שו"ת זיו (ד): על המושב שְׁזוֹר, המעיינות הכפולים של אעבלין, וממתי נמצאת חדרה בשומרון?

ציון קברו של התנא שמעון השזורי (מקור: ויקיפדיה)

א. שְׁזוֹר!

שאל יעקב לויפר:

מדוע מנוקד שמו של המושב שְׁזוֹר שבגליל העליון (כחמישה ק"מ ממזרח לכרמיאל) בצורת ציווי?

והשיב יהודה זיו: 

מקור השם שְׁזוֹר בשמו של התנא רבי שמעון השֵזוּרִי, שהיה, כנראה, שוזר חבלים לפרנסתו. תושביו הדרוזים של הכפר הסמוך מכנים אותו סָאג'וּר (سَاجُور). בצד אותו כפר, השוכן בבקעת בית כרם שבגבול הגליל העליון והתחתון, הוקמה בשנת 1953 היאחזות נח"ל וב-25 באוקטובר של אותה שנה קבעה לה ועדת השמות הממשלתית את השם 'שְׁזוֹר', בעקבות השם הקדום. מכאן אף שמותיהם של אתרים סמוכים נוספים: הר שְׁזוֹר (6 ביוני 1954), נחל שְׁזוֹר (18 ביולי 1954), מערת שְׁזוֹר (28 באפריל 1957) ועין שְׁזוֹר (9 בפברואר 1958). על מקום היאחזות הנח"ל קם לימים מושב של עולי מרוקו, אך רובם נטשוהו והוחלפו בידי עולים מאיראן ומעיראק.  

צורתו הערבית של שם הכפר, כבהרבה מקרים דומים לאחר כיבוש הארץ על ידי המוסלמים במאה ה-7, אינה אלא התאמת מקורו העברי הקדום לאוזן הערבית: 'שְׁזִיר' העברי או 'שִׁזְרָא' הארמי משמעותם 'פתיל, רצועה שזורה'; ואכן, גם בערבית ساجورהוא רצועה (לכלב). 

רצונם של חברי ועדת השמות הממשלתית לשמר בשמו של היישוב החדש את הוראת השם העברי הקדום הוא אשר הוליד את צורת הציווי: שְׁזוֹר. מדוע הועדפה צורה זאת על פני צורות אחרות? ראשית, אין זה דבר יוצא דופן, וכמותו יש על מפת הארץ שמות כגון בְּרוֹר(-חַיִל)', 'גְּדוֹר' וכן 'פְּתוֹר' (עירו של בלעם), על משקל 'דְּרוֹר'. ושנית, אני משער כי בין כינויו של אותו 'שזורי' מימי קדם לבין שמו הנוכחי של הכפר 'סאג'ור', ביקשו אז חברי הוועדה שם עברי סביר וקליט, והאפשרויות שעמדון לרשותם היו: שׁוֹזֵר, שָׁזוּר, או שְׁזוֹר. אף שהשני שבהם קרוב יותר לצלצול השם הערבי, הם העדיפו את האחרון שכן הוא הדומה ביותר לכינוי הקדום שֵׁזוּרִי.  

וזה המקום להעיר כי אין כל קשר בין אותו שמעון השזורי לבין נשיאה השלישי של מדינת ישראל זלמן שז"ר, אשר בבואו לעברת את שם משפחתו הקודם, רוּבָּשׁוֹב (שם שמלמד, כנראה, על סוחר או חייט רוּבָּשְׁקוֹת, אותן חולצות רוסיות רקומות, שהיו מקובלות בימי העלייה השנייה), יצר את ראשי התיבות : שניאור זלמן רוּבָּשׁוֹב, אך ניקד אותו כדין בניין קל בעבר: שָׁזַ"ר...  

ב. המעיינות הכפולים של אעבלין?

שאל פלוני:

מה פירוש שמו של היישוב הערבי הגלילי אִעְבִּלִין, שאנו נוטים לקרוא לו בשגגה עִבְּלין?

