יום שישי, 24 במאי 2024

מקהלת צה"ל, הילד החורג של הלהקות הצבאיות

חברי המקהלה שרים 'אילו ציפורים', 1978 (שימו לב לכפפות הלבנות). בין המצולמים: נתן דטנר, נתן נתנזון, חני נחמיאס, דורון מזר, אבי דור, רחלי חיים, חדוה מלר וברוריה לקנר 

מאת ארנון וגדעון גרייף

הלהקות הצבאיות הגיעו לשיא תהילתן ופירסומן בשלהי שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. שנים אלה היו תור הזהב של הלהקות, הגדולות והקטנות (צוותי ההווי). שיריהן הובילו את מצעדי הפזמונים והושרו בפי כל, בוגריהן שהשתחררו נקלטו מיד בשוק האזרחי והפכו כוכבים מבוקשים. להיטי ענק, שליחם לא נס נוצרו באותן שנים והפכו חלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי. הם מושמעים עד היום בערוצי הרדיו והטלוויזיה, כולל גרסאות חדשות ומעודכנות של מקצתם. זה היה מעיין יצירתי שהיו שותפים בו מאות יוצרים ויוצרות מוכשרים מכל תחומי הבידור. מתנה שלא הפסיקה לתת. 

לכאורה לא הייתה סיבה בעולם שתהליך מוצלח זה לא יימשך באין מפריע, אבל לא כן היה. התהליך נקטע באבחת חרב חדה, בגלל שיגיונו של אדם אחד, שבידיו היו הסמכויות להחליט על גורל הלהקות, על אף שלא היה לו את הרקע המוזיקלי הדרוש להעריך את משמעות החלטותיו. זה היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רב אלוף רפאל איתן (רפול), לוחם נועז ואיכר קשוח, אך לא בדיוק דמות בעלת הבנה של תהליכים תרבותיים. 

זהו סיפור עלייתה, ובעיקר נפילתה, של מקהלת צה"ל, יציר כפיו של רפול, שנולדה ב-1978 וסיימה את חייה ב-1984.

ידידיו של רפול סיפרו, כי המודל שניצב לנגד עיניו היה מקהלת הצבא האדום הנודעת, שהפכה סמל לפטריוטיות, צבאיות נוקשה ורשמיות. כך רצה רפול לראות את הלהקות הצבאיות כולן: ניצבות בדום מתוח בטקסים ממלכתיים ולאומיים, שרות בהרמוניה ומקפידות על לבוש, משמעת והופעה צבאית. כידוע לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה ניסו להקים מקהלה צבאית, והמפורסמת שבהן הייתה מקהלת גברי השריון, שיזם שאול ביבר, אז קצין החינוך של גייסות השריון, והשתתפו בה כ-300 טנקיסטים.

אלא שחזון לחוד ומציאות לחוד. חלומו של רפול לא התגשם, למרות שניסה לכפות אותו על קצין החינוך הראשי דאז. במציאות הישראלית של שלהי שנות השבעים לא היה לכך כל סיכוי.

המקהלה, שנקראה גם 'מחזור 78', אוישה בכוכבי הלהקות שפורקו ונותר להם עדיין זמן שירות בצבא. לאחר הקמתה הופעלה המקהלה על ידי מפקדת קצין חינוך ראשי של צה"ל בשני ערוצים: הראשון, בהרכב מלא, כשהרפרטואר הושתת בעיקרו על להיטים ישנים נושנים של להקות צה"ל (בעיקר להקת הנח"ל), שירי עם, שירים בעלי ניחוח צבאי ו'שירי סוכנות', זאת לצד רפרטואר אד-הוק לצורך השתתפות בטקסים ממלכתיים רשמיים, אזרחיים וצבאיים (זו הרי הייתה הסיבה המקורית להקמת המקהלה); הערוץ השני היה של הופעות בהרכב גמיש, בין ארבעה לשישה חיילות וחיילים, שנשלחו לבסיסים קטנים ותפקדו למעשה כצוותי הווי מוקטנים. בהמשך הדרך חזרה המקהלה לנתיב הבטוח ובהופעותיה השמיעו חבריה להיטי עבר נודעים ולצדם גם מעט שירים חדשים שנכתבו במיוחד עבורם.

