע מזלם של הכורמים שלא זכו לחסותם של פקידי הברון רוטשילד, בניגוד לחבריהם שנהנים מהמונופול ומצליחים למכור את היין במחיר טוב:
'מכתבים מאה"ק', המליץ, 15 ביולי 1901, עמ' 3 |
ארבעה ימים לאחר פרסום הפיוט הראשון, ערב ראש השנה, הופיע בחבצלת כתב קינה מחורז וארוך פרי עטו של שז"א תחת הכותרת 'לראש השנה'.
חבצלת, 13 בספטמבר 1901, עמ' 325-324 |
שז"א כואב כאן את גורלו העגום של העם היהודי ומסכם בצורה שירית את תלאותיו במאה שעברה: 'עצוב רוח לבב עמי הנה הִנֶּךָ, ולשמחה מה זוּ כי תֶּרֶב יְגוֹנֶךָ". אפילו בראש השנה אין סיבה לשמחה אלא לחשש ודאגה מפני מה שצופן העתיד: 'ובעת עמים לטוב כי יקוו יְיַחֵלוּ, לקראת ראש השנה ישישו יגילו, תתמוגג בבכי אתה עַמִּי אתה, אף תסתיר פנים כי תפחד כי תֵּחָתָה'. אבל יש גם דברי נחמה: 'כי הנה יום בא שבו יֵאָמֵר דַּי, די לצרותֶיךָ עַמִּי וּלְבֶכְיֶךָ חֲדָל, והאיר אפלתך אף יוֹמְךָ עוד יגדל, אז יאיר לך נתיב על דַרְכֶּךָ בַּל תֵּתַע'.
עגלות טעונות חביות יין בחצר היקב בראשון, ראשית המאה העשרים |
2. תרס"ג (1903-1902)
חבצלת, 19 בספטמבר 1901, עמ' 254 |
את ברכתו המחורזת לשנת תרס"ג ('בַּסֵתֶר [תרס"ב] השנה סֻגֶרֶת [תרס"ג]') כתב שז"א בירושלים – כך עולה מחתימת השיר. לאחר שורות הברכה המסורתיות בבית הראשון, השתמש שז"א בביטויים קשים שבהם התייחס כנראה לעוינות ששררה עם פקידי יק"א. אפשר להניח שבני הזמן נרמזו לכינויים שליליים כמו 'נשיא מדין וכזבי בת צור'. כידוע כזבי בת צור הייתה בתו של אחד מנשיאי מדין, שזנתה בפומבי עם נשיא שבט שמעון (במדבר כה), או 'שָבַת נֹגֵשׂ וּמַדְהֵבָה' (על פי ישעיהו יד, 4). הכורמים מתוארים כפושטי יד ומקבלי נדבות למרות העבודה רבה ('פרי עמל') שהם משקיעים בגידול הענבים. מתנכלים להם גם פקידים המתחזים לבעלי כוונות טהורות, אך באמת הם בעלי 'נפש חֲשׂוֹכָה'.
יתכן כי בשורות 'שנה של ישועה וְהָרְוָחָה, לְשֶׂה פְּזוּרָה נִדָחָה, וַאֱלֵי גְּבוּלָם בנים ישובו' מרמז שז"א לשני בניו שעזבו את הארץ ותקוותו שישוב למכורתם.
3. תרס"ד (1904-1903)
חבצלת, 11 בספטמבר 1903, עמ' 295-294 |
גם בפיוט זה, איחולי הטוב והברכה בשורות הראשונות אינם מעידים על עוצמת הזעם והגנאי להם 'זכו' פקידי יק"א בהמשך. הוא מאחל לעצמו ולקוראים 'שנת ישע ופדות מכל הקמים וּמֵאֲגַגִים וַעֲמָלֵקִים' ומ'ראשי בריונים', שקמים על האיכרים לכלות פרנסתם. 'פקידים אכזרים' וכוחניים ש'כַכֶּלֶב-רוֹסְקִים', מתחזים כ'אוהבים שרצון מפיקים' אבל למעשה הם דוברי 'שקרים גלויים'. במילים 'מִכִי"חַ וָקִי"א' מרמז שז"א בבירור לחברות הפילנטרופיות כל ישראל חברים (כי"ח) ויק"א, ובמילים 'וּלְאוֹר "עוֹלָם" כְלֵיהֶם מְרִיקִים' הוא מרמז כנראה למאמרי ביקורת שפורסמו בביטאונה של ההסתדרות הציונית Die Welt.
ומהם ה'מכתבים החוזרים'? אולי הכוונה למכתבי התראה מפקידות יק"א לכורמים, או אולי מה שנקרא אז 'מכתבים סובבים', שבהם הודיעו על התחברות כורמים במושבה לחברת 'כרמל המזרחית' ויצירת הכינוי המסחרי 'כרמל מזרחי'.
