יום חמישי, 18 ביולי 2024

גני פסלים: אלוהים יודע, פתחו את השער, אליעזר והגזר

א. מעשה ידיו 

בשדות הישוב ארסוף קדם, מדרום לקיבוץ שפיים, יש פארק פיסול  שמו 'פארק דינה– ובו מוצבים פסלים סביבתיים גדולים של אמנים שונים, מישראל ומחו"ל. מוויקיפדיה למדנו שמייסדי המקום ומנהליו הם תושבי המקום, דני מנהיים וטניה פרמינגר.

על אחת האבנים האלה אפילו צויין במפורש מי הקים אותה. אולי כדי שלא יבואו בטענות נוסח 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל' .

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. לַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת יֵשׁ שִׁמְשִיָּה כְּחַלְחֶלֶת

במושב באר טוביה שליד קרית מלאכי מסתתר 'גן נעמי' – גן פסלים לזכרה של נעמי טל-עדי, שהייתה המנהלת של בית הספר 'מבואות' בבאר טוביה. מעטים מחוץ למושב יודעים על קיומו, ואני התוודעתי אליו הודות לד"ר עדינה בר-אל.

כל הצילומים: גרשון היימן

הפסלים הם מעשה ידיו של גרשון היימן מבאר טוביה (יליד 1949), שגם היה חתנה של נעמי. הוא יצר אותם בהשראת שיריה של קדיה מולודובסקי (1975-1894), שכונסו בתרגום עברי בספרה המפורסם פתחו את השער (הקיבוץ המאוחד, 1945). בספר זה הובאו כמה משירי הילדים שלה, שתורגמו מיידיש לעברית בידי מיטב המתרגמים של התקופה – מנתן אלתרמן ושמשון מלצר ועד פניה ברגשטיין ולאה גולדברג – וכולם אויירו על ידי תרצה טנאי (2009-1920).

עטיפת המהדורה הראשונה, הקיבוץ המאוחד, 1945

אלו הם שירים שהיינו מכנים 'גלותיים', שכן הם מתארים את עולמם של ילדים יהודים בפולין של שנות השלושים, ובעיקר את העוני ותנאי הקיום הקשים שלא השביתו את שמחת החיים של הילדים. את מפעל התרגום והספר, שראה אור בשנת 1945, יש לראות בהקשר רחב יותר: תגובה מוקדמת של סופרים ארץ-ישראלים לשואה, והדברים ארוכים.


בין השירים שפיסל היימן נזכיר את 'גלגוליו של מעיל' ('אַ מאַנטל פון אַ טונקעלן געוואַנטל') שתרגם נתן אלתרמן. שיר זה, שבגרסתו המקורית ביידיש ראה אור ב-1931, מספר על מעיל שנתפר לילד הבכור ומשגדל הוא עובר, תוך התאמות, מילד אחד לשני עד שמתבלה ומתפורר לחלוטין. 


שיר מפורסם אחר הוא 'פתחו את השער', שגם העניק לספר את שמו. השיר עצמו תורגם על ידי פניה ברגשטיין וגם זכה ללחן נהדר של נחום נרדי.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַבָּא
וְאִמָּא,
וְאָח
וְאָחוֹת
וְחָתָן וְכַלָּה
בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה.

האיור לשיר 'פתחו את השער'

הנה שלמה ארצי הצעיר:

 

וכך גם השירים 'הטחנה', 'הרועה' ו'מעשה בחבית' ו'סנדלים':