גולת הכותרת בהיסטוריה של המקהלה הייתה הופעה במשדר הטלוויזיה החגיגי של יום העצמאות תשל"ח (1978), שנקרא '30 שנות זמר בצה"ל'. משדר זה הופק על ידי רשות השידור ושודר בערוץ הראשון (כיום 'כאן 11' של תאגיד השידור) בהנחייתו של חיים טופול. זו הייתה תוכנית הבידור המרכזית של החג ומטבע הדברים הייתה עמוסה לעייפה ולפיכך ההרכב ששובץ להופעת המקהלה היה מצומצם.

התוכנית המלאה של '30 שנות זמר' נשמרה בארכיון והיא מרגשת לצפייה עד היום:

ערכנו ריאיונות עם כמה מחברי המקהלה ומתוכם דלינו לא מעט פרטים וריכזנו את שמותיהם של רבים מחברי המקהלה לאורך שנות פעילותה (לדברי נתן נתנזון היו בה לאורך השנים בין שמונים למאה משתתפים וכן הרכב תזמורתי גדול שמנה כעשרים נגנים, לרבות חצוצרות, כלי הקשה וכלי נשיפה). הנה מקצת השמות (בסדר א"ב): טל אמיר, אודי בוכמן, אפי בן ישראל, מיכל גור, ורדה גורן, ברק גליל, אבי דור, נתן דטנר, משה דץ, הגר הפטר, ירון חדד, רחלי חיים, ענת טופול, רומי לחמי, ברוריה לקנר, דורון מזר, מילי מירן, חדוה מלר, בני נדלר, ורדה נוגה, חני נחמיאס, נתן נתנזון, אבי סינגולדה, סימה עמיאל, עירית ענבי, אהרן פררה, יורם צדוק, אבי קושניר, רמי קליינשטיין, חנוך רוזן, ריטה, עופר שפריר. 

הפקה נוספת שנבעה מתוך ההרכב הגדול הייתה המופע 'בצל ירוק', בבימויו של חנן גולדבלט, שהעלתה חולייה בת שמונה זמרים שהגיעו מן המקהלה (ביניהם הייתה חני נחמיאס). ההפקה חידשה את להיטיה של להקת 'בצל ירוק', שהלהיבה את הארץ בסוף שנות החמישים ובשנות השישים.

כתבה שהופיעה בעיתון 'במחנה', 1979

התקליט היחיד של הלהקה, שנדפס בשנת 1978 בהוצאת CBS תחת הכותרת: 'השירים היפים של להקות צה"ל', לא בישר טובות. חברי המקהלה מחזרו בו כעשרים שירים אהובים ומוכרים מכל התקופות, אך מבחינה מוזיקלית זו הייתה אכזבה גדולה. ההקלטות היו חובבניות, הסאונד גרוע והעיבודים דלים וחסרי מעוף. אפילו השם 'מקהלת צה"ל' לא נדפס על עטיפת התקליט, וגם לא שמות המשתתפים (במקרים ספורים צויינו שמותיהם הפרטיים של הסולנים, כמו 'חדוה' [מלר] או 'רחלי' [חיים]). 

discogs

חברי המקהלה היו ממורמרים ולא אהבו את התפקיד שנועד להם, ועל רקע זה היו אירועי הפרת משמעת לא מעטים.

