צ'ירי-בִּים צ'ירי-בּוֹם: פרידה מהאחיות בַּארִי

לפני שבועיים, ב-22 בנובמבר, נפטרה בפלורידה, בשיבה טובה, קלרה בייגלמן-איסטון (2014-1920). אם שמה אינו אומר לכם מאומה, זה רק בגלל שאתם צעירים מדי.

קלרה (ובשמה הבימתי: קלייר) הייתה האחות המבוגרת בצמד 'האחיות בארי' (ביידיש: שוועסטער באַרי; ובאנגלית: Barry Sisters), שזכה לפופולריות אדירה משנות הארבעים ואילך, בעיקר, אך לא רק, בקרב יהודי ארה"ב.

האחיות מיני (מימין) וקלייר בארי (שנות הארבעים או החמישים)

קלרה, כמו גם אחותה מיני (1976-1923), שנודעה על הבמה כ'מירנה', נולדה בשכונת ברונקס שבניו-יורק, בבית דובר יידיש. ואכן, את הקריירה הבימתית שלהן, שהחלה בסוף שנות השלושים, הן עשו בשילוב מוצלח של שירי עם ביידיש, בעברית-אמריקאית עם רי"ש מתגלגלת, ובאנגלית. הן שרו בהרמוניה נפלאה ובסגנון ג'ז, אך בעצם את הצלחתן היו חייבות לאחיות אַנְדרוּס – שלישיית אחיות לא-יהודיות, שבנובמבר 1937 הקליטו את השיר 'בײַ מיר ביסטו שיין', שהפך בן-לילה ללהיט אדיר והכשיר את הקרקע לסגנון מוסיקלי זה (על האחיות אנדרוס ועל השיר, ראו ברשימה כאן).

האחיות בארי, שהיו יהודיות כשרות, ביקרו כמובן גם בישראל. זה היה באוקטובר 1962. במשך שלושה שבועות ערכו 'המהוללות בזמרות ארה"ב', ו-12 המנגנים שהביאו אתן, סיבוב הופעות מוצלח בכל רחבי הארץ.

מעריב, 26 בספטמבר 1962

אבל האחיות הסתכסכו עם האמרגן חיים אברון ועזבו את הארץ בכעס ומרירות. אברון מצדו התלונן גם הוא על הנסיכות היהודיות האמריקניות המפונקות. מי שקורא היום את תלונתו של אברון ישפשף את עיניו. לא רק מן העובדה שפעם הייתה כאן ועדה ממשלתית 'לאישור הבאת אמנים מחו"ל', אלא גם מדרישותיהן 'המופרזות' של האחיות...

חרות, 7 בדצמבר 1962

האחיות בארי בישראל (איור: זאב; מעריב, 21 באוקטובר 1962)

סכסוך או לא, בעקבות הביקור בישראל הן הוציאו תקליט מיוחד...

אחד השירים שהקליטו האחיות בארי בארץ היה 'זַמָּר נודד', שכתבה והלחינה נעמי שמר בשנת 1957, שיר המוכר יותר בשורת הפתיחה שלו 'הדרך ארוכה היא ורבה'. בהמשך הן שרות גם את 'אנו הולכים ברגל':

בקריירה הארוכה שלהן הקליטו האחיות בארי מאות שירים. בסרטון הקצר הזה נאספו כמה קטעים מהופעות חיות על רקע מבחר משיריהן:

נסיים בכמה שירים לזכר האחיות המזמרות.

נתחיל ב'טומבללייקה' הנצחי:

וכהמשך בלתי נמנע – צ'ירי-בים צ'ירי-בום:

כאן שיר השמאלץ האולטימטיבי על השטעטל: 'מײַן שטעטעלע בעלז' (יום יבוא ואכתוב עליו):

וכאן, הכמיהה לרומניה, למאַמאַמליגעלע ולפאַסטראַמעלע...

האחיות גם הקליטו כמה שירים עם החזן מוישה אוֹיְשֶׁר (אגדה מוסיקלית בפני עצמה). הנה 'הלוואי':

ונסיים, בשיר הפטריוטי, הנשגב (והנשכח) מכולם, שהרטיט לבבות יהודיים רבים בעולם: 'אקסודוס'.

מישהו יודע מי כתב את המילים העבריות?

בעלי התוספות

אירית שרון הפנתה אותי לאתר 'בית לזמר העברי' של הספריה הלאומית, ובו נכתב כי את שיר אקסודוס תרגמה עליזה שכטר. בתיכון עירוני ה' בתל אביב, שבו למדה אירית, הייתה מורה בשם זה, ואולי זו היא.