היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן שש

איור: נעם נדב

א. ביום חגנו...

עוד שנה עברה על בלוג עונג שבת, ושוב אני שמח לחגוג עם הקוראים את הלא יאומן (לפחות מבחינתי).

ב-19 בפברואר, בעוד יומיים, נציין מלֹאת שש שנים לעלייתו של הבלוג לאוויר המרשתת. שמחה גדולה לי, וגם לקהילת האוהדים הגדולה שבכל פעם מפתיעה ומשמחת אותי מחדש. זו אפוא הזדמנות להגיש לקוראי הבלוג מעין סיכום שנתי.

נכון להיום התפרסמו בבלוג עונ"ש מאז היווסדו 1,198 רשימות ('פוסטים'). בדרך כלל, אני מפרסם שלושה פוסטים חדשים בכל שבוע, ומאז פוסט יום ההולדת הקודם התפרסמו כאן 144 פוסטים. לא רע...

במהלך השנה השישית אירחתי בבלוג כותבים רבים, קבועים וחד-פעמיים, וזו הזדמנות להודות להם. הלא המה (על פי סדר האלף-בית): רוחמה אלבג, ברוך גיאן, צבי (גרימי) גלעד, אלון גלעדי, שמריה גרשוני, אבנר הולצמן, אליהו הכהן, איתמר וכסלר, רמה זוטא, יהודה זיו, אסתר חומש-גופר, אסא כשר, גיא מירון, יובל מלחי, נדב מלר, מרדכי נאור, אבי נבון, יוסף (ג'פרי) סאקס, האחים אבי עוֹרי ובני עוֹרי (ביחד ובנפרד), נתן רועי, ארנון שמשוני, ניתאי שנאן, אביעד תאני. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד...

תודה גם לאלה ששלחו לי רשימות פרי עטם, אך מסיבות שונות הן לא התפרסמו. תודה לידידי ושכני הטוב, המאייר נעם נדב, שעיצב את הלוגו הקבוע של הבלוג, ותורם בכל שנה ברכת יום הולדת חדשה ושנונה.

השמות שפורטו לעיל הם רק של אלה שכתבו פוסטים חתומים, אבל לצדם יש לזכור גם עשרות רבות של קוראים ששולחים לי כל הזמן מידע מרתק, צילומים מקוריים, קוריוזים משעשעים, וכמובן את מאות המגיבים – לעניין, ולפעמים גם שלא לעניין... תקצר היריעה (ולו גם הווירטואלית) להזכיר כאן את שמותיהם, ועל כן אסתפק בתודה אחת גדולה. בלעדיכם עונ"ש לא היה מה שהוא.

כשאני עובר ביעף על פני הרשימות הרבות שפורסמו בבלוג בשנה האחרונה, אני יכול להתפעל מהעושר והרבגוניות של הנושאים שמטופלים כאן: מעיסוק – יש יגידו אובססיבי – בזוטות ובשטויות (ככתוב בכותרת הבלוג 'ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות'), ועד לעניינים אקדמיים שלא פעם יש בהם חידושים ותרומה של ממש לידע ולמדע (וכנאמר, שם, שם: 'כל דבר הנוגע ליהודים בפרט, וענייני מדינה, ספרות ומדע בכלל'). אני משתדל לשמור על איזון בין הקליל והמבדר לבין הרציני והחשוב, ונדמה לי שבסך הכול אני גם מצליח.

שירו של מחלק העיתונים

וכרגיל, מצעד הכתבות הנקראות ביותר שפורסמו כאן השנה:

• מסע מן הכורסא אל העיירה: גלגולי השיר 'מיין שטעטעלע בעלז' (סדרה של שלושה פרקים)

• גלגולו של ניגון: מי היא הצעירה שהייתה בכינרת?

