א. כי לעוררך אני בא
![]() |
| שער החוברת הראשונה של המעורר, לונדון 1906 (ויקימדיה) |
עבור כל איש תרבות וספר השם המעורר מזכיר את הירחון הספרותי העברי, שייסד וערך יוסף חיים ברנר בשבתו בלונדון (1906), ואת המשפט הידוע של מאמרו 'על הדרך' (דצמבר 1905):
כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?
לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.
משפט זה, בשינוי נוסח קטן, הפך למוטו שהופיע בראש חוברות 'המעורר':
![]() |
| פרויקט המעורר |
לפני כשנה וחצי (מאי 2024) עלה על האקרנים סרטו של היוצר והבמאי רֶנֶן שׁוֹר המנוח, שנקרא המעורר: רומן מכתבים בין סב לנכדו. הסרט עוסק ביחסים המיוחדים שבין הבמאי החילוני לבין סבו, הרב אברהם זיידה הלר מצפת. השם 'המעורר' של שור אינו אלא תרגום לעברית של דער וועקער. זה הכינוי שניתן לְשַׁמַּש בית הכנסת, שנהג בבוקרי חודש אלול להעיר בקולו, או בדפיקות קלות של פטיש עץ על חלונות הבתים, את הישֵׁנים כדי שיזדרזו להשכים לעבודת הבורא.
בדוכן רחוב בביתר עילית צולם 'המעורר' החדש, 'לחומרא'.
המעורר הזה מיועד לבחורי ישיבה ('ישיבע בוחער' ביידיש משובשת) שכנראה מתקשים להתעורר בשבת בבוקר:
![]() |
| צילום: פיני גורליק |
ב. הספסל של יורם טהרלב
![]() |
| הספסל מול הכניסה לביתו של יורם טהרלב ברחוב ה' באייר והשלט שלצדו (צילום: איתמר לויתן) |
הפזמונאי האהוב יורם טהרלב, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, אומנם נולד ביגור והנוף של רבים משיריו הוא הר הכרמל, 'ההר הירוק כל ימות השנה', אבל את רוב שנותיו הוא עשה דווקא במרכז הארץ. בשנותיו האחרונות הוא גר בתל אביב, ברחוב ה' באייר מספר 42, מול כיכר המדינה – כיכר שכבר אינה קיימת למעשה אלא רק בשמה, שכן היא זרועה בבניינים רבי-קומות חדשים.
בימים שקדמו להרס הכיכר נהג יורם, כחלק משגרת יומו, לשבת על הספסל שמוצב מול הכניסה לביתו, להאזין לרעשי הכרך ולפטפט עם עוברים ושבים.
אחרי מותו, בינואר 2022, התכסה הספסל בפרחים ובכתובות פרידה. כתבנו על הספסל ברשימה מיוחדת כאן.
ביולי 2025 קבעה עיריית תל אביב לוח זיכרון ליד הספסל – מעשה ראוי ומכבד שנוהגת העיר ביוצרים שגרו בה. אלא שכצפוי מה שיכול להתקלקל – מתקלקל.
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
שנת 1938, שנת הולדתו של יורם טהרלב, היא תרצ"ח ולא תרצ"ה (1935). פניתי כבר לפני יותר מחודש למחלקה הרלוונטית בעיריית תל אביב, שם הבטיחו לתקן אך עדיין לא קיימו. נעקוב...
ג. המלך בשדה
![]() |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
ברחוב ז'בוטינסקי שבבני ברק נמצאת חנות הירקות והפירות 'המלך בשדה', לכאורה שם מתבקש לחנות ממין זה. אבל השם מסתיר מאחוריו עולם ומלואו.
'המלך בשדה' הוא כינוי שהודבק לחודש אלול, ומקורו במשל של רבי שניאור זלמן מליאדי, מכוננה של חסידות חב"ד (המקור נמצא בספרו של רש"ז ליקוטי תורה, פרשת ראה. ראו כאן).
הרעיון הכללי הוא שבחודש אלול, הקודם לימים הנוראים, 'המלך', כלומר הקב"ה, יוצא מארמונו ויורד לשדה, כלומר ל'עם הפשוט', ומקדם כל אחד ואחד מהם בברכה ושומע את בקשותיו. הרחבה והעמקה למעוניינים יש בערך 'המלך בשדה' בחב"דפדיה.
השנה (2025) ראה אור להיט חדש מסוגת שירי האמונה, שנקרא 'המלך בשדה'. שרים אותו בר צברי ושולי רנד.








