יום שישי, 10 במאי 2024

ונזכור את כולם: משהו על 'הרעוּת' ועל 'באב אל-וואד'

שורה מתוך 'הרעוּת' על אנדרטת זיכרון בבית הספר 'כדורי' (צילום: אבישי טייכר, ויקימדיה)

__________________________________________________________________________________

הייתכן ש'שיר הרעוּת' המיתולוגי, נכתב בהשראת שיר סובייטי שנכתב שנה אחת לפניו?

ותגלית:  יפה ירקוני חושפת בעדות מוקלטת כי מי שערך את 'באב אל-וואד' היה לא אחר מאשר נתן אלתרמן

__________________________________________________________________________________

מאת קובי לוריא

אין חולק על כך שהשירים 'הרֵעוּת' ו'באב אל-וואד שניהם פרי עטו של איש הפלמ"ח, המשורר והלוחם חיים גורי – הם מן המזוהים ביותר בזמר העברי של מלחמת העצמאות. שניהם הולחנו והושרו סמוך לכתיבתם – 'הרעות', שהולחן על ידי אלכסנדר אברמוביץ (לימים סשה ארגוב), הושר לראשונה בפי להקת הצ'יזבטרון; 'באב אל-וואד', שהולחן בידי שמואל פֶרְשְׁקוֹ, הושר לראשונה בפי יפה ירקוני. 

ההקלטה הראשונה של 'הרעות', 1949 (סטריאו ומונו)

א. הרֵעוּת

בשיחה שקיימתי עם חיים גורי בשנת 2006 הוא הגדיר את צמד שיריו כ'יכין ובועז' של שירי מלחמת העצמאות. לשאלתי אם הוא זוכר מתי בדיוק כתב את 'שיר הרעות', ענה: 'כבר שנה, כתוב בשיר, בוא נעשה חשבון. מדובר, אם כן, בשנה מפרוץ המלחמה'. המלחמה, כידוע, פרצה מיד לאחר כ"ט בנובמבר 1947, מדובר אפוא בדצמבר 1948, בזמן ש'על הנגב ירד ליל הסתיו', וזה בערך המועד בו הצטרף גורי אל מערך הכוחות הלוחמים, מיד כשחזר משליחותו החשובה והארוכה באירופה שארחיב עליה בהמשך. משעה ששב גורי ארצה, חָבַר אל הכוחות בנגב, התמנה לסמ"פ בחטיבת הנגב, כסגנו של אברהם אַדָן (בְּרֶן), לימים מניף דגל הדיו באילת ואלוף בצה"ל.

ערב מבצע עובדה, 1949. משמאל לימין: חיים גורי, עמירה (מזכירת הפלוגה), מנחם (מנדי) מרון, למעלה אברהם אדן (ברן) (ויקימדיה)

טרם נמשיך הבה נאזין לביצוע המקורי של השיר, בפי להקת הציז'בטרון והסולן גדעון זינגר. הההקלטה היא מתחילת שנת 1949:

 

אם כן, המועד המשוער של כתיבת השיר הוא כשבועיים לאחר מבצע יואב המוצלח, שהסתיים ב-22 באוקטובר 1948 ובו כותר והוכה הצבא המצרי ונפרצה הדרך לנגב, ולקראת מבצע חורב, שהחל ב-22 בדצמבר 1948. אלה בדיוק הימים בהם הועבר כובד המשקל של המלחמה אל מעבר לגבול המצרי. התחושה אז הייתה שהמדינה הצעירה נחלצה, פחות או יותר, מן הסכנה הקיומית המיידית שארבה לה. לעתים, דווקא כשאפשר 'להסדיר נשימה', יש שהות להביט לאחור ולעכל את גודל המחיר. או אז התחוורו ממדי השכוֹל: מתוך יישוב של כ-670.000 איש נפלו  5,677 חיילים ואזרחים  כמעט אחוז שלם. כשישית מכלל לוחמי הפלמ"ח, 1197 במספר ('מה רבים שאינם כבר בינינו') נהרגו במלחמה. כל לוחם פלמ"ח שישי נפל! 

הפלמ"ח, מעצם מהותו, התנהל כמשפחה אחת גדולה, ואין ספק שגורי הכיר אישית רבים מבין הנופלים. על נפילת מקצתם שמע בנכר (את 'הנה מוטלות גופותינו' כתב באירופה, בסוף ינואר 1948, כתגובה על הרוגי שיירת הל"ה בגוש עציון) ועל אחרים שמע רק עם חזרתו לארץ. כלומר, גורי ידע גם ידע, אבל אולי רק כאן, בנגב הסתווי, כשהוא נמצא בגופו עם החברים שנותרו בחיים, הפנים את המחיר הכבד. וכך, ערב המבצע האחרון בנגב, נשלמה התמונה ובנקודת זמן זו נולד שיר הזיכרון הגדול, 'הרעוּת'. את 'באב אל-וואד' כתב גורי כמה חודשים אחר כך, במחצית השנייה של 1949, כשהדי המלחמה כבר נַדָמו, אבל לא תחושת השכול.