• על דעת המקום: מורשת חטיבת הראל איננה 'מורשת גנדי'

• איך שיר נולד? פזמון ליקינתון (שני פרקים)

• מנחם ברינקר איננו

עוד כתבות שזכו לשיעורי צפייה נאים: 

• 'טראאח': שירו של מחלק העיתונים

• ברוך הבא: חצר סרגיי

• סיפור הפרברים: הרהורים של ירושלמי

• הלב החם והחכם: פרידה מחנוך ברטוב

• העֵד כהיסטוריון: פרידה מדב לוין

• ערב של שושנים: לזכרו של משה דור

• 'אסור לנו לתת כבוד לנשיא': זלמן שזר וחסידי ברסלב

• גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (שני פרקים)

הרשימה של דב גביש, 'מה עושה טייס גרמני על בול ישראלי?', שפורסמה כאן רק לפני שבוע, זכתה מיד לאלפי צפיות ואף צוטטה בהרחבה בבלוג של עופר אדרת בעיתון 'הארץ', שגם ידע לפרגן ל'בלוג המצוין עונ"ש (עונג שבת)', (ועכשיו גם באנגלית).

הארץ, 14 בפברואר 2017 (צילום מסך)

והנה עוד כמה פוסטים נבחרים ואהובים שהופיעו כאן במהלך השנה האחרונה. בחירת העורך:

• 'עֲלֵי קֶבֶר קְדוּמִים תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת': בעקבות קברו של פרץ סמולנסקין

• עוללות מכרם עגנון: 'כביום שראיתי תמונות של ברויגל'

• לכל איש יש שם חוץ מזלדה

• מסע אל ארץ הולדתה של חב"ד (שלושה פרקים)

• 'מִִי יוֹדֵעַ עִיר לִישְׁטִינָא? עִיר לִישְׁטִין אֲנִי יוֹדֵעַ! – שיר ולחן, סיפור וביקור (ארבעה פרקים)

• מסע שראשיתו בתפילה אצל 'בעל הידית' וסופו בשירו של ביאליק 'אמי, זכרונה לברכה'

ומה בהמשך? יש ב'צנרת' עוד מאמרים רבים, מרגשים, מלמדים, מצחיקים, שיתפרסמו כאן בקרוב. אם רק יהיה כוח, בריאות וחשק.

ב. יהי זכרם ברוך

בשנה שעברה הלכו לעולמם כמה מקוראי הבלוג הידועים לי: הסופר חנוך ברטוב, אברהם חסיד איש כפר הרא"ה, פרופ' דן כספי, חוקר החזנות עקיבא צימרמן, משה (מושקו) רום בן קיבוץ סעד ואיש מושב שפיר, שלמד שנתיים מעליי בבית הספר המשותף בקבוצת יבנה...

וממש אתמול, וכמו תמיד בהפתעה גמורה, מת יעקב גרוס, במאי וחוקר תולדות הקולנוע העברי, והוא בן 67.

רק לפני שישה ימים בירך אותי יעקב ממיטת חוליו ליום הולדתי, והנה 'הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד'...

מתוך דף הפייסבוק שלי

ועכשיו, כשיעקב מת יש לי מה לפחד...

ג. מניה בעונ"ש

ועכשיו למשהו שונה לגמרי.

רמי נוידרפר, בלש האינטרנט הבלתי נלאה, הביא לתשומת לבי את הפריט המעניין הזה שנמכר לאחרונה בבית המכירות הפומביות 'קדם'. זוהי מניה בחברת 'עונג שבת וגמילות חסדים' מביוגראד (או בלגראד) שעל הים (Biograd na Moru), בקרואטיה של ימינו. התעודה נדפסה בזַאגרֶבּ בשנת 1921. 



אז מניות ו'תכנית עסקית' עדיין אין לנו. לבלוג עונג שבת גם אין מערכת או מזכירוּת, אין מחלקה טכנית או משפטית ואין מחלקת מינויים, אין אחראי לגרפיקה ואין מי שיטפל בזכויות יוצרים. אני לבדי מטפל בכל אלה וכל תלונותיכם – עליי. את רוב הפוסטים אני כותב בעצמי, וגם פוסטים שנכתבים על ידי אורחי הבלוג עוברים בדרך כלל התקנה ועריכה קפדנית שלי, ככל יכולתי. ענייני הבלוג מעסיקים אותי – איך נאמר זאת באנדר-סטייטמנט? – לא מעט שעות בכל יום, בכל שבוע ולאורך כל ימות השנה.

