עונג שבת (עונ"ש): צביקה שורצמן

‏הצגת רשומות עם תוויות צביקה שורצמן. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 13 במרץ 2015

הסבא של מאיר דגן

מאיר דגן בהפגנת 'ישראל רוצה שינוי', 7 במרס 2015 (צילום: רפי מיכאלי)

כל מי שהיה בכיכר רבין במוצאי שבת, בעצרת הגדולה להחלפת השלטון (מה שדוברי הליכוד קראו בניו-ספיק שלהם 'הפלת השלטון'), לא יכול היה שלא להתרגש מנאומו של מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד ומגיבורי ישראל. דגן, שבּוּזה אחר כך על ידי אנשי הימין כ'גנרל מזדקן ומתוסכל' שמפטפט שטויות, הזכיר בנאומו את סבו שנרצח בשואה ותמונתו ליוותה וממשיכה ללוות אותו בכל מקום.

צביקה שורצמן מכפר סבא עיין מחדש באותה תמונה מפורסמת ואת מסקנותיו פרסם לפני כחודש בבלוג שלו. ברשותו אני מביא כאן את דבריו בשינויי עריכה קלים.

מקור: ארכיון יד ושם

מאת צביקה שורצמן

היהודי המושפל אינו כורע בתחינה לפני רוצחיו. הוא 'רוכב' על יהודי מושפל נוסף במשחק אכזרי ששמו: הסוס ורוכבו. עיון מחודש בצילום השואה המפורסם, שבו הדמות המושפלת מיוחסת לסבו של מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר.

צילום מפורסם זה, שקיבל ב'יד ושם' את הכותרת 'חיילים גרמנים משפילים יהודי עטוף בטלית כנראה בסתיו 1942', ראוי לעיון ובחינה מחודשת.

מקובל כי התמונה צולמה בלוּקוֹב הקרובה ללובלין, או בטַרנוּב הקרובה לקרקוב. הכיתוב הלועזי במאגר הצילומים ב'יד ושם' Lukov/Tarnow לא מתיר את הספק.

המקום בו צולמה התמונה נראה כרחבה בקצה רחוב או כצומת בין שני רחובות. העונה אכן נראית כסתיו. אין שלג אך כל המצולמים לבושים במעילים ארוכים. ברקע נראית קבוצת יהודים חרדים, כנראה חסידים, לבושים היטב, עומדים במסדר. חסידים – על פי כובעיהם, האופייניים לחסידויות רבות; ומסדר – על פי שורת נעליהם. אחד העומדים חבוש כובע קסקט ודשי מעילו מסתירים את פניו.

הגרמני המחייך – קצין על פי אקדחו – מחזיק בידו ענף עץ דק מעין שוט. לידו עומד חייל או קצין בעל תווי פנים חדות וסגפניות, רזה מאד, החלק התחתון של מעילו נפוח בצורה יוצאת דופן. על פי מצב ידו הימנית, הנראית כאוחזת ברצועת רובה, הוא אולי חייל המביט לעבר הקצין. השלישי שמימין נראה רק מגבו כשהוא מביט אל עבר הרחוב שמימין. היהודי המושפל שבמרכז התמונה, גלוי ראש, עטוף בטלית, עיניו מושפלות, כורע על ברכיו ואגרופיו מונפים. לא ברור מי צילם את התמונה. על פי פרסומים שונים, צעיר פולני בן המקום מצא אותה ומסרה ליהודים ששרדו וחזרו לעיירה לאחר המלחמה.

זהותו של היהודי המושפל

על פי הנכתב בארכיון יד ושם, שני אנשים זיהו את היהודי המושפל, כל אחד בזהות אחרת. מרטין ספט, ניצול שואה שגר בניו-יורק, זיהה את המצולם עם אייזיק ורובל (בן שלמה זלאטע), שלימד אותו לקרוא בתורה לקראת בר המצוה שלו. את המידע העביר פרופסור צבי אנקורי, בנו של ורובל ויליד טרנוב. אנקורי, שהתגורר בירושלים, נפטר לפני שנתיים. על פי כתבה שהתפרסמה בגיליון יום השואה של ידיעות אחרונות מ-12 באפריל 2010, האדם הכורע בחזית הוא בער (דב) ארליך סלושני, סבו מצד אמו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן.

