חשמלית ושמה 'אביבית'

מאת בני עוֹרי

בשבוע שעבר החלו הדחפורים הראשונים של מיזם הרכבת הקלה להפוך את חייהם של התל-אביבים לגיהנום. במקרה הטוב יימשכו העבודות חמש או שש שנים, ובמקרה הפחות טוב – תשאלו אותנו, הירושלמים – עשר שנים ויותר. התחלה זו הזכירה לי פרשייה 'עלומה', לה הייתי עֵד לפני כשלושים וחמש שנה. 

בשנות השמונים הייתי כתב בתכנית התחקירים הוותיקה 'כלבוטק', ששודרה בערוץ 1, ערוץ הטלוויזיה היחיד ששידר אז. התכנית שודרה בכל שבוע, ביום שלישי בין שמונה וחצי לתשע בערב, ובשיא הפופולריות שלה נעו אחוזי הצפייה – תאמינו או לא – בין 80% ל- 98%! 

למערכת 'כלבוטק' הגיעו כמה מאות מכתבים בשבוע ומהם למדנו מה מטריד את הציבור בכל תחומי החיים: בצרכנות, בחינוך, בכלכלה ואפילו בתרבות, ומכתבים אלה היו הבסיס לרוב התחקירים והכתבות ששודרו בתכנית. מכיוון ששמה המלא של התכנית היה 'כלבוטק – מגזין לצרכנות ואיכות חיים' יכולנו לכלול בתכנית כמעט כל נושא הקשור לחיים בישראל. בין מכתבי התלונה הרבים היו גם מכתבים של אידאליסטים, חוזים והוזים, בעלי יוזמה וחזון, שהציעו לנו לעסוק בנושאים שונים ומשונים.

יום אחד הגיע למערכת מכתבו של יוסף בן אלכסנדר, שהציג עצמו כיזם ומנהל חברת 'אביבית – תכנון מטרופוליטנה ת"א בע"מ', שמשרדיה שכנו ברחוב שלם 2 ברמת גן. למכתב צורף עלון, ששמור אצלי מאז, ובימים אלה ממש, כאשר חלום הרכבת התחתית בתל אביב סוף סוף קורם עור, גידים ופקקים, נזכרתי בו.  

אני זוכר כיצד הגיע אותו אדם לפגישה במערכת התכנית, בקרייה בתל אביב. הוא היה נלהב ומלא מרץ ופרש בפנינו את חזונו לבניית רכבת תחתית בתל אביב, שתחלץ את העיר הגדולה מהפקקים. הימים היו עוד קודם שנפתח הקטע הראשון של נתיבי איילון, בין מחלף השלום למחלף ההלכה, בחודש אפריל 1982.

הדפדפת הצבעונית שהביא עמו יוסף בן אלכסנדר מספרת את כל הסיפור. מסתבר שתכניתו, שהוזכרה בדפדפת, כי הציבור ישקיע מכספו ברכבת, לא הצליחה להלהיב את תושבי העיר, ולכן חשב שכתבה אוהדת ב'כלבוטק' תסייע לו להניע את גלגלי הרכבת התחתית שעליה פינטז. אני זוכר כיצד טען בפנינו, כי עלות הבנייה של הרכבת תמומן כולה בידי חברות מצרפת ומקנדה, שהוא נציגן בישראל, ועיריית תל אביב, כמו גם ממשלת ישראל, לא תצטרך להשקיע כסף בפרויקט.

לצורך כתיבת רשימה זו ניסיתי לאתר את יוסף בן אלכסנדר ולתהות מה עלה בגורלו, אך בלא הצלחה. אולי מישהו מן הקוראים יודע לאן נעלם האיש?

בעלון נזכר שם נוסף: מהנדס הבניין צבי וינלס, בעל משרד 'וינלס צבי מהנדסים'. איתרתי אותו בתל אביב ושוחחנו בטלפון. הוא זכר את ה'אביבית' ואת יוסף בן אלכסנדר כזיכרון רחוק, ומכיוון שכל הרעיון נשאר אז על הנייר, הוא נותר בגדר קוריוז גם בקריירה של האינג'ינר וינלס.

בסופו של דבר, כתבה ב'כלבוטק' לא יצאה מהפגישה. גם רכבת לא. אבל אולי יזמי הרכבת הקלה מתל אביב יקחו בהשאלה את השם החינני 'אביבית', ובכך יכבדו את איש החזון יוסף בן אלכסנדר, שעקבותיו אבדו.

בעלי התוספות

וזו מודעה שהתפרסמה ב-6 באוגוסט 1967 בעיתונים 'מעריב' ו'דבר' (פרסם איתן דקר בדף הפייסבוק שלו).

אבל האמת היא שהפנטזיות התחילו הרבה לפני כן.

ב-28 ביוני 1943 פינטז מנחם גילוץ, ממיסדי תל אביב, מעל דפי עיתון 'המשקיף' על רכבת תחתית בין תל אביב לבת-ים...

ושוב התעוררו בעלי הדמיון הנמרצים זמן לא רב לאחר הקמת המדינה. הנה דיווח מ'המשקיף' (20 באוגוסט 1948), על חזונו של שר העבודה והבינוי הראשון, מרדכי בנטוב: רכבת תחתית מתל-אביב לחיפה, ואוטוסטרדה מנמל עקבה למטולה. לא פחות...



ב-1962 נכנסה עיריית תל-אביב להילוך ממש גבוה... חבר הנהלת העירייה מר חייקל רמות נסע לחו"ל למשך חודש, כדי ללמוד איך נוסעת ה'מטרו' בפריז...

כך דיווח העיתון מעריב, ב-8 בינואר 1962:

(תודה לרמי נוידרפר)

ומתל אביב לירושלים.

בסיוטי הלילה של החרדים מופיעה רכבת תחתית שתעבור בשכונת בתי ורשה (ליד כיכר השבת)....

צילום: יהושע לביא

זו שכונת בתי ורשה, וכאן תהיה 'תחנה ענקית לרכבת התחתית'...

בתי ורשה (מקור: ויקיפדיה)