ומקום של כבוד נייחד לשיר 'הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת', שתרגם נתן אלתרמן. כמובן שבפולין מעולם לא הייתה ילדה בשם זה. במקר ביידיש היא נקראה אָלקע (אוֹלְקֶה).
בְּוַרְשָׁה, בְּפַרְוָר נִדָּח,
בִּצָּה, חָצֵר וּבַיִת שָׁח.
שָׁם גָּרָה הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת
וְיֵשׁ לָהּ שִׁמְשִיָּה כְּחַלְחֶלֶת.
הָאָב נַפָּח שָׁחוֹר מִפִּיחַ,
הָאֵם יָדֶיהָ לֹאֹ תַּנִּיחַ.
הַגַּג רָעוּעַ וְגוֹחֵן
וּמִתַּחְתָּיו צִפּוֹר בַּקֵּן.
לַבַּיִת אֲרֻבַּת־עָשָׁן.
מִטָּה בַּבַּיִת וְשֻׁלְחָן.
וְצַלָּחוֹת, סִירִים וּמַיִם לִכְבִיסָה
וְגַם תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה.
וְהַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת
עִם שִׁמְשִׁיָה כְּחַלְחֶלֶת.
כְּבָר בַּחוּרָה בַּת שֵׁשׁ
עִם תַּלְתַּלִּים כָּאֵש.

שימו לב לשמשיה הכחלחלת בצד שמאל.


גרשון היימן הסביר את בחירותיו האמנותיות בסוגים השונים של האבנים: 
בחרתי סוגי אבנים ישראליות המסמלות את אישיותה וציוני דרך בדרכה של נעמי. אבן גלילית קשה (מסוג דולומיט) מסמלת את חוזקה של נעמי. אבן אוניקס רכה (מסוג קונגלומירט) ב'גלגוליו של מעיל', שנמצאת בנחל דרגות הנשפך לים המלח  ציון דרך לפועלה של נעמי בבית הערבה. בזלת מאזור טבריה מסמלת את עבודתה כמורה בכפר חיטים. ואבן ירושלמית אדמדמה (מסוג סלייב) – בשיר 'פתחו את השער' המקשר את שם הספר לשערי ירושלים.

לפני שלוש שנים שוחחה עדינה בר-אל עם היימן והריאיון המפורט הובא באתר קו למושב  כאן

ג. לא מתוך עקשנות נאחזתי בקרקע: אליעזר והגזר

צילומים: איתמר לויתן

על פיסת דשא סתמית בחולון, ברחוב משה שרת 10, ניצב גן פסלים מיוחד הסמוי מן העין, וכולו קודש ליצירה האלמותית של לוין קיפניס, 'מעשה בגזר', שנדפסה בגרסתה הראשונה בשנת 1930 (אליהו הכהן, לוין קיפניס: ביבליוגרפיה, תשנ"ט, עמ' 44-43). 

הגן נקרא 'גן סיפור סבא אליעזר והגזר'.

הפסל דוד פיין (2018-1928), חבר קיבוץ מעין ברוך (כינויו היה 'איש האבן'), נתן פרשנות יפה לסיפור. כל הדמויות המלבבות  סבא אליעזר, סבתא אלישבע והנכדה אביגיל, וכמובן בעלי החיים: הכלב הבהב, החתול לקיק והעכברון אפור השכם  נחקקו על סלעי בזלת שהוצבו במקום בשנת 2002.

וכדי לקלקל כל דבר טוב, נזכיר שהסיפור הזה הוא בכלל גרסה קיפניסאית למעשיית ילדים רוסית נושנה שנדפסה לראשונה ב-1860, והגזר כלל איננו גזר אלא לפת ענקית. קיפניס עצמו הוציא בשעתו גרסה ושמה 'סבא יפת והלפת'.

הרחבת דברים על גלגולי הסיפור ימצא המחפש במאמרה של שמעונה פוגל, בבלוג הספרנים, וכמובן בויקיפדיה

והנה הסיפור כולו כפי שהולחן בשנות החמישים על ידי מנשה רבינא. העיבוד של גיל אלדמע והביצוע של נירה רבינוביץ:

            

14 תגובות:

  1. Made by god נשמע כמו נעשה בידי גד. 😉😀

    השבמחק
    תשובות
    1. אבישי ליוביץיום שישי, 19 יולי, 2024

      גד יעקבי, שהיה בין השאר, שגריר ישראל באו"ם, ספר כי פעם, בבואו לארה"ב התקשר למשפחה אמריקנית ממכריו. הבת הקטנה ענתה לטלפון, ויעקבי הכריז בקולו הערב:
      This is Gad speaking.
      ואז שמע את הילדה קוראת לאמה בהתרגשות:
      Mommy, Mommy, you won’t believe it!