זה אפוא הזמן והמקום להזכיר לקוראי הבלוג ואוהביו, כי עומדת לרשותכם האפשרות להיות שותפים במיזם ולהביע הזדהות ועידוד באמצעות תמיכה כספית – איש ככל אשר ידבנו לבו. התרומות שלכם מוכיחות, כל פעם מחדש, כי יש שכר לעמלי ויש כאלה שיודעים להעריך זאת. המבקשים להשתתף בתרומה לבלוג יכולים לעשות זאת בדרך פשוטה ומאובטחת באמצעות שירות Paypal (בטור השמאלי של הפוסט), או במכתב ישירות לכתובתי הפרטית (רחוב בן עזאי 8, ירושלים 9350508).

זו גם ההזדמנות להודות שוב לכל תומכי הבלוג, הקבועים והמזדמנים, שנוגעים ללבי ומחזקים את המוטיבציה שלי להמשיך (וזה בפירוש לא מובן מאליו).

מקור: אָנִיקָמָה (תודה למיכל 'הפולניה')

ד. עשינו משהו...

המלחמה הנחושה של בלוג עונג שבת בשילוט הדפוק שיש בארץ היא סיזיפית, ובכל זאת נושאת מדי פעם פרי. הכל בזכות קוראים ש'לוקחים את זה הלאה', מתלוננים ומצליחים לשנות. הנה שלוש דוגמאות מן השנה האחרונה.

ברחוב הקולונל מרגולין ברחובות נרשמה דרגת הקולונל באנגלית משובשת. כמובן שהתרענו על זה בבלוגנו ('קולונל מרגולין ב-K הידיעה', 30 בדצמבר 2015).

לפני – הקולונל ב-K

היה מי שקרא (מי את או אתה?) והודיע לעירייה, וזו מצדה הזדרזה לתקן:

אחרי – הקולונל המתוקן 

(צילומים דן גרינשטיין; תודה לרחלי רוגל)

הצלחה נוספת נחלנו בחדרה, שם טיפלנו ברחוב האָקַצְיָה ותהינו איך בדיוק הוגים ילדי הרחוב, מחלקי הדואר ושליחי הפיצה את השם הבלתי מנוקד של הרחוב הזה ('פינת רחוב הסלקציה?', 28 במרץ 2016).

לפני – בלי ניקוד (צילום: מאיר בולקה)

אורי יעקובוביץ' החדרתי העביר את הנושא לעירייתו, שמצדה הגיבה במהירות והחליפה את השלטים הקודמים בשלטים מנוקדים (ועל השיבוש בלועזית נמחל לה). דיווחתי על זה בשעתו ('ביקור חוזר ברחוב האָקָצְיָה', 6 ביולי 2016).

אחרי... (צילום: אורי יעקובוביץ')

ולסיום, ד"ר אבישי טייכר הפנה את תשומת לבנו ('אצ"ל או לח"י?', 6 ביוני 2016) לפאדיחה קטנה בשלט הזיכרון שקבעה עיריית תל אביב על קיר בית דפוס ששימש בשעתו את מחתרת אצ"ל. אבוי, במקום סמל אצ"ל הוטבע על השלט סמל לח"י...

פרופ' זהר שביט ידעה למצוא את הכתובת הנכונה בעירייה והשלט תוקן, כמתבקש (דיווחתי על כך בפוסט 'עונ"ש בשירות הקהילה: תוקן סמל האצ"ל' 25 ביולי 2016).

השלט המתוקן

אז גם אתם, איש איש במקומו. אם קראתם כאן על שילוט מגוחך או משובש, אל תסתפקו בצקצוקי לשון  – פנו למי שצריך ונסו לשנות.

יומולדת שמח!