בורא מיני מזונות: פת במלח הארץ, עוגיות במרק, שידוך

א. פת במלח

לתחרות הפרנסות עם השמות המוצלחים והשנונים מצטרפת המאפייה הקטנה 'פת במלח', השוכנת בקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון.

האם באמת הם מסתפקים רק בשלושת החומרים הללו – קמח, מים, מלח?

מכל מקום, למי שלא נרמז באשר לשם הנה המקור המלא:

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא (אבות, ו, ד).

צילום: שמריה גרשוני

ואם כבר אנחנו בענייני מלח.

'אנו רגילים לדבר בהערצה על מלח הארץ', כתב לי פנחס שטרן, 'האם היינו ממשיכים לעשות כך אם היה מתברר לנו שמלח הארץ בעצם נלקח מהים?'

כמובן שלא התאפקתי וציינתי בפניו את העובדה הידועה, שהביטוי 'מלח הארץ', למרות שנשמע כאילו הוא לקוח מהתנ"ך או מחז"ל, חדר ללשון העברית דרך הברית החדשה. הן כך אמר ישוע ב'דרשה על ההר' (מתי, ה 13):

אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת.

זה כמובן לא הופך את הביטוי לפחות יפה או לפחות מוצלח, רק כדאי שכאשר אנשים דתיים משתמשים בו שיידעו גם את מקורו. מוויקיפדיה אני למד שגם בשפות אחרות (רוסית, אנגלית, גרמנית) קיים ביטוי ברוח זו.

ומתברר שיש גם עסקים שנקראים בשם 'מלח הארץ', למשל החנות הזו ברחוב אוסישקין 28 ברמת השרון.

צילום: יאיר דקל

ובקיבוץ עין גדי יש מכינה קדם צבאית ששמה 'מלח הארץ', כמתבקש מהסמיכות לים המלח. 

ובהמלצתה של יעלי רוף, הנה פס קול הולם: 'האורח' של נעמי שמר בפי להקת 'הכל עובר חביבי'.

טנא ירוק, פרח לבן,  

יין אדום, פת במלח,  

זה מה שיש,  

שב איתנו כאן. 

ב. עוגיות שוקולד במרק

תודו שעל זה עוד לא חשבתם. אבל ב'סוּפֶּר ספיר' בירושלים מציעים לכם התנסות קולינרית נועזת.

צילום: מיכה מגן

ג. בודדים במועדם

אולי אפשר לשדך את המים המינרליים הבודדים עם הביסקוויטים?

צילום: דן גרינשטיין

צילום: אבי במברגר