עונ"ש בדרכים: בית הקברות של קהילת מטרסדורף

כתב וצילם אביתר מרינברג

לפני כמה שבועות ביקרנו זוגתי ואנוכי ובננו הקט בעיר האוסטרית מטרסבורג (Mattersburg), שנקראה בעבר מטרסדורף (Mattersdorf). בעיירה זו פרחה קהילה יהודית חשובה, אחת מ'שבע הקהילות' האורתודוקסיות של מחוז בורגנלנד. בין האישים שפעלו בה ידוע בעיקר החת"ם סופר, וכמובן עוד המוני יהודיות ויהודים הרבה פחות מפורסמים, אבל לא פחות חשובים. נסעתי למקום, בין השאר, לאחר קריאה בספרו של בונם יואל טויסיג ממטרסדורף שאסף ותיעד את מנהגי 'שבע הקהילות' ובראשן קהילתו שלו. הספר ראה אור בירושלים 2005 במהדורת חתנו של המחבר, הרב יחיאל גולדהבר.  

הקהילה הוקמה בשנת 1527. על פי הנתונים שמופיעים על שלט ליד בית הקברות היהודי, מספר החברים בקהילה עלה וירד במשך השנים. בשנת 1811 היו בה 840 חברים (אתר האינטרנט שאזכיר בהמשך רומז על מספר כמעט כפול במחצית המאה ה-19, אבל המספר נראה גבוה מדי). בשנת 1934, לפני עליית הנאצים, היא מנתה 511 איש בלבד. זו לא היתה קהילה עשירה אף כי רבים מבניה ובנותיה עסקו במסחר. במשך זמן רב הייתה לקהילה עצמאות מוניציפלית. 'רחוב היהודים' (Judengasse), שנקרא כך מאז 1644, שהיה לבו של הרובע היהודי, הפך בפועל לרחוב המסחר המרכזי של העיר וכך הוא גם כיום.

'רחוב היהודים'

כמו במקומות רבים באוסטריה הנאצית שלאחר ה'אנשלוּס', היהודים גורשו בשלב מוקדם, דבר שבדיעבד הציל רבים מהם. למרות זאת, כמה מאות מיהודי מטרסדורף נרצחו בשואה. בית הכנסת נחרב וכך גם כל שאר מבני הקהילה. נשאר רק בית קברות (Jüdischer Friedhof), שגם הוא חולל (ולימים שופץ ככל האפשר), ו'רחוב היהודים'. שלט מיוחד מורה על מיקומו ההיסטורי של בית הכנסת, ושלט הסבר גדול הוצב בפתח בית הקברות.

השלט בכניסה לבית הקברות (לחיצה על הקישור תגדיל את התמונה ותאפשר קריאה)

למידע מעניין נוסף (ומקורו של חלק מהמידע שלעיל), ראו כאן.

אחרי הביקור חיפשתי מקורות הלכתיים שקשורים למטרסדורף, ומצאתי אחד שהוא מרתק וגם עצוב. זו תשובה הלכתית שנדפסה בחלק הראשון של ספר השו"ת 'קול מבשר' (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו) מאת הרב משולם ראטה (קִרְאוּ: רָט; Rath). הרב ראטה, שפעל באוקראינה וברומניה, עלה לארץ ישראל בשנת 1944. הוא היה חבר מועצת הרבנות הראשית ומעמדו כפוסק הלכה היה מקובל על כל החוגים הדתיים והחרדיים. בתאריך שאינו ידוע לי – כנראה זמן לא רב לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ואולי במהלך שנות החמישים – הופנתה אליו ממטרסדורף שאלה בדבר עתידו של בית הקברות והצעה שהציעו פרנסי העיר לשרידי הקהילה היהודית.

הרב משולם ראטה (1962-1875)

הנה מקצת דבריו של הרב ראטה, שמסכם בלשונו את השאלה שהובאה בפניו (לנוחות הקריאה פתחתי את ראשי התיבות והשלמתי את הקיצורים).