חיים גורי בימי שירותו בפלמ"ח (הספרנים: מגזין הספרייה הלאומית)

שירים אלה הפכו כבר מזמן למעין 'כתבי קודש' של התרבות הישראלית בכלל ושל זיכרון השְׁכוֹל בפרט, ובכל זאת אבקש להציע בזהירות שלתוך עורקיהם חלחלו, בלבוש עברי, כמה משפטי מפתח מתוך שיר סובייטי ידוע. אין בכך כדי להמעיט, וְלוּ כזרת, ממקוריותם, מעוצמתם ומיופים החד-פעמי של השירים, אלא להעשיר במשהו את הידוע על עולמו של היוצר. 

כדי להבין זאת נחזור מעט בזמן אל פסטיבל הנוער הדמוקרטי הראשון, שהתקיים בפראג בחודשים יולי-אוגוסט 1947. בפסטיבל אדיר ממדים זה השתתפו כ-17.000 איש שייצגו 72 מדינות. הפסטיבל נועד 'ללכד את השורות' של אותן מדינות שנספחו בעקבות מלחמת העולם השנייה לברית המועצות וחסו בעל כורחן תחת כנפי השלטון הסובייטי. פסטיבל הנוער תוכנן להיערך אחת לשנתיים ולנדוד בכל פעם לבירה אחרת. ואכן כך היה, ובפסטיבלים הראשונים של שנות החמישים השתתפו גם נציגי תנועות שמאל ישראלי, בעיקר אנשי מפ"ם, השומר הצעיר והקיבוץ המאוחד

נערות צ'כיות צועדות ברחובות פראג בימי הפסטיבל הראשון, 1947 (ויקימדיה)

אל החגיגה הזאת, שמעבר למסך הברזל, נקלע גם חיים גורי, ולא במקרה.

במאי 1947 נשלח גורי, עקב נסיונו הצבאי כמפקד מחלקה בפלמ"ח, יחד עם לוחמים נוספים, בשליחות מורכבת להונגריה ולצ'כוסלובקיה, הנוגעת לרכש, להעפלה ולהדרכה צבאית לניצולי שואה צעירים. שם, בפראג, התארגן גח"ל (גיוס חוץ לארץ), שם נחתמה עסקת הנשק בינואר 1948, ושם, ביולי 1948, כחודשיים אחרי הכרזת העצמאות, התקיים קורס הצניחה הראשון של הצבא הישראלי הצעיר. 42 מתנדבים השתתפו בו. חיים גורי עצמו קיבל דרגת קפיטן (סרן) והתמנה למפקד הקורס שחניכיו נאספו מהארץ ומהעולם. אפילו הזמר הפופולרי שמשון נוימן (לימים בר-נוי), שהיה קודם לכן קצין בצבא הבריטי, השתתף בקורס.

שלט שנקבע בפראג לציון עזרתה של צ'כוסלובקיה לישראל בימי מלחמת העצמאות (ציום: יאיר חקלאי; ויקימדיה)

כל הפעילות הציונית-ביטחונית הזאת מעבר למסך הברזל קרמה עור וגידים בחסות ברית המועצות, שבאותן שנים הייתה המשענת היחידה של המדינה שבדרך, ונציגיה תמכו ברעיון הציוני באו"ם, שעה שהארי טרומן, נשיא ארה"ב, עדיין היסס. סטאלין, לעומתו, האמין שהמדינה החדשה תוקיר את תמיכתו ותצטרף לגוש הסוציאליסטי ותתמוך בברית המועצות במלחמה הקרה שהחלה להתפתח. מעת שהבין, די מהר, שהמדינה הצעירה פונה מערבה, הפך מתומך לעוין. 

נשוב לגורי. כאמור, כחודשיים אחרי שהגיע לאירופה, נפתח בפראג 'פסטיבל הנוער הדמוקרטי'. כנהוג בברית המועצות, שיר חגיגי ופטריוטי נכתב במיוחד לכבוד האירוע. השיר, 'המנון הנוער הדמוקרטי', נכתב על ידי לב אוֹשָנין (1996-1912) והולחן על ידי אנטולי נוביקוב (1984-1896) – שניהם שמות ידועים בברית המועצות דאז ומעריצים שרופים של סטאלין (כאילו שהייתה להם ברירה אחרת). שוחרי הזמר העברי מכירים מן הסתם את לחנו של נוביקוב לשיר 'כי אבד אשר עבר', ששרים חברי הגבעטרון (אין קשר בין המילים העבריות, שכתב נחמן רז, לבין המקור הרוסי).

