גלגולו של ניגון: השונרא ביש המזל

א. הלוך הלכה החבריא

בשלהי שנת 1969 הועלה על במות ארצנו בהצלחה רבה (כ-500 הופעות!) הערב המוסיקלי 'הלוך הלכה החבריא', שכלל שירים רוסיים בלבוש עברי. לא היו אלה השירים הרוסיים מימי מלחמת העולם השנייה שאליהם הורגל חובבי הזמר הרוסי עד אז – לא היו שם קוזקים על סוסים ולא חיילים אמיצים הנלחמים באויב. שירי המופע, ובהם בלדות ושירי אהבה עדינים, הציגו עולם סובייטי שונה לכאורה, שבו נאבקים יוצרים על חופש הביטוי שלהם, גם אם אינו תואם את הקו המפלגתי הקשוח.

'שירי חרות ונפש שהוברחו מרוסיה' (מעריב, 16 בספטמבר 1969)

ואכן, מפיקי המופע הציגו את השירים ככאלה שנכתבו במחתרת וכוונו נגד ההחמרה בחיי התרבות שניכרה בברית המועצות בעידן שלאחר הדחתו של חרושצ'וב (1964). ככל הידוע, מי שהביאה את השירים הללו ארצה הייתה הזמרת נחמה ליפשיץ, שעלתה לארץ, בדרך לא דרך, במארס 1969.

האווירה המחתרתית שאפפה את עלייתה של ליפשיץ, חוסר המידע על מה שבאמת קורה בברית המועצות, ואולי גם איזה גימיק שיווקי, היו כנראה הסיבה להצגת שירי המופע כשירי מחאה. זו גם הייתה הסיבה שבגללה לא נדפסו בעטיפה האחורית של התקליט שמות כל המחברים והמלחינים. במקום זאת רשמו מפיקי המופע 'עממי' או 'אסור לפרסום'. חשאיות זו הייתה מוגזמת בלשון המעטה, משום שמחבריהם ומלחיניהם של רוב שירי המופע היו מוכרים היטב בברית המועצות ולא היה שום צורך להסתירם.

לא זו אף זו, רבים מן השירים לא היו כלל שירי מחאה, אלא שירים לגמרי 'רגילים'. כמה משירי המופע חוברו לפחות עשרים שנה קודם לכן ('ארצי, ארצי' חובר ב-1939 ובמקורו הוקדש לטייסים הסובייטים;  'עץ התפוח' חובר ב-1944), ושירים כמו 'מסתובב בחור צעיר', 'בואי רוח' או 'בדומיה', דומים להפליא לשירים אחרים בני אותה תקופה שנכתבו בברית המועצות ולא נתפסו כשירים פוליטיים.

קטע מתוך העטיפה האחורית של התקליט 'הלוך הלכה החבריא', 1969 (אוסף רפי בינדר)

הנוסח העברי של שירי המופע היה פרי עטו של הסופר והמשורר המנוח יעקב שבתאי (1981-1934). שבתאי, למיטב ידיעתי, לא ידע רוסית, ולכן יש לראות את השירים יותר כגרסה עברית ופחות כתרגום.

המעבדת המוסיקלית של השירים הייתה דרורה חבקין, שהצליחה ליצור הרמוניה מוסיקלית נדירה של ארבעה זמרים וזמרת – ליאור ייני, אמנון ברנזון, דודו אלהרר, תמי ספיבק ויצחק כפרי. ממופע זה זכורים להיטים רבים, ובראשם 'בדומיה' של יבגני יבטושנקו ששר ייני, וגם 'בלליקה', 'עץ תפוח', 'בואי רוח', ועוד.

ב. שׁוּנְרָא

שיר נוסף מאותו מופע, שזכור היטב עד היום, והושר סולו בפי תמי ספיבק, נקרא 'שונרא'. שונרא בארמית – כפי שידוע לכל מי ששר בליל הסדר את 'חד גדיא' – הוא חתול, לאו דווקא שחור. לא ברור לי מדוע בחר שבתאי דווקא בשם המיושן הזה, שאיש לא השתמש בו בשפת היומיום כדי לדבר על חתולי רחוב (בתרגום של שבתאי יש גם 'שונריתא'!), אך ניחא. זו הייתה החלטתו.

השיר הקליט, שנפוץ במהירות והושר בפי כל, נתפס אולי כמין אלגוריה על דיסידנטים ולוחמי חופש, שהמשטר הסובייטי רודה בהם ומדכא את חירותם, למרות שבאמת לא הייתה לו שום משמעות פוליטית. סתם שיר רחוב על חתול רחוב שנרדף בלי סיבה, רק בשל צבעו השחור...