כתבה בעיתון 'מעריב' (התאריך לא ידוע)

כתבה שהתפרסמה בשבועון 'לאישה', 1979

התקוות שתלה רפול במקהלת צה"ל התנפצו עד מהרה. המקהלה לא הותירה חותם מעבר להופעות שגרתיות בפני חיילים. תחושות האכזבה וההחמצה בשל החלטתו של רפול לפרק את הלהקות הישנות הלכו וגברו בקרב גורמים בצבא ובתעשיית הבידור. לקראת 1980 הלכה וגברה ההכרה שרעיון המקהלה פשוט נכשל וצריך לוותר עליו ולשוב למודל הישן והטוב של להקות חיליות וצוותי הווי. כאמור, ב-1984 פורקה המקהלה ושבקה חיים לכל חי.

במבט לאחור אכן ניתן לקבוע, כי הקמת המקהלה לא רק שלא הביאה עמה בשורה מוזיקלית חדשה, אלא גם קטעה תהליך טבעי שבו היו הלהקות הצבאיות בשיא פריחתן. מאז פירוקן בידי הרמטכ"ל בשנת 1978 ועד היום, למרות נסיונות לחדשן, לא הצליחו הלהקות הצבאיות לשחזר את הצלחתן ההיסטורית. ועם זאת, שירי הלהקות הן עדיין חלק מפסקול הישראליות שאהבנו ועוד ילוו אותנו עשרות שנים.

______________________________________

ד"ר גדעון גרייף הוא היסטוריון, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ומוזיקאי. בנו ארנון הוא מוזיקאי ומומחה לזמר העברי   dr.gideon.greif@gmail.com

19 תגובות:

  1. או-הו איזו הרמה להנחתה! לא נותר לי אלא לכתוב על תזמורת הגד"נע! תודה על הכתבה של גדעון גרייף.

    השבמחק
  2. ילד מגיש לאביו את תעודת בית הספר, והאב קורא בקול: מתמטיקה - בלתי מספיק, תנ"ך - בלתי מספיק, הבעה בכתב - בלתי מספיק, זמרה - טוב מאוד. האב עוצר ונותר סטירת לחי לילד. "אבל למה, אבא?" בוכה הילד, "על כל הציונים הרעים עברת בשקט, ודווקא על הציון 'טוב מאוד' נתת לי סטירה?" והאב עונה: "עם כל הציונים הרעים האלה עוד יש לך מצב רוח לשיר?"

    השבמחק
  3. לכאורה לא הייתה סיבה בעולם שתהליך מוצלח זה יימשך באין מפריע,
    חסרה כאן מלה קטנה "לא" 😉

    לכאורה לא הייתה סיבה בעולם שתהליך מוצלח זה "לא" יימשך באין מפריע,

    השבמחק
  4. ההצלחה הפנומנלית של הלהקות הצבאיות דאז, באה גם בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים שאחריו כל מה שהיה קשור לצה"ל קיבל זהר והילה, כך עד אוקטובר 1973. (גלויות שנה טובה עם תמונות של דיין והאלופים). הלהקות אז הפכו לחלון ראווה של אלופי הפיקודים שגייסו "משוררי חצר" ואף הוציאו אותם לשטח כדי "שיקבלו השראה" (חיים חפר, אצל גנדי, דליה רביקוביץ' בפיקוד דרום, יורם טהר-לב בכל המקומות), ולהראות "למי יש יותר גדול". בעקבות הניצחון נולדו גם שירי שחץ ("אם הצפון יהיה למרכז, נשיר בדמשק הללויה"; "הרווח הקטן שבין הנילוס והפרת") בסגנון "תזמורת צה"ל תכבוש את לבנון", שתרמו לזחיחות וליהירות שנקטעו במלחמת יוה"כ.

    השבמחק
  5. תמיד נהגו להאשים את הש.ג.
    הפעם בכלל לא היה כזה..

