סלינו על כתפינו

סלינו בידינו, ועוד מעט על כתפינו
חגיגת שבועות בגן ילדים תל-אביבי, 1959. המַלָּח שבמרכז התמונה הוא עורך עונ"ש

טקסי הבאת ביכורים היו פעם אבן יסוד בתחיית התרבות הציונית בארץ ישראל. משנות השלושים ואילך לא היה גן ילדים, בית ספר, קיבוץ או מושב שלא ארגן טקס כלשהו ובו הובאו ביכורים סמליים לגננת, לכהן, לקק"ל או לאָסָם הקיבוץ.

שירו הקלאסי של לוין קיפניס 'סלינו על כתפינו', שנכתב בשנת 1929 והולחן על ידי ידידיה אדמון, נתן ביטוי מוסיקלי לטקסים הללו. השיר, שאין ילד בישראל שאינו מכירו, התפשט במהירות ונדפס מאז בעשרות רבות של שירונים (כפי שאפשר ללמוד מהספר לוין קיפניס – ביבליוגרפיה, בעריכת אליהו הכהן, מכללת לוינסקי, תשנ"ט, עמ' 114-113).

לוין קיפניס, מחרוזת, הוצאת טברסקי, תל-אביב 1953; ציור: נחום גוטמן (מקור: הספרייה הלאומית)

כשקוראים את מילות השיר של קיפניס (בשלמותן; במקור הן כללו רק בית אחד!) מקבלים תחושה של עַם ילדים, שצועד ברגל עם הביכורים מכל קצות הארץ (כולל הגולן והבשן). אבל לאן הם צועדים? האם לבית המקדש (שלא קיים) או לירושלים (שכלל לא נזכרת בשיר)? היעד של הצועדים, או מקום התכנסותם מקצות הארץ, אינו נזכר בשיר.

הנה מילות השיר, מתוך 'זמרשת':

סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ,
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים;
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

שָׂדֵינוּ וְגַנֵּינוּ
הִבְשִׁילוּ יְבוּלִים,
כְּרָמֵינוּ, מִקְשׁוֹתֵינוּ
בִּכְּרוּ פְּרִי הִלּוּלִים.

תְּאֵנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים,
עֲנָבִים, עֲנָבִים וּשְׁקֵדִים –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ,
מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!
זִמְרַת הָאָרֶץ לָנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,
מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

והנה ביצוע חביב והומורסיטי של השיר מתוך סדרת הטלוויזיה 'קשת וענן', ששודרה בשנות השמונים. שרים אלי גורנשטיין, שלומית הגואל ורמי ברוך:

בשירו של קיפניס מהדהדים דברי המשנה בביכורים, פרק ג, משניות ג-ד, שם תואר טקס הבאת הביכורים לבית המקדש שבירושלים:

הקרובים מביאין תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו; והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן. והפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתם; לפי כבוד הנכנסין, היו יוצאין. וכל בעלי אומנייות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן, 'אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום'. החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.  

הצירוף 'סלינו על כתפינו' נלקח אפוא מדברי המשנה, שמחייבת אפילו את המלך לשאת את הסל על כתפיו ולא להיעזר במשרתים. אך בעוד שבמשנה החליל מכה, אצל קיפניס החליל מחלל ונוסף גם תוף שבו מכים. במשנה העולים לרגל מעטרים את קרני השור (מנהג פגאני, כפי שהראה פרופסור שאול ליברמן), ורק כאשר הם מתקרבים לירושלים הם מעטרים גם את הביכורים. השור הקדום סולק משירו של קיפניס ופינה את מקומו לטובת מגוון פירות ארץ ישראל: תאנים וענבים (כמו במשנה), אך גם תפוחים ושקדים...

לוין קיפניס (1990-1894) איור: זאב

המעגלים והטורים (מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ / מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!) היטיבו לתאר את טקסי הביכורים, שכאמור היו נפוצים בכל מקום.

יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי, העלה למרשתת כמה טקסים כאלה, ולנו לא נותר אלא להיזכר ולהתגעגע.

