'וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם': הארבה בארץ ישראל

חקלאים פלסטינים נאבקים בארבה באמצעות אש, 1915 (מקור: ויקיפדיה)

בימים אלה הולך ומתברר, לאסוננו, כי המכה השמינית, מכת הארבה, שקיווינו כי נפטרנו ממנה כבר לפני כמה חודשים, חזרה בגדול. כך דווח בשבוע שעבר ב-NRG:

שובו של הארבה לנגב הזכיר לד"ר סמדר גלבוע, מן המרכז להוראת המדעים באוניברסיטת UCLA, חוברת נושנה של פנחס גראייבסקי על הארבה בארץ ישראל.

פנחס גראייבסקי, שנולד בירושלים וחי בה כל ימיו, היה היסטוריון חובב וסופר פורה. הוא פרסם מאות מאמרים ורשימות בעיתונות, ועשרות רבות של חוברות וסדרות על תולדות ירושלים בכלל ותולדות בני היישוב הישן בפרט ('מגנזי ירושלים', 'אבני זכרון', 'זכרון לחובבים הראשונים', 'בנות ציון וירושלים' ועוד).

פנחס גראייבסקי (1941-1873)

הרבה נכתב על הארבה – כתבה לי סמדר – אבל החוברת של גראייבסקי היא עדיין הטובה ביותר, מה גם שיש בה מידע מועיל על שיטות לכידה ובישול. ההסתייגות היחידה שלה היא מדברי רש"י, שאותם הביא גרייבסקי, כי האשכנזים אינם אוכלים ארבה, הן משום מיאוס (מקובל) הן משום שלמקצת ממיניו אין זנב. אבל רש"י טעה כאן, משום שלכל מיני הארבה והחגבים אין ולא היה זנב.

גראייבסקי סוקר בחוברת את גלי הארבה שפקדו את הארץ, מאז שנת 1838 ועד 1916, בשלהי השלטון הטורקי. תשומת לב מיוחדת הוא נותן לגלי הארבה של שנת 1915 ול'תרופה' (כלומר הרעל), שהמציא זקן הרופאים דאז, ד"ר אהרן מזיא.

אגב, לפני שנתיים ראה אור ספר באנגלית בעריכת סאלים תאמארי, שכולל יומן שחיבר צעיר פלסטיני ירושלמי שגוייס לצבא הטורקי. בין השאר הוא מספר על מכת הארבה, שפקדה את הארץ בשנת 1915 (על הספר כתב יורם מלצר באתר הספרייה הלאומית).

נחזור לגראייבסקי. החוברת שלו נדפסה בירושלים בשנת תרפ"ח / 1928 (שנת ההדפסה לא נרשמה בספר). היא נסרקה באתר Hebrew Books ומשם לקחתיה, להנאת חובבי הז'אנר ובתקווה שמדבירי משרד החקלאות יצליחו במלאכתם.

*

הגימטרייה של הארבה וה'סטרוקס' של הרבי מנסכיז

נחיל ארבה מכסה את השמיים ליד מעבר ניצנה (צילום: EPA)

השבועון החרדי 'שעה טובה', מיום ג' בניסן (13 במרס 2013), לא נשאר אדיש למכת הארבה שחווינו בשבוע שעבר בדרום הארץ. הוא יצא עם סקופ רציני שקשר את האירועים האקטואליים אלה באלה.

הרב יוסף אפשטיין מביתר עילית, 'מומחה בעל מוניטין לגימטריאות', גילה שהגימטרייה של 'מכת הארבה' (673) עולה ל'בני תורה' (673)!

עכשיו השאלה היא מה עושים עם הממצא המהמם הזה ואיך מפרשים אותו. לשיטת הרב אפשטיין הארבה הוא העונש על ההתנכלות הפוליטית לבני התורה. אבל רגע, האם לא ניתן לדרוש את הגימטרייה הביזארית הזו גם ההפך? אולי בכלל גלי הארבה הם-הם העונש על קיומם של כל כך הרבה בני תורה?

האם מכת הארבה היא החטא או אולי העונש?

באמצעות מחשבון הגימטרייה היעיל שנמצא באינטרנט גיליתי עוד כל מיני גימטריאות של המספר 673 (מכת הארבה / בני תורה): למשל, 'מתנה לפסח', 'רבנו הקדוש', 'יובל המבולבל מינית', 'שונא רוסים', 'אלי ישי שואה', 'סקס עם סוס יאור', 'לקלף עורלה זה כיף', ו'גרד חישגד עוד היום'...

לאחר שהתאוששתי מההוכחה הניצחת נפניתי לקרוא את הידיעה הנוספת, שהובאה באותו עמוד.

מדובר במשפט אחד ארוך בן חמש שורות, שעל מנת לסיימו צריך נשימה ארוכה יותר מזו שנדרשת לקורא את שמות עשרת בני המן במגילת אסתר. והעיקר, יש כאן שתי חידות:

מיהי 'האומנית הראשית של מוזיאון ישראל'? יש בכלל תפקיד כזה?

על רבי מרדכי מנסכיז שמעתי, אבל מישהו יכול להסביר לי מה זה 'סטרוקס'?


בעלי התוספות

יונה כהן מברוקלין מיהר לסייע בעדי ופתר את חידת ה'סְטְרוֹקֶס':

You asked about Strohkes (Some think the word refers to the velvet, I always knew it refers to the  

 that are instead of buttons, to hold the 2 sides together קרסים ('hooks'

It is a beged elyon worn by many Admorim the style supposedly has the symbolism of tefilin, that are not worn on Shabbes. The edges of the special Kaftan are with velvet but as you can see on the few pictures (below) the right edge, has velvet going to the bottom and the left edge has the velvet end shorter similar to the 'retzuot' of the tefilin shel rosh

Some Admorim have the tradition having 2 stripes of velvet on the arm, also le-zecher tefilin. Some Admorim wear this style all the time (Bobov). Most only on Shabbat or Yom Tov and some only wear it when they come to shul for tefilah but not when coming to a tish and eating for that they wear colored

These Strohkes are worn mostly by Rebbes from Galicia and Ukraine, with some exceptions (Belz  Rebbes never wear any special 'Rebbe clothes' except for the fur hat occasionally, they call it a kolpik) In Viznitiz only the Rebbe wears Strohkes as a symbol of his status. But in Satmar, Bobov, Chernobel etc. all the Rebbes sons and grand sons wear strohkes on shabbes when coming to shul 

ה'סטרוקס' של הרבי מבובוב

ה'סטרוקס' של רבי מנדל  מוויז'ניץ-בני-ברק

ה'סטרוקס' של הרבי מקרצ'ניף-סיגט