הנה תמי ספיבק:

יעקב שבתאי, שירי הזמר, זמורה-ביתן, 1992, עמ' 145. 
גם בפרסום מאוחר זה לא נרשמו שמותיהם של המחבר והמלחין

יעקב שבתאי הצעיר על כריכת ספר שיריו

לתמי ספיבק, הג'ינגי'ת, הייתה מאז קריירה עשירה של משחק, כתיבה ובימוי. ממש לאחרונה קיבלה את פרס 'קיפוד הזהב' של שנת 2012 למפעל חיים בתחום תיאטרון הפרינג'. כאן אפשר לקרוא ריאיון שערך איתה יעקב בר-און, שמסתיים כך:

בשולי הביצוע המוכר, כדאי לציין שבאינטרנט נמצא ביצוע נוסף של השיר בעברית, פרי עטו של מתרגם בלתי ידוע לי. את השיר (שמשלב בתוכו עברית ורוסית) שרים ארבעה ילדים מחדרה.זוהי 'מקהלת שובלים' בניצוחה של זינה אורלובה.



ג. 'חתול שחור': המקור ברוסית

כאמור, 'שונרא' – ובשמו ברוסית Чёрный кот (צְ'יוֹרְנִי קוֹט; חתול שחור) – לא עסק באהבת המולדת אלא בגורלו המר של חתול רחוב, שכולם שונאים אותו בשל האמונות הטפלות על המזל הרע שמביא צבעו השחור. הוא נכתב בשלהי שנת 1963 על ידי מיכאיל טאניץ' (Михаил Исаевич Танич) והולחן מיד לאחר מכן על ידי יורי סַאוּלְסְקי (Юрий Сергеевич Саульский).

החידוש הגדול שהיה בשיר אינו קשור במילותיו אלא בלחנו. הוא הולחן בקצב חדש לחלוטין, שניתן היה גם לרקוד אותו – זהו קצב הטוויסט, שמראשית שנות השישים הלך וצבר פופולריות בכל העולם. ועל אף שריקודי הטוויסט זוהו עם 'המערב הקפיטליסטי', הם קלעו גם לטעמם של בני דור ה'בייבי בום' של ברית המועצות. 

מחבר השיר, מיכאיל טאניץ', נולד בשנת 1923, בטָגָנְרוֹג שבמחוז רוסטוב, למשפחה יהודית אורתודוקסית (שמם המקורי היה תנכילביץ), ולימים סיפר טאניץ' על סבו שהרבה להתפלל ואף הכיר היטב את שלום עליכם. אחרי מלחמת העולם השנייה נאסר טאניץ' לכמה שנים באשמת שווא של פעילות אנטי-סובייטית. הוא שוחרר ב-1953, וב-1956 קיבל 'מחילה' והורשה להתגורר במוסקבה. שם החל בקריירה ארוכת שנים שבמהלכה כתב מאות שירים ופזמונים, בהם כאלה שהפכו ללהיטים גדולים. טאניץ', שנחלץ מבית הסוהר בעור שיניו ורק שבע שנים קודם לכן קיבל 'רהביליטיציה' והורשה להתגורר במוסקבה, לא היה מעז לכתוב שיר פוליטי ולסכן את הקריירה החדשה שהצליח לבנות.

מיכאיל טאניץ' (2008-1923)

יורי סאולסקי, ידידו, היה גם הוא דמות מוכרת בעולם המוסיקה הסובייטי. הוא היה מחלוצי מוסיקת הג'ז בברית המועצות, מלחין פורה ביותר, בעיקר של סרטים, מחזות מוסיקליים ויצירות לבלט. בין השנים 1970-1966 ניהל סאולסקי תזמורת ג'ז מצליחה, בסגנון ה'ביג-בנד' האמריקני, שכללה גם זמרים (הלהקה נקראה SIV-66), אך כשהשתנה האקלים הפוליטי הבין את הרמז ופירק את הלהקה. סאולסקי חיבר שירים פופולריים רבים, אך המפורסם והמצליח שבהם היה בלי ספק 'חתול שחור'. כאמור, הצלחתו לא הייתה כשיר מחאה מחתרתי אלא דווקא כריקוד הטוויסט הסובייטי הראשון...

יורי סאולסקי (2003-1928)

'חתול שחור' הושר לראשונה על ידי תמרה מִיאָנְסָארוֹבָה (Тамара Миансарова) והיה מזוהה איתה. הנה ביצוע שלה משנת 1965 בטלוויזיה הפולנית.

