עונ"ש בדרכים: ניקוסיה; שארל דה-גול; מפירנצה לירושלים

א. מבית אלפא עד קפריסין

בני עוֹרי ביקר בניקוסיה שבקפריסין. כשראה מרחוק את השלט חשב לתומו שקיבוץ בית אלפא פתח צרכנייה באי.

רק כשהתקרב התבררה האמת: בסך הכול חנות הימורים...

ב. לְמה התכוון המעצב?

אלון גלעדי נחת בשדה תעופה על שם שארל דה גול בצרפת (נתד"ג?), ועיין בשלט הבא.

כתב לי אלון:

נעזוב לרגע את סמלילי העין והאוזן. הם ממילא מטופשים ומיותרים. מספיק הרי הסימן של עגלת הנכים, ועיוורים ממילא אינם יכולים לזהות את הסמל. אבל לְמה התכוון המעצב בסמל הפנים החצויים בשחור-לבן? 

האם הקצו מקומות מיוחדים לזוגות מגזעים מעורבים? לסובלים מהפרעה דו-קוטבית? (אבל אז מן הסתם מישהו מן השניים לא היה מחייך).   

לא נותר אלא לשער שהכוונה היא פשוט לאנשים חביבים, כמוך וכמוני, שמבקשים לשוחח בנחת בלי תיווך של מסך מחשב או אזניות. זן נכחד שבאמת ראוי להעדפה...

ג. מה המספר?

גם באיטליה לא כל כך פשוט להתמצא ברחובות.

איתמר וכסלר צילם בפירנצה חזית בית שעדיין לא החליטה מה מספרה והיא מציעה שלוש אפשרויות שונות.

ד. ומה אצלנו?

התמונה מפירנצה עם הבית שלא החליט מהו מספרו, הזכירה לניר אורטל, עורך 'עתמול', סיפור ירושלמי.

כתב ניר:

מתברר כי בשכונת רחביה המשכילה היה חשש משימוש במספר 13 לבית מגורים. זליג ויצמן (גיסו של חיים) – שגר ברחוב אברבנאל – אף כתב מכתב נזעם לוועד השכונה, וקבע שההימנעות ממנו היא 'מנהג בערות' כנהוג בעיירות הקטנות (בגולה), בעוד המספר 13 ביהדות הוא מכובד וחשוב. 

ההתלבטות כנראה לא פסקה מאז, ויוכיח צילום שצילמתי לפני שנתיים וחצי ברחוב אוסישקין, ותצלום פנקס התושבים מ-1936 שגם מראה מי גר שם (בפנקס יש עוד רחובות ובהם 11b).