הסרטון הראשון מתעד חגיגות ביכורים משנת 1932, שנערך באיצטדיון המכביה בתל אביב בנוכחותם של מנחם אוסישקין (מנהל הקק"ל) והסופר הזקן אז"ר, שככהן גם קיבל לידיו את הביכורים.



כתב גרוס:

הטקס החגיגי נערך לראשונה באצטדיון המכבייה החדש בתל אביב, בשיתוף עם קק"ל. הסרט צולם על ידי נתן אקסלרוד מסטודיה מולדת – בהנהלתו של ירושלים סגל. הטקס התל-אביבי הראשון היה חגיגי במיוחד והשתתפו בו אלפי ילדים ובני נוער מתל-אביב וממושבות ארץ ישראל. צופי תל-אביב שמרו על הסדר, ובמקהלה השתתפו מאות ילדים כדי שקולם יישמע באיצטדיון רחב הידיים. החגיגה נוהלה בדפוסים של מסורת קדומה, על ידי ילדי 'הבימה', והקהל עמד דום כשהתזמורת ניגנה את 'תחזקנה'. ילדי כפר הנוער בן שמן הגיעו כשהם נושאים את הביכורים באלונקות עמוסות כל טוב. הקטע הזה נכלל בסרטי 'יופי של מולדת' ובו משולבים סרטים ופרסומות מהשנים 1934-1928, מתוך אוסף ירושלים סגל, ת"א. הקריין הוא עודד תאומי, ונעימות החג מלוות את פסקול הסרט החדש. הקריינות מבוססת על קטעי עיתונות תקופתיים.

הסרטון השני מתעד את טקס הביכורים בחיפה, 1934, מתוך הסרט 'לחיים חדשים' שהופק על ידי קרן היסוד.



ולסיום, טקס הביכורים משנת 1935:



על סרטון זה מספר גרוס:

לאן נעלם 'יומן כרמל' של טקס הבאת הביכורים באצטדיון המכבייה בתל-אביב בשנת 1935? תוכלו למצוא אותו בסרט 'מעל החורבות', משנת 1938. בכותרת רשום: 'הבאת הביכורים בשנת תרצ"ט – 1939', אבל זו הייתה משאלת לב שלא התגשמה. השוואת תצלומי הטקס מגלה את האמת.  

מי שיחפש בארכיון הסינמטק את יומן כרמל מס' 15, של חג הביכורים תרצ"ה, יגלה שרובו נעלם... מתברר שחלוץ הקולנוע והיומנים – נתן אקסלרוד – העביר את הנגטיב 'החסר' לסרטו העלילתי 'מעל החורבות', ושילב אותו עם סיפורם של ילדים פליטי גרמניה, שצולמו יוצאים לחגוג את הבאת הביכורים ב-1938... הסרט העלילתי מספר את סיפורם של ילדי ישראל היתומים בתקופת הרומאים, כאלגוריה לילדי עליית הנוער מגרמניה, הבונים עתיד חדש בארץ ישראל.

על חגיגות העומר בקיבוץ רמת יוחנן ראו ברשימה קודמת בבלוג: שיבולת בשדה – מסע בעקבות מתתיהו שלם וחג העומר

בעלי התוספות

בעקבות הערות של כמה קוראים, שטענו כי בנוסח המקורי של השיר 'סלינו על כתפינו' כתב קיפניס 'הך בתוף והך בחליל' (כמו במשנה), ורק הגננות בישראל הן ששינו, פניתי לאליהו הכהן, שענני כהאי לישנא:

דוד, שלום עליך.

אני מצרף בזה את הפרסום הראשון של השיר 'הבאת הביכורים' המוכר בשם 'סלינו על כתפינו', מתוך גיליונות לגננות, תרפ"ט. במקור כתב קיפניס 'והך בחליל', על פי הפועל הנזכר במשנה, להכות בחליל. גם יהודה קרני כתב כך בשיר 'בחלילים ובמצלתיים': 'הכו בנים בחלילים, ענו נא במצלתיים'. כעבור שנים אחדות שינה קיפניס את הטקסט ל'חלל בחליל', ומאז שנת 1935 הטקסט בפרסומים הוא 'חלל בחליל'. 