אנדרטה לכבודו של לב אוֹשָנין בעיר ריבינסק שעל גדות הוולגה (ויקימדיה)
בול לכבודו של אנטולי נוביקוב, ברית המועצות 1986 (ויקימדיה)

השם המלא של השיר היה 'המנון הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי', וכאן אפשר לשמוע אותו במקורו הרוסי:

באתר 'זמרשת' הובא תרגום לעברית של הבית הראשון מהשיר. זהותו של המתרגם אינה ידועה, יש אומרים נתן שחם ויש האומרים אפרים דרור (טרוכה):

נֹעַר כָּל עַם וָאָרֶץ
לָנוּ יֵשׁ מַחְשָׁבָה אֲחִידָה
שׁוּב נִסְתֹּם אֶת הַפֶּרֶץ
שֶׁנִּבַּע בֵּין אֻמָּה לַשְּׁנִיָּה.
בּוֹאוּ אֶל שׁוּרוֹתֵינוּ,
יָד שַׁלְּבוּ בְּיָדֵינוּ
נֹעַר בֶּן דַּעַת
צַעַד בְּצַעַד יַחַד לַמַּטָּרָה.

קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר
שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה!
בֶּן אַלְמָוֶת הוּא שִׁירֵנוּ –
לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע!
אָז יַאֲזִין
שִׁירָתֵנוּ זוֹ עוֹלָם כֻּלּוֹ,
‏קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר
שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה!

מובן ששיר זה הושמע ללא הרף בצ'כוסלובקיה ובקע ממכשירי הרדיו ומהרמקולים הציבוריים בכל אתר ואתר, על גבול שטיפת המוח. לא היה צעיר או צעירה שלא נחשפו לשיר, ואין ספק שגורי גם הוא היה אחד מהם. אפשר גם להניח שאוזנו הייתה כרויה לשירים כאלה, הרי לפלמ"חניקים שמורה הייתה תמיד פינה חמה בלב לשירים סובייטיים, שכונו אצלנו 'שירים רוסיים' (ראו ברשימתו של אליהו הכהן, 'משהו על השירים הרוסיים ששרו בפלמ"ח: מחווה לפוצ'ו', בלוג עונג שבת, 14 בפברואר 2020). הם אימצו אין ספור שירים כאלה, ואין טעם למנותם, והיוצרים שבהם, כמו חיים חפר וגורי עצמו, אף כתבו גרסאות כיסוי רבות ללחנים כאלה ('רותי' או 'בין גבולות' של חפר, 'היא עמדה בחלון והביטה', 'רשות הדיבור לחבר פרבלום', 'הזקן רק יתן פקודה', 'יום יבוא אחים', ו'שיר הקברניט ['עם ליל חורפי']' של גורי). השירים הללו ערבו לאזני הפלמ"חניקים: באותה עת ראו בצבא האדום שהביס את הגרמנים מופת, והנרטיב הרוסי, על תרבותו, ספרותו, שירתו ותעמולתו התקבל ללא עוררין. לימים, גורי עצמו קרא לתופעה זו 'המשיחיות האדומה'.

המסרים בשיר הם גדולים ופשוטים: אחווה, אחווה, אחווה. נילחם למען השלום (אוקסימורון חביב שמתאים גם לימינו), למען הדורות הבאים, ולמען האושר. נילחם בכוחות השחור הזורעים מוות.

השיר נכתב לפי הזמנה: שלושה בתים הפונים לשלושה דורות. הבית הראשון מתייחס אל ילדי ארצות העולם, הבית השלישי מתייחס אל הצעירים בלבם, כלומר המבוגרים. המחצית השנייה של הבית השני מתייחס אל בעלי 'הנשמות הטהורות', ולהבנתי הוא מכוון אל הדור שזה מקרוב חזר משדה הקרב, כשזיכרון המלחמה עדיין טרי. 

אבל ענייננו הוא במחצית הראשונה של הבית השני, המוקדש לזכר הנופלים במלחמה: 

Помним грохот металла/ И друзей боевых имена

Кровью праведной, алой/Наша дружба навек скреплена

ובתרגום חופשי: נזכור את רעם המתכת ואת שמות חברינו הלוחמים. בדם האדום הטהור, חברותנו חתומה לעד. 

השורות האלה, לעניות דעתי, העניקו השראה לכמה משפטי מפתח בשיר 'הרעות', ויש להן עקבות אפילו בשורה מתוך 'באב אל-וואד': 

מקבילות בשירי חיים גורי

תרגום חופשי

המקור הרוסי

שלד הברזל שותק כמו רעי (באב אל-וואד)

נזכור את רעם המתכת

Помним грохот металла

לנצח זכור נא את שמותינו (באב אל-וואד)

כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח (שיר הרעות)

(נזכור את) שמות חברינו הלוחמים

И друзей боевых имена

לא תיתן את ליבנו לשכוח [...]