וזו הקלטה מתכנית טלוויזיה ששודרה ברוסיה בשנת 1989 על שיגעון הטוויסט בברית המועצות. על הקליפ הודבק, כנראה מאוחר יותר, הביצוע של תמרה מיאנסארובה.



מאז שנות התשעים ונפילת ברית המועצות זכה השיר לפופולריות מחודשת ברוסיה ולהקות פופ רבות אוהבות לשלב אותו ברפרטואר שלהן. הנה תמרה מיאנסארובה מחדשת את השיר לאחר שלושים שנה ויותר. הקצב והכוריאוגרפיה שונים לחלוטין...

 ד. 'די שוואַרצע קאַץ' ביידיש

חתול שחור משתלב היטב בעולם האמונות הטפלות והפולקלור של יהודי מזרח אירופה, ואם כך מה יותר טבעי מלתרגם את השיר גם ליידיש ולהפכו לשיר עם?

המתרגם מרוסית היה משה סחר (שחיבר, בין היתר, את כל השירים של הסרט 'קוּני לֶמֶל'), והזמר היה דוד עשת, בתקליטו משנת 1972, שנקרא 'רוסישע פֿאַרבאָטענע לידער' (שירים רוסיים אסורים):



וכאן 'כליזמניה' – זמרת ולהקת כליזמרים מאוסטרליה הרחוקה שרים ביידיש...



וכאן ביצוע נחמד מאוד, שמוצג כ'סווינג אוקראיני'...



ה. מן הגורן ומן היקב

החתול הפולני

הנה שתי מקהלות מפולין – מקהלת הנשים Alibabki ומקהלת הגברים Tajfuny (טייפון).



בלי מילים

וכאן שני ילדים יהודיים, שמנגנים להפליא על הפסנתר בארבע ידיים. הוקלט  ביוני 2012, בקונגרס יהודי בוכרה בארה"ב וקנדה (יש דבר כזה).



נספח: האם היה המלחין יורי סאולסקי יהודי?

עם שם כמו 'סאולסקי' (שאוּלסקי) סביר להניח שמדובר ביהודי. ואכן, באתרי אינטרנט שונים צוין כי יורי סאולסקי היה ממוצא יהודי. כנגד אפשרות זו עומד צילום מצבתו בבית הקברות במוסקבה, שם עוטרה המצבה בצלב גדול.

אורי יעקובוביץ' העביר לי את תשובתו של זאב גייזל:

רוב טוטלי של יהודי ברית המועצות לא נקברו בבית קברות יהודי ולא בטכס יהודי כלשהו. רבים מהם לא ראו בצלב שום סמל דתי ואף לא ראו שום סתירה בכך. זאת ועוד: המון יהודים מפורסמים בתרבות הרוסית הזדהו וממשיכים להזדהות באופן מופשט ומוחלט עם תרבות זו, ספרותה, ההיסטוריה והדת שלה, כך שצלב על הקבר לא אומר כלום. בימי ברית המועצות לא היה מושג של 'שיוך דתי', לכאן ולכאן.

אמנם שם משפחתו של סאולסקי נוצר מהשם סאול – וכך כותבים ומבטאים ברוסית את השם 'שאול' – אך שמות הוריו – 'Сергей Васильевич' ו-'Екатерина Юрьевна' ממש לא נשמעים יהודיים. במיוחד לאור זאת ששניהם נולדו במאה ה-19.

אז למה שם המשפחה כן נשמע יהודי? כמה אפשרויות:

1. ברוסית ישנם שמות משפחה כגון Михайлов, Исаковский, Менделеев ועוד.

2. הם צאצאים של יהודים שהתנצרו.

3. יכול להיות שהשמות פרטיים היו אחרים ולימים הם שונו (זה קרה המון פעמים).

באתרים רבים באינטרנט (למשל, כאן או כאן) מזכירים את שמו של יורי סאולסקי כיהודי, אך אין שום פרטים המבססים מידע זה. נראה לי אפוא כי לא היה יהודי, אך רבים הוטעו בגלל שם משפחתו. בשום מקום  גם לא מצאתי אזכור להתעניינות שלו בנושאים יהודיים או בישראל.

בריאיון שערכו עמו בשנת 2001 לאתר אינטרנט יהודי סיפר סאולסקי כבדרך אגב כי אינו דתי, אך הוא הולך לכנסייה... נדמה שדי בזה כדי לקבוע כי לא היה יהודי, ואולי מישהו מאבותיו התנצר.

__________________________________________________

תודה לאלכס נקריאקוב על הרעיון והעזרה, לצבי (גרימי) גלעד ולאורי יעקובוביץ'