תווית יין 'כרמל' מיובא מראשון לציון |
4. תרס"ה (1905-1904)
חבצלת, 9 בספטמבר 1904, עמ' 251 |
בפרוס שנת תרס"ה ('הַתֹּר סָ"ה') זכה שירו של שז"א להידפס בעמוד הראשון של העיתון. תרס"ד הייתה בעיניו שנה מקוללת, שנת יגון ותלאה. ככל הנראה גם בשנה זו נמשך יחסם הנוקשה והעוין של פקידי יק"א אל עובדי האדמה במושבה שעדיין לא הצליחו להשתחרר מכבלי ההתחייבויות הכספיות לחברה.
נראה אפוא כי 'קִלְלַת עָם', ה'יגון וּתְלָאָה' וגם אותן 'חבורות של רֶשַׁע', שאפיינו את תרס"ד, קשורות ל'חֶבֶר הַיָקָ"א', שהציפיה לעזרה ממנו משולה ל'מבקש סֵתֶר [מסתור] תחת המפולת'. שז"א קשר בין יק"א ללחץ ('כָּל עָקָא', כלומר צרה, 'וּמִיקָא') ולשעבוד של בני ישראל במצרים על ידי 'פַּרְעָתוֹן', וקיווה שכל הנדכאים בעם, שאינם רואים כמותו את הבעיה ('כל מוּכֵּי עִוָרוֹן'), יתפכחו בשנה הקרובה וישובו לראות 'אור נכון'.
רמזים לכל אלה ניתן למצוא בשיר נוסף של גינצבורג בשם: 'טעות גוי' שפורסם בחבצלת כמה חודשים קודם לכן ובו פירט שז"א את טעויות העם (כלומר האיכרים) היושב בציון, והאשים בהן, בין השאר, את השפעותיה המזיקות של 'תורת אשר', הוא אחד העם ('אַחַר אַחַד בַּתָּוֶךְ'), והסופרים ואנשי הרוח ('פליטת בית סופרינו') אשר מרפים את ידי המתיישבים:
חבצלת, 21 במארס 1904, עמ' 143 |
מכונת השקילה בחצר היקב בראשון (ראשון לציון אתם במרכז) |
5. תרס"ו (1906-1905)
שנת תרס"ה ('הַסֵתֶר') חלפה ופעמיה של שנת תרס"ו ('סִתְרוֹ') קרבים.
חבצלת, 28 בספטמבר 1905, עמ' 308-307 |
שז"א הזועם מאחל כי בשנה הקרובה 'יפוצו הזאבים והרועים הנראים כאוהבים', כלומר שיתפזרו הפקידים הנדמים לעדת זאבים המשחרת לטרוף את ה'שֶׂה פזורה' (ירמיהו, נ 17), שהיא כמובן דימוי לאיכרי המושבה הנתונים למרוּת המנגנון הפקידותי. הוא כועס ומטיח דברי 'בוז לִגְאֵיוֹנִים' (תהלים, קכג 4) ובעלי 'נפש רְהָבָה' שיוצאים נשכרים ('יְמַלְאוּ הַקֵבָה') מחורבן האומה, שהוא אליבא דשז"א התפוררות החקלאות העברית. הוא צופה בחרדה כי המשך התנכלות הפקידים יגרום לנירים שנחרשו ועובדו להפוך ל'שְׂדֵה בוּר וַחֲרֵיבָה' ומייחל לרחמי האל, לגאולה וישועה קרובה.
6. תרס"ז (1907-1906)
בשיר שפרסם שז"א בפרוס תרס"ז סטה שז"א ממנהגו ואת ארבעת שורות הברכה המקובלות העתיק לחלק השני של השיר. ששת השורות הפותחות נדרשות לקצב המהיר של חלוף הזמן ולמשחקי לשון עם השנים תרס"ו ותרס"ז.
חבצלת, 19 בספטמבר 1906, עמ' 344-343 |
השורות הבאות פותחות בהכרזה גאה 'ראשון לציון הִנֵה הִנָם' (ישעיהו, מא 27) וכוללות הבעת תקווה להתנערות האיכרים מכבלי השעבוד של פקידי יק"א, 'הַדֹאֲגִים לוֹ חִנָם' ולהפסקת 'גִּשְׁמֵי נְדָבָה' לאיכרים שנחלתם ממושכנת לטובת יק"א. בשש השורות האחרונות בירך שז"א את חבריו כי תוצרתם החקלאית תגדל ותעלה ותמורתה תהא הולמת: 'יקנו בכסף מלא' (בראשית, כג 9), ובעיקר 'כְּבוֹדֵךְ הראשון לָךְ יָשִׁיבוּ'.
צריך לזכור כי בשנת תרס"ו נוסדה אגודת הכורמים המשותפת במטרה לנהל את יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב. האגודה חכרה מהברון ומיק"א את ניהול היקב וכך הפכו החקלאים למגדלי הענבים ומפיקי היין גם יחד. נראה כי בשנים הראשונות לקיומה של האגודה נטה משורר התוכחה שז"א חסד להתנהלותה ואין לה זכר בקובלנותיו. לעומת זאת, ב-1908, כפי שנראה בהמשך, היא כבר 'זכתה' לטעום מנחת לשונו.