אהבה מקודשת בדם (שיר הרעות)

בדם האדום הטהור חברותנו חתומה לעד


Кровью праведной, алой

Наша дружба навек скреплена

כותר השיר היא 'הרעוּת'


הנוער שר את שיר הידידות

Песню дружбы запевает молодежь,

הפזמון החוזר של המנון הנוער הדמוקרטי מתחיל במילים Песню дружбы запевает молодежь (הצעירים שרים את שיר הידידות). הרעות אצל גורי היא למעשה החברוּת שבין הלוחמים, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בזכר לוחמים שנפלו, כמו בשיר שנכתב במאי 1948 וקדם ל'הרעות' בכמה חודשים – 'דּוּדוּ' של חיים חפר ('רַק מִי שֶׁשָּׁכַל אֶת הַטּוֹב בְּרֵעָיו, אוֹתָנוּ יוּכַל לְהָבִין...').

המילה 'רֵעוּת' היא בעצם 'חברוּת' או 'ידידוּת', אלא שהיא מוגבהת ופיוטית יותר. יחד עם זאת, זו בדיוק החברות שמשתקפת בשיר הרוסי, והיא בהחלט חברות של לוחמים, שכן חברות שחתומה בדם האדום של אלה שנפלו היא בהחלט בתחום הגבוה של 'רעות'. כדי לחזק דעה זו אֶתָּלֶה באילן גבוה: אברהם שלונסקי תרגם ב-1944 את השיר הרוסי 'לילה במעגן', שיר לוחמים מובהק שנכתב ב-1941, בימי המצור על לנינגרד, שאותו אנו מכירים בשם 'שלום עירי נוחמה'. שלונסקי תירגם את השיר עבור התוכנית 'שי לחייל' שהעלה תיאטרון המטאטא, ואת הבית השני הוא מסיים כך: 

התרגום של שלונסקי

תרגום חופשי

המקור הרוסי

עַל סוֹד הָרֵעוּת, עַל כַּת טַנְקָאִים  

                                        

על חברות גדולה, חברות ימאים

[שלונסקי הפך את הימאים לטנקאים כנראה לצרכי ההצגה. לכותב שורות אלה חלק בגילוי שתי הגירסאות של שלונסקי, ימאים וטנקאים. על כך ראו ב'סיפור שיר' בזמרשת.]

О большой, о службе морской

 

נָשִׁירָה בְּצַוְותָּא, רֵעַי

בואו נתקרב חברים

Подтянем дружнее друзья.

Дружбе друзья – מדובר באותה מילה, רק ביחסה אחרת  כך הסבירו לי חברים דוברי רוסית ואף הוסיפו עוד דוגמאות לאחוות לוחמים בשירת החיילים הרוסית תחת השם друзьяואם שלונסקי תרגם друзья ל'רעות', סביר שגורי, שהעריך מאוד את שלונסקי (ומי לא?), הלך בדרכיו.

ובכלל ראוי לשאול, ממתי הפכה הרֵעוּת לביטוי נשגב של חברוּת בין לוחמים? זה לא תמיד היה כך: שלמה אבן גבירול כתב ב'ככלות ייני', שיר היין המפורסם שלו, 'הנני רֵעַ לצפרדע', ולא התכוון לאיש צפרדע מהקומנדו הימי; לאיוב ולשלושת רעיו – רעוּת היא חברות במובן הפשוט ביותר; וכמובן נזכור את הציווי המקראי 'ואהבת לרעך כמוך', את הפסוק המפורסם 'לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ', ועוד ועוד.

באתר זמרשת התפרסמו שלוש גרסאות עבריות להמנון הנוער הדמוקרטי, ספק עיבודים ספק תרגומים: הראשונה, 'רוח אחת תְּלַכְּדֵנוּ' (פרי עטו של מתי מגד) שאותה שרו בתנועת הנוער העובד והלומד; השנייה, 'נוער כל עם וְאֶרֶץ', שאותה שרו בבנק"י (כנראה פרי עטו של אפרים דרור); בגרסה השלישית, 'צו שלום ילכדנו', ששם מתרגמה אינו ידוע, אכן מופיעה השורה השלישית בבית השני ברוח דבריי: 'הַקְּרָבוֹת לֹא נִשְׁכָּחָה, / וּשְׁמוֹת לוֹחֲמִים וּמוֹתָם, / זֹךְ דְּמֵיהֶם שֶׁנִּשְׁפָּכוּ / אַחְוָתֵנוּ בְּאֹדֶם חָתַם' – הכי קרוב ל'אהבה מקודשת בדם'.

לא נותרו הקלטות רבות של גרסאות אלה, והנה נגה אשד מלווה צוות של חמישה בנים, שרים את ההמנון בגרסתו של מתי מגד באחד ממפגשי חוג הזמר גורדון (חז"ג):

זמן קצר לאחר שנכתב הולחן שיר הרעות על ידי סשה ארגוב ועוד באותו חודש נכנס לתוכנית החדשה של הצ'יזבטרון, שנקראה "הפלמ"חניק מחפש את המחר". לשירת הסולו נבחר גדעון זינגר, אז עולה חדש מצ'כוסלובקיה, שאך החלים מפציעה בקרב בשיח ג'ראח ומבית החולים בירושלים נסע ליפו לבחינות הקבלה ללהקה והתקבל. על האקורדיון ניגן אליקום שפירא, לימים תלמיד של ליאונרד ברנשטיין ומנצח בינלאומי.  

