יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

שלטים מקומיים / על שיפוצים וכוונות טובות

צילם וכתב איתמר וכסלר

זוהר הקבלן. וולפסון 42 בחצר, תל אביב, נובמבר 2011.

כשמתחילים לדבר איתי על שיפוצים, לחץ הדם שלי עולה מיד. בכל זאת, יש לי כמה מילים לתרום לנושא הכאוב הזה, כי כל מי ששיפץ אי פעם את ביתו חייב להוציא את תסכוליו על מישהו. כתיבה, בהשוואה לטיפול פסיכולוגי, היא דרך זולה שמאפשרת גם להסיט את הדיון מן הטראומה האישית לשאלות המטרידות באמת: כיצד זה קורה לנו שוב ושוב, ואיש אינו לומד מן הניסיון? מדוע, כשהקבלן מוסר לידינו סוף סוף את המפתחות, ואנחנו עומדים מול השוקת השבורה שבתוכה נחיה מעתה, במקום לשמוח בחלקנו אנחנו מקללים את הרגע שבו חשבנו בכלל על שיפוץ?

התשובה, כפי שמדגים שלט קטן ברחוב וולפסון בדרום תל־אביב, מפתיעה בפשטותה: אין כל דרך שלא לטעות, כי מה שהופך את הטעות למציאות הוא המרחק בין הכוונה לבין התוצאה. והמרחק הזה הוא אינסופי.

רואים מיד שלזוהר, הבעלים של השלט, היה רצון טוב, וכדי למנוע שיבושים החליט לפעול לפי תכנית. על חתיכת פֶּרְסְפֶּקְס שהכין מבעוד מועד, שרטט בעיפרון שורות של קווים מקבילים, כמו בפלקטים של בית הספר היסודי של פעם. הוא לקח מכחול, טבל אותו בצבע שמן כחול ובגופן 'כיתה-גימל', רשם בביטחון 'זוהר – קבלני שיפוצים ואינסטלציה'. הוא תכנן את הדברים כך שכל המילים תיכנסנה יפה בשלוש שורות הכוללות את המידע הרלוונטי, בדיוק לפי הספר. כי מה אני דורש מהשלט שלי (אמר זוהר לעצמו) אם לא שיענה על שתי שאלות פשוטות: 'מי אנחנו', ו'מה אנחנו יכולים לעשות למענך'?

הבְּרוֹך התחיל כשזוהר הבין שיש גם שאלה שלישית שאותה לא לקח בחשבון: 'איפה תמצא אותנו?'. לחרדתו התברר לו שאין בשלט כתובת או טלפון. בעולם הקבלנים, זהו הרגע שבו אתה מגלה ששכחת את צינור הביוב מחוץ לקיר, אחרי שגמרת עם הקרמיקה. 

מה עושים עכשיו? הצצה נדירה לעצם תהליך העבודה מראה לנו את הדרך שבה מגיע זוהר לפתרון. ברגע הראשון הוא נלחץ ומיד אחר כך מתחיל לאלתר. את מספר הטלפון הוא דוחס בכוח לרווח שנשאר, במזל רב, משמאל ל'שיפוצים', ואת הכתובת, באות קטנה ומקרטעת, הוא מורח בשוליים הלבנים שהשאיר בתחתית המלבן. הוא מתלבט קצת בנוגע לנחיצות הכתובת, אבל מה שמטה את הכף היא העובדה שהוא שוכן בחצר, ומי שמגיע עד וולפסון 42 כדי לשכור את שירותיו, עלול לטעות ולהיכנס אל המתחרים.

מתוך תחושה שהוא שוב בשליטה, מארגן זוהר חתיכת דיקט חום שתשמש מסגרת לשלט שלו, ומאחד את שניהם עם קיר הכניסה לחצר, כך שהתוצאה משתלבת בטבעיות עם הסגנון הרווח בסביבה. אלא שהשלט מוברג בכוח בלתי סביר – כמו קיבוע משקוף סרבן באמצעות פטיש חמישה קילו -  וכתוצאה מן הלחץ נסדק הפרספקס העדין בשלוש מארבע הפינות. דווקא כאן זוהר לא מתרגש, כי בענף השיפוצים זו סטטיסטיקה מקובלת, ומבחינתו עשרים וחמישה אחוזי הצלחה נחשבים לציוּן 'עובר'.

בראייה כוללת, אפשר לומר על זוהר שהוא מלא בכוונות טובות, ומרגע שיקבל מאתנו מקדמה יעשה כל מאמץ להראות שהוא ראוי לאמוננו. רק שני דברים חסרים לו: כישרון וראיית הנולד, או כמו שהדודה שלי היתה אומרת: 'שחקן שחמט הוא כבר לא יהיה', והדוד היה מוסיף מהחדר השני: 'אבל שיפוצניק, כן!'.

6 תגובות:

  1. לרגע חשבתי שאתה הולך לדרוש על ה*זוהר* ותורת ה*קבלה*..

    השבמחק
  2. תרשה לי להציע לך שיפוצניק שעובד קצת אחרת:http://idaneng.co.il/


    מומלץ בחום!

    השבמחק
  3. טקסט שכל כולו סתם רוע טהור ולעג חסר סיבה. איכס.

    השבמחק
    תשובות
    1. כך עבודה "פילולוגית- היסטורית" המתייחסת לא רק למילים אלא לדרך שבה הם מופעים בכתב היד, להקשר וכו' חושפת את המציאות. דוגמא נפלאה. לשימוש בכתה לפתיחת נושא. תודה.

      מחק
  4. מורה יקרה,
    אני יכול רק להצטער שלא למדתי אצלך. המורות שלי בדרך כלל היו זורקות אותי מן הכיתה בטענה שאני לא מקשיב בשיעורים.

    השבמחק
  5. מה רע להיות שיפוצניק ? בצרפתית ישנה אמרה שאומרת "אין עבודה טיפשה, אלא יש רק אנשים טיפשיים" ! צריך לעבוד ולהתפרנס, כל אחד לפי יכולתו !

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.