ראש קטן: לתולדות מספרות הילדים בארץ

חלאקה (צילום: דנצ'ו ארנון)

חלאקה היא כידוע טקס תספורת של ילדים בני שלוש הנהוג בקרב חרדים (וגם לא-חרדים רבים), בעיקר בחגיגות ל"ג בעומר שבהר מירון.

נדמה לי שקל להסכים שהסַפָּרים של החלאקה הם יותר גוזזים-חובבים מסַפָּרים מקצועיים, אז מה קורה אחר כך? מי מספר את ילדינו החביבים? 

מספרת 'ראש קטן' ברמת השרון (רחוב ביאליק 45) מתהדרת בכך שהיא 'מספרת הילדים הראשונה בארץ מאז 1987'. האומנם?

משום מה, היומרה ההיסטורית נראתה לי מפוקפקת מאוד (גם הניקוד; לדעתי צריך להיות מִסְפֶּרֶת ילדים), אבל האמת היא שהתקשיתי להפריך טענה זו.

הייתכן שבאמת מדובר באבן דרך היסטורית בתולדות המספרות בארץ?

צילום: גדעון פליישמן

בעיתון מעריב מצאתי התייחסות למספרה ברמת השרון. תחת הכותרת 'מספרה סבבה' מספרות המייסדות נורית ויעל: 

מעריב, 21 במארס 1988

ניסיתי לבדוק באמצעות האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' ממתי יש אצלנו מספרות מיוחדות לילדים. האמת ניתנת להיאמר – לא מצאתי...

ניסיתי להיזכר היכן הסתפרתי אני כשהייתי ילד, ובכלל היכן הסתפרו ילדי ישראל לפני 1987, שנת המהפך ההיסטורי? 

התשובה פשוטה: הסתפרנו במספרות הרגילות של הגברים או הנשים. הסַפָּרים או הספָּריוֹת שמו הגבהה על הכורסה הרגילה, אמא או אבא החזיקו בכוח את הפעוטות, ובעיקר את גולגולותיהם, כדי שלא יזוזו ממקומם וייפצעו מהמספריים הרצות, ובתוך כמה דקות נגמר הסיפור (תרתי משמע).

הנה כך סיפרה 'שושנה', בסגנון הומוריסטי שכבר אינו מצחיק, איך מספרים ילדים. השנה היא 1959:

מעריב, 16 באוקטובר 1959

ובינתיים שלח לי שמוליק שדה צילום של מספרה בכיכר מסריק בתל אביב ששמה המגניב הוא 'גזוז'. 

לכאורה צריך להיות גזוּז – דבר נאה ומתקבל; אבל לפי התעתיק הלועזי (Gazooz) נראה שהם מתכוונים יותר לגזוֹז (המשקה המוגז או הלהקה).

צילום: שמוליק שדה

גדעון נח צילם בכפר סבא מספרה שמרשה לעצמה פואטיקה קצת יותר פרועה (ובלשונם 'בלי בולשיט').

תבוא קוץ תצא פרח!

צילום: גדעון נח

עוד סיפורי ספָּרים נחמדים, כולל שמות מגניבים, הבאתי בזמנו בפוסט 'הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר ועוד סיפורי סַפָּרים', 12 באוקטובר 2020.