חברי הצ'יזבטרון, ספטמבר 1949. מימין לשמאל: נעמי פולני, חיים חפר, גדעון זינגר, אדי גרינברג
(באקורדיון), זם דגן, שמואל בונים, שייקה אופיר, יואל זילברג
 (ויקימדיה)

למן הפעם הראשונה שבה בוצע השיר הוא בלט מעל ומעבר לכל השירים האחרים. עם השנים זכה השיר לאין ספור ביצועים אבל דומה שזה של להקת הנח"ל משנת 1972, בתוכניתה 'הפלנ"חניק' שהוקדשה לשירי הפלמ"ח, הוא שזיכה אותו בחיי נצח.

כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח... 

ב. באב אל-וואד

שורה מתוך 'באב אל-וואד' על אתר החאן המשוחזר בכניסה לשער הגיא (צילום ישראל זלר; ויקימדיה)

אם שיר הרעות הוא ה'יכין' של שירי מלחמת העצמאות, הרי ש'באב אל-וואד' הוא ה'בועז'. 

יפה ירקוני ביצעה את השיר 'באב אל-וואד' לראשונה באולם 'אוהל שם' בתל אביב, בחודשים האחרונים של 1949, בליווי המלחין והפסנתרן שמואל פֶרְשְׁקוֹ, והשיר התקבל בהתרגשות עצומה. נשמע אותה בהקלטה הראשונה של השיר:

 

על אף שיש ביצועים רבים ומצוינים לשיר זה, ירקוני היא שזוהתה איתו. ואכן, בשיחה שקיימתי איתה ב-1 באפריל 2007 (הקלטת השיחה שמורה עימי), היא סיפרה לי שגורי כתב את השיר לבקשתה. בהמשך השיחה הופתעתי לשמוע ממנה כי מי שערך את השיר היה לא אחר מאשר נתן אלתרמן. 

הנה תמליל ההקלטה עם תיקוני כתיב קלים (ההערות בסוגריים הן שלי): 

באב אל-וואד נכתב לי באופן מיוחד. ביקשתי מחיים גורי לכתוב לי שיר והוא אמר: 'אני אכתוב לך משהו'. הוא כתב שיר אהבה על הירקון, אמרתי לו: 'הירקון מסריח' [ובמקומו ביקשה ירקוני שיר על הדרך לירושלים]. אני הייתי אז אלחוטאית ואני ראיתי את זה, ואני רואה ומדווחת כל פעם שנהרג מישהו. נהרגו שם שמונים בחורים. המפקד שלי בגבעתי אמר לי 'אין זמן לבכות. או שאת יושבת פה או שאת הולכת הביתה'. אבל הם היו על ידי! שתיתי איתם קפה. הייתי חולה! חולה!  

הוא [גורי] כתב את באב אל-וואד בשנים-עשר בתים [ירקוני הפצירה בו לקצר, אך גורי התעקש ולכן היא הציעה לבקש מאלתרמן שיפסוק]. אמרתי, אם הוא יגיד שאתה צודק, אני אכרע בפניך ברך. אם לא – אתה תעשה מה שאני אומרת? והוא כמובן הסכים, כי אלתרמן היה המלך של כולם.   

ירקוני תיארה את הפגישה המשולשת עם גורי ואלתרמן:

הוא [אלתרמן] ישב שמה בבית קפה על יד התחנה המרכזית, ואז הוא הסתכל, הוא היה כזה אנטיפת, או-הו! ... מסתכל-מסתכל עם הסיגריה בפה [ומדריך את גורי]: את זה תזיז קדימה, תוציא את שני הבתים האלה, ותעשה רצ'יטטיב [קטע דיבורי] בסוף [במקום אחר, ייחסה ירקוני את רעיון הרצ'יטטיב בסוף השיר לעצמה]. אז אם אלתרמן אמר: זה אפשרי וזהו! הוא [גורי] ביקש [ממני] סליחה. הוא [אלתרמן] לא הוסיף אף מילה [לשיר]. רק תיקן כמה בתים ש'לא אומרים ככה', 'לא אומרים ככה'.

את הטקסט הערוך העבירה ירקוני למלחין ולמעבד שמואל פרשקו, שלזיכרונה 'התגורר ליד הים והיה לו פסנתר איום ונורא. אמרתי לו: למה אתה לא מכוון? אני לא יכולה לקבוע טונציה!' פרשקו ענה: 'אני לא מכוון שום דבר'...