    השבמחק
  6. נאווה בודק אחירוןיום שישי, 24 מאי, 2024

    אני מבקשת לחלוק בזאת על כמה עובדות שהובאו בכתבה
    א. החלטתו של רפול על פירוק הלהקות הצבאיות באה על רקע ירידתן, לדעתי כחלק מהפוסט טראומה הלאומית אחרי מלחמת יום הכיפורים. תקצר היריעה מלפרט את טענתי אבל בואו ניקח את תכניתה האחרונה של להקת הנח"ל: סיפורה של להקה. אף לא להיט אחד אם כי שם צמחו אסתר שמיר מיקי קם ויהודה עדר. כך גם בלהקות האחרות(יוצא דופן צוות הווי פיקוד הצפון).
    ב. בשנים ההן עבדתי בערוץ הראשון ומעולם לא שמעתי את השם " מקהלת צהל". היו צוותי הווי קטנים, כולל להקת צה"ל(רמי, ריטה, יובל זמיר, חני דינור, מיכה מורים ועוד). מכיוון שלא היה להם תקציב ולא השקיעו בכתיבת שירים חדשים הם שרו רק חומר קיים.
    ג. ב1985 נעשה ניסיון לחדש את הלהקות בתרועה רמה: נכתב להן חומר חדש ויצאו כמה כוכבים ולהיטים. כעבור 5 שנים בערך הסתבר שהרעיון נכשל כי הארץ שינתה פניה.

    השבמחק
  7. פעם מראין שאל את רפול, "אילו שירים ישראליים אתה אוהב❓️" אז רפול ענה "נו, השירים הרוסיים האלה". 😀😉

    השבמחק
  8. חוג בית בקרית אתא בתחילת שנות ה80. אימי לקחה אותי להקשיב לאורח רפול.זוכר אוירה רצינית מאוד בקרב המשתתפים.דאגה למדינה.
    הנושא: המשבר הכלכלי והאינפלציה המשתוללת
    זוכר היטב את אימי מעבירה פתק לרפול בשאלה ,בשמי-ילד קטן
    שאלתי: מדוע לא נחזור לימי הצנע (!)בכדי לצאת מהמשבר הזה?
    כולם צחקו/התפעלו מהשאלה הישירה של הילדון מהקהל.רפול חייך אלי, תשובה חד משמעית לא זוכר שקיבלתי,התאכזבתי קלות..היינו ונשארנו סופר ציונים

    השבמחק
    תשובות
    1. מה זה שייך לכתבה?

      מחק
    2. רפול פירק את הלהקות בנימוק שהן עולות הרבה כסף לצה"ל.
      כרמטכ"ל הוא ניסה (ללא הצלחה רבה) להעלות את המודעות לצורך לחסוך.

      מחק
  9. בתמונת השער מודגשות הכפפות הלבנות של חברי להקת הנח"ל - אלה לא כסיות בנוסח הארנבון של אליס אלא הן זרחו בעת שהבמה הוחשכה, והוארה רק באור אולטרא-סגול (אכן בשיר 'אילו ציפורים' הנזכר).

    השבמחק
  10. חברים, הכתבה הזאת היא פשוט שכתוב של ההסטוריה. הנה בקצרה: אחרי שרפול פירק את הלהקות משום שלא הצדיקו יותר את קיומן, כנסו את כל הזמרים שנשארו וחילקו אותם לצוותי הווי קטנים שעברו בין הבסיסים ושרו קאוורים. המשיכו לגייס זמרים: משה דץ ,רמי קלינשטיין, ריטה, סיגי חזמה, יובל זמיר, ורד הררי ז"ל כולם שרו בצוותים קטנים. לא היתה מקהלת צה"ל. נקודה. גם מקהלת גברי השריון (אחרי השקיעה בשדה) הוקמה עד הוק לצורך כנסי השריון וכללה 300 חיילים שאינם זמרים. ב1984 הוקמו הלהקות מחדש ולשם שובצו הזמרים החדשים. המקהלה לא פורקה כשם שלא הוקמה מעולם. נא להפנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אורי רוזנברגיום שבת, 25 מאי, 2024

      אני השתתפתי במקהלת גברי השריון בשנת 1972. זיקו גרציאני היה מגיע לבסיס הטירונים של השריון ברפיח בערבים, לאחר יום אימונים וטרטורים, ומנסה ללמד אותנו לשיר ביחד (פרחים בקנה ובנות בצריח) בעוד אנחנו "מנקרים" ונרדמים מולו. המקהלה מנתה מאות חיילים (הסד"כ המדוייק הוא סוד צבאי) והופענו בהצלחה ביום השריון בתל אביב. אחר כך הקמנו תערוכת טנקים ורק"מ בכיכר מלכי ישראל.