והשיב יהודה זיו:

שם זה הוא שיבוש שמו המקראי הקדום אֶבְלַיִם (או אֲבֵלִים) – שעל אף צלצולו המשונה והמדכא כפל-כפליים, לכאורה, נפוץ בשעתו בפי אבותינו, ואין לו שום קשר לאֵבֶל ומספד.

מקורותינו מונים לפחות תשעה מקומות נוספים, הנושאים את השם 'אָבֵל'. כמנהגי, הסתייעתי באנציקלופדיה 'ארץ ישראל' שחיבר ישעיהו פרס (הוצאת ראובן מס, א, ירושלים 1951, עמ' 5-2), ובה הובאו שישה-עשר ערכים הנוגעים ל'אבל' על שלל הטיותיה וניקודיה: 

1. אָבֵל בהר אֲמָנָה אשר בשלשלת 'מול הלבנון', מצפון-מערב לדמשק;

2. אָבֵל בית מַעֲכָה – אליה נמלט שֶׁבַע בן בכרי מפני דוד (שמואל ב, כ). לימים נקראה אָבֵל מים (ואף 'אָבֵל מַיָא' בארמית) התל הקדום של יישוב זה מתנשא מדרום למטולה;

3. השם הקדום 'אבל' השתמר עד היום גם למרגלות החרמון, ממזרח למטולה, בכפר שיושביו מכנים אותו עתה 'אָבִּל אֶל-קַמְח' [של הקמח], כדי להבדילו מאבל בית מעכה הסמוך;

4. אָבֵל עֲרָב, היא היום עַרָאבֶּה שבבקעת סכנין;

5. אָבֵל [בית] מְחוֹלָה בבקעת הירדן, עירו של אלישע (מלכים א, יט 16);

6. אָבֵל כרמים, בדרום הגלעד (שופטים, יא 33); 

7. אָבֵל מִצְרַיִם, מקום ההספד על יעקב (בראשית, נ 11), המזוהה עם בית חגלה שבדרום הבקעה;

8. אָבֵל הַשִּׁטִּים בערבות מואב (במדבר, לג 49);

9. ואולי אף אָבֵל הגדולה, בגבול ארץ פלשתים (שמואל א, ו 18), אף שכנראה יש לקרוא שם 'אֶבֶן הגדולה'.

משמעותם של שמות אלה, כהצעתו של ויליאם אולברייט (ערך 'אָבֵל', אנציקלופדיה מקראית, עמ' 37-36), הריהי 'אוּבָל', דהיינו יוּבַל מים – כעולה מכינוייה המאוחרים של אָבֵל בית מעכה. 

ואכן, מקור שמה העברי הקדום של אעבלין בנחל אֶבְלַיִם שבצפונה, אשר ועדת השמות הממשלתית החליטה לכנותו בשנת 1953 בצורה הזוגית של שמו העברי, אף שבוקעים בו שלושה מעיינות... יושבי הכפר מכנים אותו היום ואדי אעבלין ואף ואדי אל-קַרַף (נחל הגוֹעל), בשל מי גיאויות החורף העכורים, החולפים בו.

במורד נחל אבליים עשה את דרכו, עוד מימי קדם, נתיב רוחב חשוב, שיצא דרך פתחו של הנחל אל מישור הקריות (עמק זבולון) לעבר עכו. נתיב זה נודע בכינויו הערבי  دَرْب حَوَارْنَة (דַרְבּ חַוָארְנֶה, כלומר דרך החורן, כשם מוצאה). דרך זו הוליכה ממנו מערבה, חצתה את הירדן במעבר גִ'סְר אֶל-מַגָ'אמִע (גשר 'ההתכנסות' של הירדן עם הירמוך, המכונה היום גשר נהריים), ועלתה מבקעת יבנאל במעלה 'אֲדָמִי הַנֶּקֶב' לעבר צומת גולני בן ימינו. בחורבת מִשְׁכָּנָה, מצפון לצומת, נמצאה אבן מיל ומערבה משם, בשוליה הדרומיים של בקעת בית נטופה, נראים עד היום גם שני קטעי כביש רומי, המלמדים על קדמותה של הדרך, אשר עינות אבליים שימשו לעוברים בה תחנה אחרונה, לפני הגיעם אל עכו.