אין זה מקרה חריג. קיפניס נהג לשנות שירים רבים, ולעתים עשה זאת עשרות שנים לאחר שהשירים כבר השתגרו בפי הציבור. כך עשה למשל בשירו על בר-כוכבא, 'איש היה בישראל', שהציבור שר אותו בנוסח המקורי שחיבר בשנת 1930 ואילו בטקסטים המודפסים מופיע נוסח מתוקן.

הנה הנוסח המקורי של השיר 'הבאת בכורים', 1929:

'ירושלים' דאנגליה של ויליאם בלייק

השיר 'ירושלים' בעותק המאויר של ויליאם בלייק, 1809 (מקור: ויקיפדיה)

יום ירושלים, תשע"ג

לא תאמינו כמה שירים נכתבו על ירושלים. דומה שאין אומה ואין לשון שבה לא שוררו על העיר המיוסרת הזו, מושא חלומות ומקור לאכזבות. הפעם נפנה מבט לאימפריה הבריטית, שבה השמש מעולם לא שקעה ועל אדמתה נכתב והולחן השיר 'הירושלמי' המפורסם ביותר (אחרי 'ירושלים של זהב', כמובן).

כוונתי לפואמה And did those feet in ancient time (האם רגליים אלה [דרכו] בימי קדם), המוכרת יותר בשם Jerusalem. המילים הנשגבות של השיר נכתבו על ידי המשורר, הצייר והמיסטיקן (יש מוסיפים: והמטורף) הבריטי ויליאם בלייק (Will­iam Blake), כנראה בשנת 1804, אף כי השיר עצמו נדפס לראשונה בשנת 1808. זו הייתה פתיחה לפואמה הגדולה והאחרונה שכתב בלייק ושמה הוא Jerusalem: The Emanation of the Giant Albion (ירושלים: הנביעה של הענק אלביון) אלביון הוא שמה העתיק של אנגליה. הפואמה התבססה על מיתוס ימי-ביניימי, ועל פיו שיבתו השנייה של ישו תהיה על אדמת אנגליה הירוקה ושם תיבנה ירושלים החדשה.

ויליאם בלייק, תמונת דיוקן משנת 1807 (מקור: ויקיפדיה)

לא מכבר הופיעה הפואמה של בלייק בתרגום ראשון לעברית, בהוצאת קשב לשירה, ירושלים: האצלתו של הענק מאלביון, בתרגום של רות בלומרט, אחרית דבר ונספחים מאת גיורא לשם.

ב-1916, יותר ממאה שנה לאחר כתיבת השיר, הוא הולחן על ידי סר צ'ארלס יוברט פָּארי (Charles Hubert Par­ry), ובאחת הפך להיות להיט ענק, שגם נחשב לאחד משירי מלחמת העולם הראשונה וגם היה להמנונן של אגודות הנשים הסוּפְרַג'יסְטִיוֹת באנגליה, שנאבקו למען זכות הבחירה של נשים.

יוברט פארי (1918-1848)

הקשיבו קודם כל לביצוע המפואר של השיר על ידי חבורת הגברים הבריטית  'Blake':

אלה המילים:

And did those feet in ancient time

Walk upon Englands mountains green

And was the holy Lamb of God

On Englands pleasant pastures seen

And did the Countenance Divine

Shine forth upon our clouded hills

And was Jerusalem builded here

Among these dark Satanic Mills

Bring me my Bow of burning gold

Bring me my Arrows of desire

Bring me my Spear: O clouds unfold

Bring me my Chariot of fire

I will not cease from Mental Fight

Nor shall my Sword sleep in my hand

Till we have built Jerusalem

In Englands green & pleasant Land

קשה להפריז בפופולריות האדירה של השיר הזה, שמושר באין סוף סרטים ואין בריטי שלא מכירו. קבוצות רבות באנגליה מנסות לקדם את השיר כהמנון אנגליה, במקום 'אל נצור המלכה'. רק לאחרונה התבטא בעניין זה ראש הממשלה דיוויד קמרון, והציע לאמץ את השיר כהמנון של נבחרת הכדורגל של אנגליה...