הההקלטה הראשונה של באב אל-וואד, 1949 (ארכיון האינטרנט)
תווים ומילים של 'באב אל-וואד', עם הקדשת המלחין, 1950 (וינר'ס מכירות פומביות

___________________________

תודה לד"ר מרדכי יושקובסקי על עזרתו בהבנת המקור הרוסי

קובי לוריא הוא פזמונאי, מלחין וחוקר הזמר הישראלי kobilu@gmail.com

29 תגובות:

  1. הרבה פרטים היסטוריים על שני השירים רבי-המשמעות האלה, במאמר זה - מרתקים. אך בקשר לגלגוליו של "הרעות": יש להדגיש שהלחן והאקורדים הצמודים אליו (תרכובת הכרחית, ככל שמדובר בסשה ארגוב) רחוקים לחלוטין מהשיר הסובייטי הפשטני, מקוריים ומתוחכמים הרבה יותר. ההקלטה המקורית של הצ'יזבטרון מבליטה את הייחוד המלודי-הרמוני של ארגוב, וכמעט כל העיבודים והביצועים המאוחרים מטשטשים אותו ( ובמקרים מסוימים, ממש מתעלמים ממנו). אני מסתייג מאוד מהקביעה שלהקת הנח"ל בשנות השבעים העניקה לשיר של גורי-ארגוב "חיי נצח". ראשית, כדאי להרהר במשמעות הביטוי "חיי נצח" בקונטקסט הישראלי, במיוחד העכשווי ( אסתר עופרים, כבר לפני שנים רבות מאוד, אמרה בראיון, שהחליטה לא להופיע עוד בשיר הזה כי לדעתה המציאות התרחקה ממנו לגמרי). שנית, הביצוע של להקצת הנח"ל - לפחות כשמדובר על איכות הקולות ( איך אפשר להשוות לסולו המקצועני של גדעון זינגר בצ'יזבטרון?) - פושר, לטעמי. אבל רצוי להיזכר בהקלטה יפה מ-1957, שמשום מה נשכחה במאמר הנוכחי: יפה ירקוני בליווי תזמורתי (המעבד המשובח, כצפוי: משה וילנסקי) :

    https://www.youtube.com/watch?v=pm5UB6WlUOs

    השבמחק
  2. מעניין היכן התגורר פרשקו בירושלים בין השנים 1937-1952?
    בשורות טובות

    השבמחק
  3. או שמה בת'א🤔

    השבמחק
    תשובות
    1. בשנות הארבעים היה פרשקו מורי לנגינה בפסנתר. השיעורים התקיימו בביתו שברחוב פרישמן בת"א, בקטע שבין רחוב בן יהודה לרחוב הירקון. בשנת 1952 עזב את הארץ וירד לארה"ב.

      מחק
    2. איזה יופי,תודה

      מחק
  4. אלתרמן היה כמדומה הראשון שהעלה את המושגים 'רֵעים' ו'רֵעוּת' כשווי הערך של המושגים הלועזיים comrades, comradeship (המושג העברי מכיל בתוכו קונוטציות נוספות על אלה של המושגים הלועזיים). "הרעות" היא מושג חשוב במחזור השירים שלו "שירים על רעות הרוח" (1940). מאלתרמן קיבלו משה שמיר וחבריו את ההשראה לכותרת שהעניקו לכתב-העת שלהם – ילקוט הרֵעים – ומשם נתגלגל המושג ל"שיר הרֵעוּת" של חיים גורי ולפזמונאות העברית.

    השבמחק
  5. קודם כל - תודה, קובי!
    "לא נותרו הקלטות רבות של גרסאות אלה, והנה נֹגה אשד מלווה צוות של חמישה בנים, שרים את ההמנון בגרסתו של מתי מגד באחד מאירועי 'זמרשת':"
    נדייק:
    הביצוע המתועד כאן הוא במפגש חוג הזמר גורדון - חזג, שהתקיים באותה עת בבית הורים ויצו, ת"א, ולא באירוע זמרשת.
    עם זאת יאמֵר:
    החוג פועל כבר 27 שנים ברצף, והוא אכן התשתית הרעיונית והמעשית לאירועי זֶמֶרֶֹשֶת מאז היווסדה.
    הגברים השרים הם, מימין: מנחם הירש, מיכאל רייק, איזי מנור, שאול רוזנברג, אבי ארבל ז"ל.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני אחראי ואני אתקן.

      מחק
    2. ד"ר מרדכי נאור, 10 במאי 2024
      אני מבקש להוסיף, כמון שאומרים, מידע אישי.
      לפני מעט יותר מ-10 שנים, בינואר 2014, נחנך בגליל העליון "מוזיאון הרעות" על שם יהודה דקל וחבריו.
      זכיתי להיות האוצר של מוזיאון זה.
      פניתי כשנה לפני כן לחיים גורי והוא התרגש לשמוע שהמוזיאון החדש ייקרא "מוזיאון הרעות", על שם שירו.
      הוא לא הצליח להגיע לטקס הפתיחה ושלוח ברכה מצולמת, שבה סיפר כי כתב את השיר, במידה רבה, בעקבות קרב הגבורה השני (היו שלושה) לכיבוש מצודת נבי יושע, שבו אנשים הקריבו את חייהם כי להציל את חבריהם שנפצעו בקרב.- רעות שאין דומה לה. גבורה זאת, אמר, נתנה לו את ההשראה לכתיבת "שיר הרעות"
      וכך, השיר נתן למוזיאון את שמו.

