מתוק מדבש: אריאל הולך לחדר

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

אריאל ילד חמוד ונבון, בן שלוש, גר בכפר חב"ד. בל"ג בעומר ערכו לו 'חָלַקה' במירון, והיום, ט"ו בכסלו (28 בנובמבר 2023), הוא הולך בפעם הראשונה ל'חדר' (אמרו: חֵיידֵר). בכפר חב"ד משלבים מסורת עם קידמה. פעם היה הילד מתחיל את לימודיו בחדר ממש בגיל שלוש ואז גם עבר את טקס הקבלה. בכפר חב"ד החליטו שכל הילדים בני אותה קבוצת גיל יתחילו את לימודיהם יחד, וטקס הכניסה הפרטי נערך לכל ילד בנפרד במהלך שנת הלימודים. נכחתי בטקס ואני מודה לבני משפחתו של אריאל על ההזדמנות שניתנה לי לתעדוֹ.

למרות השם הדומה, החדר בכפר חב"ד אינו דומה כלל לחדר שתיאר ביאליק ב'ספיח'. חדרים מסוג זה, שהיו מנת חלקם של כל ילדי ישראל באירופה במשך מאות שנים, כבר אינם קיימים עוד. ומי שיירצה להבין איך נראו החדרים של פעם יוכל לעשות זאת באמצעות הספר המקיף החדר: מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, שערכו עמנואל אטקס ודוד אסף, שראה אור באוניברסיטת תל אביב בשנת 2010.

החדר של כפר חב"ד דומה יותר לגן ילדים ביישוב מדרגה סוציו-אקונומית גבוהה. הילדים כולם בני קבוצת גיל אחת, משלבים לימוד א"ב עם משחקי גן ילדים, וכך עד גיל שש. מנדי המלמד (במלעיל) הוא תימני חייכן. 'איך מגיע תימני לחב"ד?' אני שואל, והתשובה: 'תתפלא, בחב"ד יש גם כמה אשכנזים'... 

ניכר בו, במנדי (מנדי הוא כמובן שם חיבה למנדל, מן השמות הנפוצים ביותר בחסידות חב"ד), שהוא אוהב את הילדים והם אותו. הם מכנים אותו 'מוירה מנדי'. מערכות החינוך, והגנים בתוכה, הן נפרדות. בנות הכפר לומדות בגן רגיל שמפוקח על ידי מערכת החינוך הממלכתית-דתית.

עתה מתחיל הטקס הפרטי של הבאת אריאל לחדר.  עורך הבלוג המליץ לי (ולקוראים) לעיין בספרו של ההיסטוריון אַיְבֶן (ישראל) מרקוס, טקסי ילדות: חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הביניים, שראה אור בעברית בשנת 1998, ובו התחקה המחבר אחר שורשיהם הקדומים וגלגוליהם המרתקים של השלבים השונים של הטקס, שרבים מהם השתמרו עד היום (למנויי 'כותר', הספר נמצא כאן).

ביציאה מהבית עוטף נחום, אביו של אריאל, את הילד בטלית, כדי להגן עליו. להגן מפני מה? יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת, מפני עין רעה; השנייה, כדי שהילד התמים לא יראה בדרכו חיות טמאות וכך יגיע אל לימוד התורה והא"ב הקדוש כשהוא טהור.

נחום מגיע לחדר ומוסר את 'הצרור' למנדי שמצדו שואל את הילדים: 'מי בטלית?'

'מי בטלית?' 

הפתעה, הפתעה! 'הופה, אריאל בטלית'...

המוירה מנדי, האבא נחום והילד הקטן אריאל מתיישבים ליד השולחן וסביבם חבריו לכיתה של אריאל הצופים בטקס בעיניים סקרניות.

על השולחן ניצב דגם של בית שנבנה בכפר כתעתיק מדויק של בית המדרש של הרבי מליובאוויץ' ('770') בשכונת קראון הייטס בניו-יורק, תמונת הרבי האחרון (ומעליו על הקיר תמונותיהם של אדמו"רי חב"ד נוספים), צנצנת דבש ועוגה מיוחדת שהכינה אמו של אריאל.

הטקס התחיל בקריאת האותיות הראשונות מתוך ספר לקוטי אמרים (התניא), כמנהג חב"ד.

אחרי כן, המלמד קרא את אותיות הא"ב, על ניקודיהן השונים, ואריאל שנה וחזר אחריו.

עתה מרח המלמד דבש על האותיות ואריאל ליקק אותן. זאת כדי לקבע בראשו את המתיקות שבקריאה בכלל ובלימוד התורה בפרט.

אימו של אריאל, שצפתה גם היא בטקס, הכינה את העוגה המסורתית ועליה הפסוק 'אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים. אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי' (ישעיהו, נ 5-4). 

אריאל חזר על הכתוב בעוגה, טעם ראשון ממנה ואחריו התכבדו כל הילדים.

אחרי העוגה הגיע תור הביצה הקשה, שעליה נכתב הפסוק 'וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק' (יחזקאל, ג 3). האבא קרא בקול מכתב של הרבי מליובאוויץ' לרגל הכניסה לחדר.

וכמובן, כמו כל אירוע חסידי, גם טקס זה הסתיים בריקוד סוחף, כאשר האב נחום והבן אריאל רוקדים במרכז.

לשם השוואה, כך נראה חדר בחסידות קרלין בבני-ברק (צילמתי בשנות השמונים):

וכך נראה חדר בחסידות תולדות אהרון במאה שערים בירושלים (צילמתי בשנת 2015):

מכנסי ג'ינס, נעלי ספורט וטי-שירטס – החדר בכפר חב"ד נראה שונה לגמרי...

___________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il