נאזין לכמה ביצועים נחמדים.

כאן בשידור חי מטקס הכלולות המלכותי של הנסיך וילייאם ובחירת ליבו קיית' מידלטון, כנסיית וסטמינסטר, אפריל 2011. כל המי ומי בסלבריטאי הממלכה המאוחדת פוצחים בשירה – מאלטון ג'ון וראש הממשלה קמרון ועד האזרחים והאזרחיות שהצטופפו ברחובות:

השיר Jerusalem מבוצע באופן קבוע בלילה האחרון של חגיגות ה'פְּרוֹמְס' (Proms) השנתיות בלונדון, שנערכות ב'רויאל אלברט הול'' ומאז שנת 1954 מסתיימות בשיר זה ואחריו ההמנון. בכל שנה מוענק הכבוד למנצח דגול אחר, והשנה, ביולי 2013, לראשונה תהיה זו מנצחת – מרין אלסופ האמריקנית.

הנה ביצוע מדליק מ-2006. מרק אלדר (Mark Elder) מנצח על תזמורת BBC ואלפי לונדונים שואגים את השיר בשמחה.

כאן בלילה האחרון של הפרומס בשנת 2009:

הנה שנת 2010:

וכאן 2011, המנצח הוא אדוארד גרדנר (Edward Gardner):

וכמובן, 2012:

כאמור, השיר שולב גם בלא מעט סרטים וזכה להרבה עיבודים, מטבע הדברים בעיקר בריטים.

נתחיל בעיבוד הרוק היפה של להקת אמרסון, לייק ופאלמר (ELP) הבריטית. ההקלטה היא משנת 1973:

נמשיך בביצוע המרגש והעמוק של זמר הבס האמריקני השחור פול רובסון (תודה לאיתמר וכסלר)

שורת השיר Bring me my Chariot of fire (הבא לי את מרכבות האש) העניקה השראה לסרט האנגלי היפההפה 'מרכבות האש' (Chariots of Fire), שזכה בכמה וכמה פרסי אוסקר (1981). הנה סצינת הסיום:

המנון 'ירושלים' ליווה גם את פתיחתו של הסרט הבריטי הנהדר 'נערות לוח השנה' (Calendar Girls) משנת 2003. וגם, כפי שהעירה 'תמר האחרת' בתגובות, בסוף אחד המערכונים של 'מונטי פייתון', על קניית מיטה.

ולמיטיבי לכת: בשנת 2005 הפיק ערוץ 4 של ה-BBC סרט תעודי שנקרא Jerusalem: An Anthem for England (ירושלים: המנון לאנגליה) ובו נסקרו תולדות השיר וגלגוליו. הנה הם שלושה החלקים של התכנית (בלי כתוביות).

החלק הראשון:

החלק השני:

והחלק השלישי:

בעלי התוספות

חוקר הסרטים יעקב גרוס כתב:

גם אני שילבתי את השיר של בלייק, בפתיחת הסרט 'יש מלך בירושלים' (סרטם של אלי כהן, יעקב גרוס וצבי שפי). בסרט הוספנו מספר ביצועים מצולמים משנות ה-20 וה-30. למעשה רצינו לצלם ביצוע בכנסייה בריטית, אך התברר לנו בלונדון שכל המקהלות הבריטיות מבוססות על נתיני האימפריה האפריקנים בעיקר. החלטנו לנסות בכנסיה הסקוטית בירושלים - שם המקהלה מבוססת על האוכלוסיה הערבית המקומית. ובקיצור, אם כבר שחור, העדפנו סרטים בשחור-לבן... ביצוע נוסף שילבתי גם בקליפ על כניסתו של הגנרל אלנבי לירושלים בשנת 1917.