      מחק
    2. אין גד ווי טראסט!

      מחק
  2. נראה כי אין בעיה לגבור על איסור 'לא תעשה לך פסל' באמצעות האבן הגלמית, ה'טבעית', למרות שפסלים עשויים להיות אבן (לעיתים...) נראה כי התורה מחבבת את האבן הטבעית, (אולי בעיצוב קל נוסף), כדי לעשותה מדיום מקשר מהטבע אל האלוהות ללא ההגשמה...
    מיגר סהדותא (הגלעד) של יעקב אבינו, דרך 12 האבנים שהוצבו בירדן, 'פסל לך לוחות אבנים' של משה ואבן העזר המסתורית בתקופת ההתיישבות..
    ברור שאבן היתה גם לסגידה כמובן, ואולי זו ה'מצבה' שתחת כל עץ רענן, אבל חיוניותה של האבן החצי טבעית נותרה ועשתה אותה כשרה לעדות ולגלעד (לאלוהים ולאדם...

    השבמחק
  3. יפה.. אב"ן בגימטריא 53, כמו אז גאולה, או א יהוה יוי, א - בן: האחד מבין, י.ה.ו.ה במילוי אותיות 54, פחות אל"ף - אחד.. בירושלים אגב יש את שכונת אבן ישראל, על שם 53 בתיה..ועוד

    השבמחק
  4. ואיך נשכח גן השירים הנפלא של סמינר אורנים? ואיך נשכח פארק הפסלים היפה ממזרח למלון בראשית במצפה רמון? הגן הזה יושב על שפת המצוק של המכתש ומיד שמבינים שהפסל עזרא אוריון היה האוצר של הפארק הזה מבינים מדוע הפסלים שם כולם מהדהדים אלמנטים טיפוסיים למדבר כמו מצבות פולחניות, אבני ענק שמייצגות את סלעי המדבר וכדומה. ואם כבר הזכרנו את עזרא אוריון הרי שבשדה צין שליד מדרשת בן גוריון (וגם בתוך המדרשה עצמה) פזורים פסליו של עזרא שכל מי שהכיר את עזרא מבין מה אומרות האבנים הטבעיות שהוא הציב כפסלים.

    השבמחק
    תשובות
    1. עזרא אוריון איש יקר, מראשוני הפסלים הסביבתים בארץ..

      מחק
  5. זכיתי! בתור סבא אליעזר שכינויו הוא גזר, סוף סוף הנצחה ראויה...

    השבמחק
  6. בחולון, שהמיתוג שלה הוא עיר הילדים, יש עשרות גינות המפוזרות ברחבי העיר, עם פסלים המוקדשים כל אחד לסיפור או שיר ילדים אחר

    השבמחק
  7. חבל שבחלק המוקדש ל-״פארק דינה״ לא צויינו שמות הפסלות.ים!

    השבמחק
  8. אָלקע מיט דער בלויער פּאַראַסאָלקע = "איילת עם שמשיה תכלכלת"

    השבמחק
  9. אבל, כמה חבל.
    בפסל "הטחנה" לא רואים את הטוחנת כלי יקר
    היא קוצפת היא זועמת
    היא מרשעת מפורסמת.
    --------
    ואצלנו במשק היא הייתה האקונומית.

    השבמחק
  10. הפסל דוד פיין באמת מטפל באבן הבזלת בצורה מרהיבה ויןצאת דופן

    השבמחק
  11. איזה יופי שהזכרת כאן את 'פתחו את השער' הנצחי, שאני כמעט יכולה לדקלם את שיריו בעל פה. אחרי כל השנים הללו. ומה עם 'המכתב'. ודינה סינית?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.