על דעת המקום: 'וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם'

מאת יהודה זיו

בעקבות כיבוש הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, וכדי לקדם את רבבות הישראלים שהיו אמורים לנהור אליו בחג השבועות הממשמש לבוא, הזעיק טדי קולק, ראש עיריית ירושלים העברית את ראשי אגודת הקבלנים הירושלמיים כדי לפנות לרגלי הכותל רחבה מתאימה. כבר במוצאי שבת, 10 ביוני 1967, כונסו הדחפורים ולמחרת, ביום א', החלה עבודת ההריסה של שכונת המֻעְ'רַבִּים (קרי 'מוּגְרַבִּים', כינוים של יוצאי ארצות המערב בצפון אפריקה), שהייתה צמודה אל הכותל, כשבינה לבינו אותה סמטה צרה שבה, עד 1948, הותר ליהודים להתפלל. כאשר הסתיימה מלאכת פינוי רחבת הכותל, הנציחו אותם קבלנים את האירוע והכריזו ברחבה החדשה על הקמת 'מסדר הכותל'. כתבה מקיפה בנושא זה פרסם לא מכבר ניר חסון בעיתון הארץ ('אבירי מסדר הכותל יוצאים לאור', 31 במאי 2017).

זאב (זיבון) בן גל
(ארכיון קיבוץ ראש הנקרה)

אחד האנשים שהוזעקו למשימת ההריסה היה זאב ('זיבּוֹן') בן גל (2016-1930), נהג דחפור במילואים וחבר קיבוץ ראש הנקרה, שנטל אתו למזכרת מנעול ברזל גדול, אשר נעל, ככל הנראה, את שעריה של אותה שכונה. המנעול הופקד לאחר מותו בארכיון הקיבוץ, ורק לאחרונה הושב לירושלים. הוא מוצג בתערוכת 'מסדר אבירי הכותל' ביד יצחק בן צבי, שאצרה נירית שלו-כליפא. 

למרבה גאוותי, הוטל עלי תפקיד 'הנער השליח', ובשובי מסיור עם חברי החוג לידיעת הארץ גליל מערבי, נשאתי עמי את אותו מנעול גמלוני המוצג עתה בתערוכה.

המנעול של שער שכונת המוגרבים (ארכיון ראש הנקרה)

החפירות לרגלי הכותל המערבי, בהנהלת הארכיאולוג מאיר בן-דב, החלו ב-29 בפברואר 1968 – כתשעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים. וכך סיפר בן-דב על אחד הממצאים המרגשים ביותר שנקרו לפניו:

מאיר בן-דב, חפירות הר הבית בצל הכתלים ולאור התגליות, כתר, 1982, עמ' 221-220

'חקר צורת הכתיב', כתב בן-דב, 'הראה לנו שיש אפשרות, שהכתובת אכן נכתבה במאה הרביעית', זו המאה אשר ממנה ואילך נדרש אותו פרק מספר ישעיה כנוגע לאחרית הימים, לתחיית המתים ולתחייתו הלאומית של עם ישראל. מה מתאים יותר לעניין זה יותר מאשר זמנו של יוּלְיָאנוּס? היו אלה ימים שבהם דומה היה כי מדרשי האגדה קורמים עור וגידים ומתממשים לעיני כל. 

יוּלְיָאנוּס היה השלישי והאחרון לקיסרים הביזאנטיים מבית קוֹנְסְטַנְטִינוּס (363-361). הוא ראה בנצרות אסון מדיני, ניסה להחיות את הפולחן היווני-רומי ובשל כך זכה לימים בכינוי 'הכופר'. על אף התנגדותו לדת היהודית, שהצמיחה את הנצרות, הבטיח יוליאנוס בשנת 362 לראשיה של קהילת היהודים באנטיוכיה להחזיר להם את השלטון על ירושלים ואף התיר להם לשוב ולהקים בה את המקדש. הצהרה מפתיעה זו עוררה המוני יהודים למהר ולקחת חלק בשיקומה מחדש של ירושלים, אלא שרעש פתאומי – אשר התרחש בי"ח באייר (ל"ג בעומר) של שנת 363 – הרס את כל אשר הספיקו לבנות. יש חוקרים שמסבירים זאת כתוצאה של שחרור גזים, שנותרו חסומים בחלליו התת-קרקעיים של הר הבית, ומששבו ונפתחו חללים אלה בעקבות עבודות השיקום חלה התפוצצות. אך בעיני המתכנסים אז לחידוש בניית המקדש נראה הדבר כאות משמים כי טרם הוכשרה השעה לגאולה.

מטבע זהב עם דיוקנו של יוליאנוס (colnect)

הבאנו מדברי מאיר בן-דב, המרגשים כשלעצמם, שפירש את הפסוק מישעיהו על פי דרכו. אך באותה מידה אפשר לשער שמאחורי הכתיב המשובש של הפסוק עומד סיפור מרגש לא פחות. האם ייתכן כי אין זה אלא ניסיונו הנואש של חוקק הכתובת האלמוני לסיים, ובכל מחיר, את דברי הנחמה של הנביא, על רקע סדרת ההתפוצצויות הקטלניות, אשר מוטטה את נדבכיו העליונים של הכותל המערבי והפילה חללים לרגליו? על האסון הגדול עשויים להעיד גם הקברים הרבים, אשר נחשפו עם ראשית החפירה – בעומק כמטר אחד בלבד – ממש מתחת לכתובת. ואולי, לאחר שעלה בידו, למרות כל אלה, לחקוק את אותה נבואת נחמה (אף כי במשובש), לזכר כל החללים הפזורים סביבו, נהרג אף הוא ולא זכה לסיים את המשימה אשר נטל על עצמו: לחקוק על כותלו המערבי של הר הבית סֵיפָא אופטימית ומרגשת המנבאת 'וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד יְהוָה אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו' (ישעיה, סו 14).  

האבן מתחת לקשת רובינסון (משה רימר, טיול בעיר)

קשת רובינסון (ויקיפדיה)