      מחק
  11. הייתה סיבה מוצדקת לפירוק הלהקות במתכונתן הבומבסטית וחסרת הפרופורציות. נוצר מצב שמוסד הלהקות הצבאיות הפך לתחרות בין אלופי הפיקוד ומפקדי החיילות השונים ובין הלהקות עצמן למי יש יותר גדול. הבזבזנות, ההשקעה הכספית הבלתי נסבלת, משך החזרות, ובעיקר הקריצה לשוק האזרחי, הובילו לכך שהגולם קם על יוצרו. רפאל איתן הגיע למסקנה המתבקשת שאין טעם לקיים 17 ומעלה הרכבי זמר צבאיים המממשים אספירציות בלתי מוגבלות של במאים, כוריאוגרפים ,מנהלים מוסיקליים ושל חיילים בני שמונה עשרה שהפכו לאלילי נוער במדים.

    השבמחק
  12. מיסודו, המאמר חשוב, ולו מעצם ההתייחסות לפירוקן של הלהקות הצבאיות.
    יחד עם זאת, הייתי שמח לקרוא יותר על התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים ועד לפירוק הלהקות בהוראת רפול.
    לרפול היו נוגדנים ללהקות הצבאיות עוד כשהיה אלוף פיקוד הצפון (תשאלו את חברי "חבורת הזמר של פיקוד הצפון"), ואין ספק שבראייתו ה''חסכנית'', היו הלהקות הצבאיות נטל כלכלי לא קטן על הצבא (מה שהיה די נכון).
    לגופו של המאמר: מקהלת גברי השריון לא הוקמה כדי להיות מקהלה צבאית רשמית. זה היה גימיק חביב בכנסי השריון ותו לא.
    כאשר בוטלו הלהקות, אכן נשארו חברי להקות שטרם הגיע מועד שחרורם והם הפכו לצוותים קטנים שחוברו להם יחדיו רק באירועים גדולים במיוחד.
    לאחר שהחבר'ה האלה השתחררו, נשאר בצה''ל גוף בידור מרכזי שאליו הצטרפו הדור הבא של האמנים, מתגייסי תחילת שנות ה-80 (רמי, ריטה, דץ ואחרים) - ואפילו הופק להם תקליט אחד.
    אמנם הלהקות המתחדשות לאחר עזיבת רפול יצרו באאז ראשוני, אבל אי-הצלחתן זה כבר למאמר אחר, כנראה.
    בקריאת המאמר הזה יש תחושה של החמצה, וחבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא החמצה כי אם שכתוב של ההסטוריה. לא כל אחד יכול לכתוב מאמר על ההסטוריה של הזמר העברי

      מחק
  13. אכן השירים היו מקסימים והעשירו אותנו אבל כנראה שהגיע זמנם וגם לא נכון שהממשלה תממן ותיזום אירועי תרבות והגיע הזמן שגם גלי צה״ל תופרט

    השבמחק
    תשובות
    1. לא להפריט את גלי צה"ל . פשוט להוריד את השלטר ולכבות את זה .
      מקום נהדר לבטלנים , והעסקתם של אזרחים כעובדי צה"ל .
      אין שום סיבה הגיונית שהצבא צריך תחנת שידור , שבין היתר כיום עוסקת גם בהשמעת פרסומות . ( נותן חסות זה פרסומת )
      גרשון

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.