      מחק
    3. איך מצודת נבי יושע ו'על הנגב יורד ליל הסתו'? - לא הבנתי

      מחק
    4. עזוב, אנונימי בחייך, אולי תקרא עיתון ספורט.

      מחק
    5. קראתי ובמדור ספורט כתוב כי נבי יושע נמצאת בגליל ואילו 'על הנגב יורד ליל הסתו', בנגב משתמע

      מחק
  6. תודה על הכתבה שמתגלגלת כסיפור. בצילום הראשון, עם גורי, אדן ומרון מצולמת, אני משער פלמחניקית, נשים לא היו בפלמ"ח קישוט, מי היא?
    היום הפלמ"ח הוא רק אחת מה"מחתרות", בפועל, הפלמ"ח הוא שלחם במרבית מבצעי מלחמת העצמאות החשובים. האם יש קשר לעובדה שהפלמ"ח היה ארגון ששירה בצוותא הייתה חלק חשוב בהוויתו? גורי כתב מילים לעוד 'שירים רוסיים' והושפע מתוכנם, בולטת הדוגמה לשיר 'הזקן רק יתן פקודה', שכתב למנגינת השיר 'שלושה טנקיסטים' (מילים- בוריס לאסקין, לחן - האחים דמיטרי ודנאיל פוקראס), מתחילתו של סרט הקולנוע 'הטרקטוריסטים' של הבמאי איוון פירייב, 1939. סביר שגורי הושפע משורה בשיר אחר, של אותם יוצרים 'מארש הטנקיסטים', שבסוף אותו סרט, בשורה השלישית של הפזמון החוזר: "Когда нас в бой пошлет товарищ Сталин" = "כשהחבר סטאלין ישלח אותנו לקרב".

    השבמחק
    תשובות
    1. תוקן. מדובר בעמירה - איני יודע את שם משפחתה - שהייתה מזכירת הפלוגה

      מחק
    2. על השיר 'הזקן רק יתן פקודה' ראו כאן: https://onegshabbat.blogspot.com/2014/05/blog-post_5.html

      מחק
  7. תודה רבה על המידע העשיר והחשוב מאוד, בימים טרופי "מזרחיות" לא קאנונית.

    השבמחק
  8. גורי העריך את שלונסקי ללא ספק, ואף היה חייב לו חלק מפירסומו.
    למיטב ידיעתי, המקום הראשון בו פורסם "הנה מוטלות גופותינו" היה ב"עיתים" (חדשות בספרות) בעריכת שלונסקי .

    השבמחק
  9. קראתי, הקשבתי, דמעתי... תודה על הכתבה המיוחדת והמרגשת הזו לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות הקרבים ובאים.

    השבמחק
  10. כתבה נהדרת. הצצה מיוחדת לשירים האלמותיים הללו. אשמח מאוד מחוברת לאתר ולפרסומים שלכם.
    אני חובבת זמר עברי, בהסטוריה ובמשמעויות של השירים.

    השבמחק
  11. 1. מאמר מרתק ונהדר של קובי לוריא, ששיתף אותי בכמה התלבטויות טרם שהעלה את מאמרו לכאן.
    2. הוזכר השיר "כי אבד אשר עבר" למילים של אושאנין וללחן של נוביקוב ושאין קשר בין המילים העבריות למקור הרוסי. כהערת אגב, נתן יונתן דווקא תרגם את השיר והוא נקרא "אז את אהובי ליוויתי" שמבוצע על ידי ליאור ייני.
    3. אני מצטט: " друзья Дружбе – מדובר באותה מילה, רק ביחסה אחרת – כך הסבירו לי חברים דוברי רוסית ואף הוסיפו עוד דוגמאות לאחוות לוחמים בשירת החיילים הרוסית תחת השם друзья".
    – המילה друзья פירושה "חברים"/ "רֵעים", ואילו המילה Дружбa פירושה "חברות"/ "ידידוּת"/ "רֵעוּת". כמובן יש קשר אטימולוגי בין שתי המילים, אבל שתיהן מילים שונות, ועניין היחסה כאן לא רלוונטי (המילה Дружбе שצוטטה לעיל היא יחסה שלישית/ יחסת הנתינה של Дружбa).

    השבמחק
  12. שתי הארות: 1. אי אפשר להפריז בתרומתו העצומה של המלחין הגאוני סשה ארגוב להטמעת שיר הרעות והפיכתו להמנון של ממש. 2. טוב עשה גורי שלא כלל תיאורים ישירים של קרב בשיר. דווקא הריחוק מילולי נותן השראה עצומה לשיר שנדמה כמו המנון או תפילה ממש.