כמו שרחל גרה בקצה רחוב בוגרשוב וכתבה על הכינרת כך גם יורם גר בקצה הבוטיקים היפים של כ. המדינה וכתב על הרגבים של יגור? משהו בתל אביב גורם לך להתגעגע, הייאוש קצת יותר נוח?
השבמחקסבור אני שהט' ב'טהר לב' מנוקדת בשווא. ולכן הכיתוב באנגלית כנראה שגוי.
השבמחקאתה טועה. זהו הניקוד הנכון: טַהַרְלֵב
מחקמה מקור הניקוד הנכון, ט' בפתח, יש לזה הסבר דקדוקי נכון יותר לעומת ט' בשווא? אתמהא.
מחקאת השם טהרלב קיבל יורם מאביו חיים טְרַלוֹבְסְקי (1963-1914), ששינה את שם משפחתו לטַהַרְלֵב (כך! ולא טהר-לב) בהיותו בקיבוץ יגור, אליו הגיע ב-1934.
מחקבניקוד המקובל - ט' בשווא וה' בקמץ - הקמץ הוא קמץ קטן . טהור לב.
מחקוכשמו כן הוא - גם טהור עיניים מהביט אל רע.
כדאי לכל המגיבים כאן לנהוג כמוהו.
אנקדוטה מעניינת ככה"נ, היא הגיליון של 'המעורר' שהובא בראש הכתבה המסקרנת: 'מרומא לירושלים' החתומה בידי י' רדלר; ו'אגרת תימן' של ר' בנימין; ואף תוספת מאת 'פלדמן' - נכתבו בידי אותה יד - של יהושע רדלר פלדמן, שהתכנה בשם 'ר' בנימין' והיה העורך-המייסד של 'המעורר' יחד עם ברנר.
השבמחקברבות השנים הוסיף רדלר-פלדמן ועברת את שמו ליהושע התלמי.
ועליו ריבוי שמותיו כתב כבר ש"י עגנון, שנטה לזלזל בתארים אקדמיים ובנושאיהם: "הרגל הוא בסופרים שמתכבדים בכבוד תואריהם הגויים: כל שהוא פרופסור מפריס פרופסוריותו, ואם הוא דוקטור מדקטר את מאמריו; אבל סופר שקורא לעצמו בתואר שיהודי כשר נקרא בפי אחיו לא מצינו. עד שבא ר' בנימין וקרא לעצמו ר' בנימין".
שכחתם לציין שבכל פעם שטהרלב עזב את הספסל- היו נשארים על המדרכה שמתחתיו בדלי הסיגרים הרבים שעישן שם. אף פעם לא טרח להרים ולהשליך לפח.
השבמחקלא ראוי ללכלך על מי, שלטענתך, לכלך ולא יכול להכחיש או להסביר.
מחקאימי היתה מורתו של יורם ט.ל בכיתה א ואמרה לי שכבר אז היה ילד חכם.יש אצלי צילום עם מילות פרידה שכתב לה בסיום השנה, אם תרצה אשלח במייל
מחקההברקה של "אנונימי הראשון" היא לא על מה עשה או לא עשה יורם טהרלב, אלא ש"שכחתם" (כלומר אתם פרופ' דוד אסף) שכחתם משהו חשוב שאני (האנונימי) יכול ללמד אתכם. גאון.
השבמחקזהו, שמשפחה לא בוחרים, מקסימום מקשים את הלב ו'מתעלמים' ממנה, הופכים ל'עצמאיים' כביכול על גבי רקב מתמשך של כל הטוב והיפה, אבל כמו שאומרים - אתה יכול לברוח אבל לא יכול להסתתר, לאן תגיע? אל מתחת לאיזה ספסל מלא בבדלי סיגריות? אפילו של יורם טהרלב? הבדלים האלה שווים אבא חולה ואמא שאיננה?
מחקויש להזכיר כי בשנת 1996 הוקם כתב עת לספרות בשם המעורר החדש, שאיני יודע אם עדיין קיים, כי כידוע רוב כתבי העת לספרות אינם מחזיקים מעמד.
השבמחקיש גם תנועת בוגרים בשם "המעורר", ששאבה את שמה מדברי ברנר. חבריה מתגוררים בקיבוץרביד ועוסקים בחינוך לנער לפי דרכו ובהדרכת מסעות לפולין.
השבמחק"המעורר" אינו תנועת בוגרים, אלא אחד המפעלים החינוכיים של "דרור ישראל", שהיא תנועה של בוגרי "הנוער העובד והלומד". פעילי "המעורר" חיים בקיבוצי מחנכים במקומות שונים בארץ, לא רק בקיבוץ רביד. ראו כאן:
מחקhttps://drorisrael.org.il/education/hameorer/