בענין מסירת בית הכנסת לעירייה תמורת שמירת בית הקברות 

(שו"ת קול מבשר, א, סימן ו) 

על דבר השאלה מקהילת מטרסדורף במדינת אוסטריא, שם היה קיים גיטו שרובו המכריע, ובתוך זה בית הכנסת, בית המדרש, בית הרב, המקוה ובית הקהלה נהרס עד היסוד על ידי הפורעים הנאצים. אולם בית העלמין מגודר עוד היום על ידי חומה, שחלקים ממנה ניזוקו קשה, והנו נעול ונמצא תחת פקוח אחד מבני הקהלה הקודמים שחזר למקום והוא אסף במידת יכלתו את שרידי המצבות ושברי המצבות והניחן באחת הזויות של בית העלמין.

  

העיר מטרסדורף מתכננת עתה הקמת בנין עיריה גדול על שטח שהיה מקודם רחוב היהודים, שטח זה כולל את כל המקומות בם היו ניצבים לפנים בניני הקהלה הנ"ל. העיר מטרסדורף מבקשת מאת בני הקהלה לשעבר שיסכימו למסור לרשות העיר ללא תמורה את כל שטחי הקרקע שהיו רכוש הקהלה (בעוד שתשלם פיצויים לבעלי הקרקע הפרטיים). אך כנגד זה נכונה העיריה לתקן באופן יסודי את חומת בית העלמין ולערוב לכך שמשך תקופה של ששים שנה לא יוקמו על שטח בית העלמין מבנים או מתקנים איזה שהם. כפי שנודע קיימת תכנית להקמת גן צבורי בשטח בית העלמין. 

על כן עמד השואל ושאל על פי ההלכה, אם מותר למסור מרצון טוב את מקום בית הכנסת ובית המדרש לשעבר לצרכי הקמת בנין העיריה, אף אם תושג בזה הבטחה לשמירת בית העלמין. ואם לא תנתן ההסכמה למסירת השטחים האמורים, הרי יש לחשוש שהעיריה תפקיעם ללא כל התחייבות מצדה בדבר בית העלמין או אחרת. כי כבר עובדים שם בהסרת המפולת ושרידי הבנינים, וכפי הנשמע הבנין המוצע עומד בפני הקמתו. והשואל מציין, כי בית קברות ישן שהיה נמצא בגבעה קטנה בקרבת בית המדרש יושר לגמרי ועוברת בו היום דרך ציבורית. לכן יש לדאוג ביתר דחיפות על קיום בית הקברות הנוכחי, אף אם אין בו יותר מצבות.

מצבת הזיכרון במקומו המשוער של בית הכנסת

בדברי התשובה פלפל הרב ראטה במקורות הלכתיים שונים, ולבסוף קבע כי על אף שמצד הדין אין להסכים למסירת מקום בית הכנסת ובית המדרש כדי שייבנו עליהם את בית העירייה, הנה בכל זאת 'הלא מטרסדורף היא עיר קטנה [מאז ו]מעולם', ובפרט שהמבנים כבר חרבו לגמרי ואין שום אפשרות לבנותם מחדש 'ודאי שרי [מותר] למכרו להעיריה תמורת תיקון ושמירת בית העלמין'. זאת ועוד, על פי התלמוד, אם חיללו גויים את בית הכנסת, הרי הוא נעשה למקום חול. 'וגם כאן בשעת הריסת הבית כנסת כשבאו לתוכו בעלי המלחמה הנאצים יצא לחולין'.

ובאשר לבית הקברות, ראטה הבין כי תקופת 'שישים שנה' מטרתה לוודא שעד אז ירקבו בוודאות עצמות המתים ומכאן ואילך לא ייגרם עוד ביזיון המתים בהליכה על קבריהם. הוא הציע אפוא לדרוש מהעירייה כי בנוסף על כך גם יגביהו את מפלס האדמה של בית העלמין במטר אחד ויטעו בו עצי סרק (ולא עצי פרי, שכן יש איסור הנאה מן המתים). וכך סיכם את פסק ההלכה שלו:

העולה מזה לדינא, שצריכים להשתדל ולהתאמץ בכל האפשר שהעיריה תגביה במוקדם האפשרי את פני הקרקע במטר אחד ותטע בו עצי סרק, ובתנאי מפורש שהמקום לא ישמש גן צבורי משך תקופה ארוכה כמה שאפשר להשיג, ויתקנו את חומת בית העלמין עכשיו. ומותר למסור להם מקומות בית הכנסת ובית המדרש  במחיר זה. אך אם לא תרצה העיריה להסכים לתנאי של הגבהת פני הקרקע במטר אחד [ו]ליטע בו עצי סרק כנ"ל, ואולי יסכימו להגביה פחות ממטר, גם כן יספיק. ואם לאו, אז בשעת הדחק גם בלא הגבהת פני הקרקע מותר למסור להם מקומות הקדושים מטעמים שכתבתי לעיל.

אינני יודע אם ההסכם שתואר בדברי הרב ראטה אכן נחתם, אם כי ייתכן מאוד שכן. הצורך של העיר בשטח שבו נבנה בית הכנסת, וכנראה גם מבנים נוספים של הקהילה, היה ברור, שכן מדובר בנקודה המרכזית ביותר של האזור המסחרי בעיר. שטח זה נשמר עד היום כשטח ירוק וריק.

השטח שבו היו בעבר בית הכנסת ובית המדרש נשאר ירוק וריק

בית הקברות עדיין מוקף חומה ואינו משמש גן או פארק. כנראה שכבר אין אף חבר קהילה בעיר, או לפחות אין אדם מהקהילה שממונה על בית הקברות, מכיוון שעל דלת בית הקברות נאמר שאת המפתח ניתן לקבל בתחנת המשטרה. היות והיינו בשעה מאוחרת לא הלכנו לבקש מפתח וצפינו בבית הקברות מבחוץ.

נוסף על כ-150 מצבות 'פיקטיביות' שהוצבו בשטח בית הקברות (רוב המצבות המקוריות נשדדו) יש בבית הקברות גם מצבת זיכרון שעשויה משברי מצבות, שכנראה אינן דווקא מבית קברות זה. לפי השלט שבפתח בית הקברות, בית הקברות היה פעיל לפחות משנת 1694 ועד 1938, ונקברו בו כ-1,500 איש. עוד מספר השלט כי רדיפת היהודים בעיר, בראשית התקופה הנאצית, היתה אכזרית ביותר. ב-1938 תלה ראש העיר הנאצי דגל לבן על בית הכנסת, כדי לסמן ולהודיע בגאווה שהעיר 'נקייה מיהודים'. השלט הרשמי אינו עושה הנחות לא להיסטוריה העירונית ולא לאמת, ומציין כי חוץ ממקרה אחד לא הועמדו לדין מעולם אלה שרדפו את יהודי העיר, גזלו את רכושם והחריבו את בית הכנסת ושאר מבני הקהילה.

המציאות המשתקפת מדבריו של הרב ראטה שונה מאוד מזו שאותה אנו מכירים כיום בגרמניה או אוסטריה. באותה עת יכולה הייתה עדיין עיירה אוסטרית לדרוש, וגם לקבל בחינם, רכוש יהודי ציבורי, וסביר שהיה חשש אמיתי שללא הסכם יופקר בית הקברות. דברים רבים השתנו מאז וכיום דבר כזה לא היה קורה. גם לו היה נחתם הסכם הגנה על בית הקברות רק למשך שישים שנה (ואם אכן יש הסכם כזה הרי שתוקפו אמור לפוג בקרוב), אפשר להניח בוודאות שאיש לא יפגע עוד בבית הקברות. כיום, ניסיון מצדו של ראש עיר אוסטרי או גרמני לפגוע ברכוש יהודי פירושו התאבדות פוליטית. יש להניח אפוא שבית הקברות יישאר כפי שהוא כיום לעוד הרבה שנים. האם האדמה בו הוגבהה? איני יודע. ועוד פליאה: מדוע פתרון כזה אף פעם לא נשקל בישראל במקרים דומים.