הגרמנים

הקצין המחייך הוא כנראה ,Obersturmführer Otto von Mallotke ששמו מוזכר גם בפרק 16 מספרו של תומס קנילי, Schindler's List, בהקשר לקרקוב ופלאשוב. מחפשים אותו גם ב-Axis History Forum, תחת הכותרת Looking for SS, SD and Gestapo men. היחידה הצבאית שאליה השתייך היא: Reserve Police Battalion 101. על מעלליו של הקצין המחייך אפשר לשמוע גם בעדותה המצולמת של הלינה נלקן בפרוייקט התעוד של סטיבן ספילברג. הגרמנים האחרים שבתמונה לא זוהו.

על מה חשב המושפל ברגע הצילום?

אין ספק שמצבו הנפשי נורא. יהודי חרדי כמעט שאינו מסיר את כיסוי ראשו. השילוב של התעטפות בטלית וגילוי ראש הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת מבחינתו. על פי שפת הגוף שלו ברור שהוא לא מתחנן בפני משפיליו שכן הוא כורע כשגֵווֹ זקוף, עיניו מביטות לקרקע וידיו מאוגרפות. לוּ התחנן על נפשו היה מביט בגרמנים מלמטה למעלה כשידיו פרושות כלפיהם. האם הוא מתפלל? נראה שלא, שכן אז היה מן הסתם פורש ידיו לשמיים. הוא כועס? על מי? האם הוא יודע שרגעיו ספורים והוא מקבל עליו את הדין ואומר וידוי? נראה שלא ומאותה סיבה.

לאחר בחינה מדוקדקת של הצילום הגעתי למסקנה, ובדחילו ורחימו אני מציע אותה כאן: אנו צופים בצילום שבו הרוצחים מאלצים יהודי להשתתף במשחק משפיל ואכזרי. שם המשחק: רכיבה על סוס. צורת אגרופיו ומיקומם היחסי דומים לאחיזה שגויה המדמה עצירת סוס, שאופיינית לרוכב מתחיל כפי שאפשר לראות בסרטון הדרכה לרכיבה על סוסים.

היהודי המושפל אינו כורע סתם. הוא רוכב על יהודי מושפל נוסף. האחד משחק את הרוכב, והשני את הסוס.

הביטו היטב בהגדלה שלפניכם:

צילום 1

יהודי מבוגר רוכב על יהודי צעיר שגם הוא עטוף בטלית וראשו מורם אך מעט מעל לפני הקרקע. ידי 'הרוכב' אינן צמודות מדי לגופו והן מורמות מעל המידה כי 'הסוס' שלו קטן. הוא מביט למטה, אל היהודי שמתחתיו. ידיו אוחזות במושכות הדמיוניות, כדי 'לבלום את הסוס' שראשו מתרומם מעט עקב כך.

סיוע לתיאוריה זו מצאתי בשני צילומים, שאותם מצאתי בעזרת תכונה מיוחדת של 'גוגל' שמאפשרת חיפוש 'תמונות דומות'. הצילומים, על פי המקום, הזמן והמצולמים, הם בוודאות מאותו אירוע וצולמו, כנראה, כמה דקות קודם לכן.

צילום 2

בצילום הראשון נראית, על פי לבושה וצורת עמידתה, אותה קבוצת יהודים שבצילום המפורסם. זהו שלב מוקדם יותר במשחק המשפיל והאכזרי. רואים בו את שני היהודים, הצעיר והמבוגר, 'הסוס ורוכבו', ראשם עדיין מכוסה ב'ירמולקה' והם עטופים בטלית. מאחוריהם שני יהודים שכפות ידיהם פרושות לפנים ומבטם מופנה לגרמני הרזה שפניו מסוגפות. הוא מנחה את המשחק והם מנסים להבין את רצונו. הוא דובר גרמנית מן הסתם והם אינם מבינים. מאחורי היהודי בעל הזקן הלבן (זוהה במוזיאון השואה בוושינגטון כמוטל הרשברג) עומד הקצין החייכן. משמאל צופים באירוע ארבעה גרמנים נוספים, שלושה מהם בוודאות קצינים, לכולם אקדח ולא רובה. מימין לגרמני שמנהל את המשחק עומד כנראה הגרמני שנראה רק מגבו בצילום המפורסם.