במחציתה השנייה של המאה ה-18, עם פריחתה של עכו תחת שלטונו של דאהר אל-עמר, הוליכו ב'דרך החורן' שיירות גמלים מטעני חיטת הבשן אל נמל עכו, ומשם הושטו באוניות לעבר איטליה, שתעשיית הספגטי שלה העדיפה את חיטת הבשן 'הקשה'.

בהמשך שאל משה פיינסוד:

בממלכת ירושלים הצלבנית הייתה רוזנות Ibelin, שמבצרה שכן על אם הדרך בין יפו לאשקלון. האם יש קשר, ולו אף מילולי, בינה ובין אעבלין הצפונית?

והשיב יהודה זיו:

 'יִבְּנֶה', היגויו הערבי של השם יַבְנֶה, אינו אלא שיבוש כפול, בעקבות העובדה שבתקופת הצלבנים הוצבו בה, כחלק מ'חגורת ההגנה' סביב אשקלון המוסלמית, אבירי משפחת  d’Ibelinמצרפת. לימים משלו אבירי ד'איבלן גם ברמלה, מגדל אָפֵק, שכם, ביירות ואפילו בקפריסין... אך בין שמה של משפחת אבירים זו, Ibelin, לבין השם אִעְבִּלִין – שיבוש השם העברי הקדום 'אֶבְלַיִם' (עינות מים) אין כל קשר.

ג. האם זכרון יעקב וחדרה נמצאות בשומרון?

מפת קורט נברצקי, 1915 (מקור: מפות עבריות מראשית המאה העשרים)

שאל הלל יפה (ספרן בדימוס בספרית הר הצופים):

אני מהדיר כעת את זכרונותיו של אבי-אמי שבתי לוי, מי שהיה ראש עיריית חיפה. הוא מכנה את אזור זכרון יעקב וחדרה בשם 'שומרון', ואם זיכרוני אינו מטעני גם לפני מלחמת ששת הימים קראו כך לאזור זה. האמנם?

והשיב יהודה זיו:

היום אנו מדברים על 'ידיעת הארץ', לעומת השם הסתמי 'מולדת' שבו נקרא תחילה מקצוע זה. לאזורים שאנו מכנים היום בשמות 'מדבר יהודה', 'הר בית אל', 'הר ירושלים', 'הר חברון', 'עמקי התלם', 'השפלה הגבוהה', 'השפלה הנמוכה' ו'פלשת' – קראו אנשי העליות הראשונות בשם כולל אחד – 'יהודה'. ותיקי היישוב יזכרו כי בטרם הוקם קואופרטיב 'אגד', נשא שירות  האוטובוסים אל 'מושבות הדרום' את השם 'דרום יהודה'.

אוטובוס של קואופרטיב 'דרום יהודה' (מקור: הבלוג של אריה גורן)

כך הדבר אף במה שנקרא בשעתו בשם הכללי והסתמי 'שומרון', ויעיד על כך 'סלינו על כתפינו', שיר הילדים הנודע, פרי עטו של לוין קיפניס, שנכתב בשנת 1929, ומונה ארבעה חבלי ארץ בלבד: 

מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן, / מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל / פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ, / בִּכּוּרִים אִתָּנוּ, / הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

ולתפיסה כוללנית זו, שמאחדת חלקי ארץ תחת שם אחד, קדם 'שיר האיכר הנודד' של קדיש יהודה סילמן משנת 1914: 

מִקּוּסְטִינָה עַד רֹאשׁ פִּנָּה / וּמָה אִכְפַּת לִי? / מֵרֹאשׁ פִּנָּה עַד קוּסְטִינָה / וּמַה נִּצְרָךְ לִי?

קוּסְטִינָה היא באר-טוביה שבדרום וראש פינה נמצאת כידוע בצפון, אבל 'מה אכפת לי?'...  אין אפוא לתמוה על הכינוי 'מושבות השומרון', שיש עושים בו שימוש עד עצם היום הזה. 

מקור: מגזין המושבות