    השבמחק
  13. הוזכר, כבדרך אגב, גם השיר "הנה מוטלות גופותינו" שגורי כתב בעקבות נפילת מחלקת הל"ה. השיר המיתולוגי הזה דוֹבֵר את האירוע העומד בבסיס אתוס הגבורה הישראלי. לכן עם כל הזהירות הראויה אני מציע לעלות מקור השראה אפשרי ליצירה של גורי.
    מדובר באפיגרמה שכתב המשורר היווני סימונידס במאה ה5 לפנה"ס, כהנצחה ל300 הספרטנים שנפלו בקרב תרמופיליי. הנה זה בתרגום חופשי (מאנגלית):
    "ההלך העובר פה, לך אמור לספרטנים כי כאן, נאמנים לחוקיהם, אנו נחים"
    מבחינה טכנית ההבדל ברור, שיר מלא לעומת אפיגרמה, מכתם בעברית. אם זאת, מבחינה רעיונית, קיים, לטעמי, דמיון לגרעין השיר של גורי: הלוחמים המתים, שמתו כולם בקרב של מעטים מול רבים, מדברים על מות הגבורה שלהם למען עמם.
    האם גורי הכיר את האפיגרמה של סימונידס? אין לי מושג. יש אולי תרגומים אחרים לעברית, ומן הסתם טובים יותר. חיפשתי ברשת ולא מצאתי. גם לא מצאתי התייחסות אחרת לדמיון בין השניים.

    השבמחק
    תשובות
    1. בימי נעורי היה נפוץ הניסוח הזה: "הלך, בבוארך אספרתה תודיע, ראית כולנו שוכבים, כמצוות חוק מולדתנו.

      מחק
  14. תודה על כתבה מרתקת, מעשירה, ומרגשת, שמתאימה מאין כמוה לימים אלה.

    השבמחק
  15. עיתון המגיד ינואר 1901יום שבת, 11 מאי, 2024

    ירושלים* בעירנו מתהלכת כעת "אגדה יפה" על אתת זקן ספרדי
    "באב
    אחד שנמצא מתבודד זה כירח ימים במערה בתוך אחד ההרים ב
    אל וואד", שהנהו מקום תחנה להעגלות ההולכות בדרך המלך המובילה
    מיפו ירושלימה* המערה, שהזקן המתבודד יושב בה, היא צרה ונמוכה
    מאד, והאיש הנכנס אליה צריך לכיף את ראשו ולשבת בפשוט
    ידים ורגלים על הארץ, כ־ לעמוד שמה אי אפשר, הזקן המתבודד
    איננו נהנה מאומה מאחרים, וההגדה העוברת על אדותיו אומרת, כי
    בכל עת שבתו במערה לא הביא לו שום איש כל אכל אשר יאכל,
    ולא נמצא אצלו במערה, כי אם יד מים, וטבק לעשן* נם הפלחים,
    "אלה" ונביאו, כי מיום שבת הזקן במערה לא קבל מידם
    יושבי הכפר, נשבעים ב
    מאומה, מלבד המים שהם מביאים לו,יום יום, והם חושבים אותו לאיש אלהיט
    קדוש ומזכירים את שמו ביראת הכבוד, גם שומרים על? כי לא יאונה
    לו כל רע, הזקן יושב וקורא כל היום בספר תהלים שבידו, גם לומד
    בספרי זוהר* כאשר נודע דבר הזקן הזה לההכם־כאשי בעירנו שלח
    את אחד מעושי יברו עם אחד העגלונים להביאו אליו, אך הזקן לא
    חפץ לצאת מן המערה, ער אשר תקעו לו כפיהם, כי לא יעצרוהו
    בעיר וישיבוהו למקומו, כאשר הביאוהו אל החכם־באשי נסה להקיו
    ולתהות על קנקנו ולפעול עליו, כי ישאר בעיר, אך הזקן לא הפץ
    בשום אופן להשאר, ומאן גם לקבל את הלחם וית־ צ־כי אכל,
    שהביאו לו, ובאותו הלילה שב למקומו ל"באב אל וואד" למערתו
    וללמודו* כעת מי מאחינו העובר בעגלה דרך "באב אל וואד" יסור
    אל מערת הזקן המתבודד, לדבר עמדו ולדעת מה טיבו ומחשבותיו*
    הוא הנהו כבן ששים שנה, ויליד "בצדה" אשר אצל העיר בגרה ימים
    יבאו יודיעו מה טיבו של הזקן הזה, אם הוא נזיר באמת, או אולי
    אך חולה הרוח, שמקומו יכירהו בבית חולי הרוח שבעירנו*

    השבמחק
    תשובות
    1. דיווח נאה והוא כתוב בסגנון המליצי והסיפורי שאפיין את העתונות העברית דאז (גם בגולה).. אם 'הפועל הצעיר' למשל היה מדווח על זה, זה כבר היה נשמע אחרת..

      מחק
  16. רק אני הופתעתי לראות את גידי גוב בלהקת הנח"ל מנגן בגיטרה?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.