בצילום השני, שוב אותה קבוצת משפילים ומושפלים. היהודי שעומד מאחורי היהודים הכורעים נסוג לאחור, הנאצי המחייך עבר קצת קדימה ומקלו-שוטו בידו, בדיוק כמו בצילום המפורסם.

ואכן, בכיתוב שנמצא מצידו השני של הצילום המפורסם ('איש ס.ס. – Mallotke – מתעולל ביהודים לפני הריגתם') אפשר להבחין בקלות בתיקון שהכניס כותב ההסבר: 'יהודים' בלשון רבים ולא 'יהודי'. מקום האירוע צוין גם כן – טרנוב ולא לוקוב.

הצילום התפרסם כמעט בכל שפה אפשרית בגלל ההשפלה היהודית (Jewish humiliation) המתועדת בו, בדגש על 'יהודית'. יש משמעות לכך שבמשחק הכפוי של 'סוס ורוכבו' נראים שני יהודים דתיים עטופים בטלית וגלויי ראש.

רכיבה על סוס איננה מנהג יהודי, בוודאי לא של יהודים חרדים (כתב על כך אליעזר סגל).
יהודי חרדי מסיר את כיסוי ראשו רק לעתים נדירות.
שני היהודים המושפלים הוחרגו מהקבוצה; רק הם עטופים בטלית.
תספורתם – ראש מגולח, זקן ופיאות עבות – אף היא סמל חרדי מובהק.

השפלה שמשלבת את כל היסודות הללו מתאימה מאד ליחידת צבא גרמנית שבה שירתו אנשי מילואים מבוגרים, חלקם משכילים, שרק בפולין יכלו לפגוש יהודים מהסוג שעליו שמעו בנאומיו של הפיהרר או ראו קריקטורות שהתפרסמו בעיתון 'דר שטירמר'. ליהודים האורתודוקסים בגרמניה הייתה חזות שונה לגמרי, הם נראו פחות או יותר כמותם.

כתבתי ל'יד ושם' וביקשתי שיתקנו את הכיתוב שמתחת לצילום: 'חיילים גרמנים משפילים שני יהודים עטופים בטלית'.

הרבה זמן היססתי עד שהעזתי לפרסם רשימה זו. עכשיו משפרסמתי אני מצפה לקרוא את תגובותיכם.

אמר העורך:

על פי הכיתוב שמאחורי התמונה ייתכן שצולמה בטרנוב ולא בלוקוב. אם אכן כך, הרי שהיהודי שהושפל אינו סבו של מאיר דגן, שהתגורר בלוקוב, אלא אייזיק ורובל מטרנוב, אביו של צבי אנקורי. צביקה שורצמן מסר לי, כי לא ניתן להחליט חד-משמעית רק על סמך הכיתוב. על פי בדיקותיו ייתכן שהאירוע צולם בתחנת הרכבת של לוקוב.

האם זה משנה? ממש לא. כי היהודי הזה הוא הסבא של כולנו. הוא הסבא שלי (משני הצדדים) שנרצח בטרבלינקה, והוא הסבא של כל אחד ואחד מאתנו, גם של אלה שהסבים שלהם בכלל לא היו בפולין.

תוך כדי עיון בפרשה מצאתי עוד כמה תמונות שבהן נראים חיילים נאצים מתעללים ביהודים בדרך של משחקי השפלה.

הנה למשל תמונה מזעזעת מקרמניץ שבוולין (היום באוקראינה) ובה שלושה חיילי חיל האוויר הגרמני משפילים יהודי זקן ונמוך קומה (אף כי לא בהרבה מהנאצי המגחך שעומד מאחוריו), ואף הוא מושיט ידיו קדימה במעין תחינה.