בית הפקידוּת הראשית בראשון לציון, 1966 (צילום: ניצה וולפזון, ויקיפדיה) |
7. תרס"ח (1908-1907)
במאי 1907 צוין חצי יובלה הראשון של המושבה ובמאמר שנכתב לכבוד האירוע מנו ארבעה ממייסדי המושבה את הישגיה בחומר וברוח ולא נמנעו מלציין גם את השגיאות שנעשו בדרך. ההישג החשוב ביותר במהלך 25 השנים הראשונות לקיומה של ראשון לציון משיק גם לביקורתו הקבועה של גינצבורג על שלטון הפקידים: 'כי סדרי חיי הנהגת העדה בלי אפוטרופסות זרות עלו בידינו במדה טובה ע"י עצמנו' ('חג חצי היובל בראשון לציון', חבצלת, 15 במאי 1907, עמ' 227-226).
בשיר ראש השנה שנכתב לקראת שנת תרס"ח מנה שז"א רשימה ארוכה של פורענויות ואיחל לעם בציון להינצל מ'שֹׁד וְכָלָה, קטטה וקללה, ופגע רע ובהלה, וכל מחלה וכל תקלה', ובעיקר מ'חית טרף בעור שה תמימה'. מי הם אנשי הרשע הללו? אפשר לשער שגם כאן מתייחס שז"א לפקידי יק"א.
6 בספטמבר 1907, עמ' 365 |
8. תרס"ט (1909-1908)
9. תר"ע (1910-1909)
חבצלת, 15 בספטמבר 1909, עמ' תרלז |
בשיר האיחולים לשנת תר"ע מיתן שז"א את הטון המתריס ונשמע מפויס יותר מבעבר. הוא מקווה כי בשנה הקרובה תתגבר העלייה לארץ ישראל מתפוצות הגולה ('נִדָחִים לְקַבֵּץ יוֹאֵל') ואילו קולם של המקטרגים ושוללי הציונות לא יישמע (עוּץ בּוז וּקְמוּאֵל (על פי בראשית, כב 21], המקשקשים כזוּג [יונים] יום וליל'). הוא מבקש שכל בית ישראל – 'חסידים אנשי מעשה','חובבים [חובבי ציון] הדֹאֲגִים', מנהיגי קהילות ונדיבים – ייצמדו למציאות ולא יתמסרו לחלומות ('לִבְלִי חלומות עוד תחלומו').
10. תרע"א (1911-1910)
גם משיר ראש השנה שפרסם שז"א לקראת שנת תרע"א, עולה תמונה של רגיעה ביחסים בינו לבין פקידי יק"א. ככל הנראה השתחררו בעת ההיא רוב איכרי ראשון לציון משלטונם והתנהלות הוועד המקומי של המושבה כבר לא הייתה לצנינים בעיניו. האיחולים לשנה טובה 'וחיי אושר ביד נדיבה' גברו הפעם על יצר הפולמוס של השנים הקודמות, 'אהבה ואחוה וריעות וחיבה' היו עתה משאת הנפש.
חבצלת, 2 באוקטובר 1910, עמ' שצג |
זה היה שיר ה'שנה טובה' האחרון של שז"א. מדוע הניח את עטו בשנים הבאות? התשובה פשוטה, עיתון חבצלת נסגר במארס 1911, ואפשר להניח שעיתונים אחרים לא מיהרו לקנות את סחורתו השירית של שז"א.
_____________________________________
amizoran@gmail.com
כמעט ורציתי להשוות למצב כיום, אך כדי לא להפוך את הנושא לפוליטי אסתפק בברכה שתהיה לכולנו שנה שונה, טובה יותר ונמשיך כל שבוע לחטוף עונ"ש. מגיע לנו לפחות את התענוג הקטן הזה.
השבמחקאכן אכן! ועם עונ"ש כזה מייחל למאסר עולם ללא שחרור מוקדם.
השבמחקאין לי ספק, שעמי הוא בעל כישרון להפנות את הזרקור לפינות שונות פחות-מוארות בהיסטוריה הארץ-ישראלית ובגיאוגרפיה הישראלית.
השבמחקשנה טובה, ושנמשיך כולנו ליהנות מכתיבתו בשנות הפנסיה שלו.
תודה פנחס, התענוג שלי
מחקמאמר מעניין ומחדש. ככל שנוקפות השנים מתרחב יותר ויותר חקר אגרות הברכה (הרחיב על כך הפרופ' שלום צבר) שהתפרסמו בארץ-ישראל לקראת השנה החדשה.יפה עושה עמי צורן שמפנה מתוך הטקסט
השבמחקלאירועים ההיסטוריים שאליהם כוונו הברכות.