אות קין – שבעים שנה לרצח מרדכי גבירטיג

מרדכי גבירטיג (1942-1877)

מאת אלי בן אהרון

ב-4 ביוני 1942 נרצח בגטו קרקוב מרדכי גֶבִּירְטִיג, אחד מגדולי המשוררים ביידיש ובוודאי אחד האהובים שבהם.

כאשר צפיתי בסרטו של חיים הכט 'הכינור שחזר' וחזיתי במעלליו של הקצין הנאצי דגנהארט (מתחרז עם דגנרט), שזכה לעיטור גבורה על חלקו בהשמדת יהודי צ'נסטוכובה, נזכרתי בשירו של גבירטיג ' אַ רויטער צייכן'  (עיטור אדום / מדליית גבורה).

מײַן פֿײַפֿעלע, 'ישראל-בוך', 1997, עמ' 129

וזה תרגום הבית הראשון:

אתה, הלוחם / העשוי ללא חת – הגאה, / כמה מביש, ריקני ומכוער, / העיטור הבוהק על חזך.

גבירטיג, ככל הידוע, לא היה פציפיסט. להיפך, כמי שהשתייך למפלגת ה'בּוּנד' הוא מן הסתם לא שלל תגובה אלימה כנגד 'שקוֹצים'  אשר נהגו להכות יהודים. שירו הידוע ביותר, 'ס'ברענט' ('העיירה בוערת'), אשר נכתב ב-1938 בעקבות הפוגרום בפשיטיק (1936), התקבל בציבור היהודי כקריאה להקמת כח מגן יהודי והצורך בפעולות הגנה ונקם כנגד פוגרומים כאלה בעתיד.

גבירטיג היה חייב לשלוח את שיריו לצנזורה הפולנית, שמצדה לא אהבה שירים כאלה, שנראו בעיניה 'הסתה' נגד אזרחים פולניים. גבירטיג לא נקב במפורש בקריאה לפעילות אקטיבית נגד הפורעים, אבל מי שהיה צריך להבין זאת, הבין.

ממשיך השיר ואומר:

הזוכר אתה את השם קָיִן? / המקולל עד עצם היום הזה. / אשר קם על אחיו הבל, / והרג אותו בשדה.

והוא מסיים את השיר:

אות קלון מבזה, / מדם אחיו השפוך, / נשא קין על מצחו, / אתה נושא אותו על החזה.

את השיר הזה כתב גבירטיג למגירה. הוא נתגלה, עם עוד כשישים שירים, בעזבונו אשר נמצא בבית 'מורשת' בגבעת חביבה. אוסף השירים הלא ידועים שלו אותר על ידי במאי הסרטים המנוח נתן גרוס, שהתחקה אחר תולדות חייו של גבירטיג במשך כשני עשורים, והם פורסמו בשנת 1997 בקובץ 'מײַן פֿײַפֿעלע' (החליל שלי). השיר לא הולחן ומעולם לא נכלל באוספים השונים של גבירטיג אשר התפרסמו במהלך חייו.

מה הייתה כוונתו בכתיבת השיר הזה, כנראה שלא נדע לעולם. ברור לי שלא התכוון לנגח את בעלי העיטורים הנושאים את גבורתם בגאון.

'אַ רויטער צייכן' - איור של אלכסנדר בּוֹגֶן (על בוגן [2010-1916], פרטיזן וצייר יליד וילנה, ראו כאן)

במלחמת העולם הראשונה שירת גבירטיג בבית החולים בקרקוב. הייתה זו מלחמה עקובה מדם. המוני אדם פרושים בתעלות מגן, ששימשו בשר לתותחים. זו הייתה מלחמה שהתנהלה ממרחקים קצרים, פנים אל פנים  כידוני רובים, הפגזות תותחים, והנורא מכל – מלחמת גזים שהותירה צלקות מחרידות בגופם של הנפגעים.

בכתיבת השיר הביע  גבירטיג צורך לבטא את ההומאניות ואת אהבת האדם שבו. זו הייתה כעין פליטת כאב ממעמקי נפשו נוכח הזוועות שראו עיניו. לא ידוע אם כיוון לאדם מסוים שהכיר, אך אין זו הפעם היחידה שגבירטיג הזכיר בשיריו את הרוצח קין.

בשירו 'מינוטן פֿון בטחון' (רגעים  של בטחון), שאותו כתב באוקטובר 1940, שנה לערך לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה עת מיקמו הגרמנים ב'וַאוֶול' – הארמון הקיסרי העתיק שבמרכז קרקוב – את המפקדה הראשית של 'גנרלגוברנמן' ומשם שלטו על פולין הכבושה. הם אילצו את היהודים לטאטא את רחובות העיר ומסרו את מדיהם לכביסה בידיהן של פועלות יהודיות.

וכך כתב גבירטיג ליהודים העושים במלאכה בזויה זו:

קערן זאָל זײַן קערן
כל זמן זיי וועלן  זײַן,
איז אומזיסט דאָס קערן,
ס'וועט  נישט ווערן ריין.


וואַשן זאָל זײַן וואַשן
קַיִנס רויטער פֿלעק.
הֶבֶלס בלוט פֿון האַרצן,
דאָס וואַשט זיך נישט אַוועק.

ובתרגום:

טאטאו, קרצפו היטב, / על אף שכל ניקוי הוא לחינם, / כל עוד הם כאן. / לא יהיה נקי פה לעולם. 

כביסה שתהיה כביסה, / אות קין על בגדם. / דם לבו של הבל, / יוותר שם לעולם.

כפי שציינתי, אינני יודע אם בכתיבת השיר 'אַ רויטער צייכן' התכוון גבירטיג למישהו מסוים, על כן אקדיש אותו אני, לכל הדגנרטים הגרמניים שנשאו אותות גבורה על השמדת שליש מן העם היהודי.

אך גבירטיג, ששימש לא אחת איש זעם בשיריו, מצא לנכון גם להפיח דברי הרגעה בשיר 'מינוטן פֿון בטחון':

ײִדן ! זאָל זײַן פֿריילעך !
שוין נישט לאַנג איך האָף,
צו ענד פֿון די מלחמה,
עס קומט באַלד זייער סוף.

יהודים שמחו נא! / תקוותי כי זמן רב לא יארך, / קץ המלחמה יגיע, / ולהם – הסוף מובטח.

חצי מיליון היהודים שלחמו בשורות הצבא האדום, הווטרנים שאת האחרונים שבהם, עטורי אותות גבורה, אנו רואים  בחוצות ירושלים ב-9 למאי, דהרו עם כלי המשחית שלהם מסטאלינגרד עד הרייכסטג בברלין, אך עבור מיליוני יהודים זה היה מאוחר מדי. 

גבירטיג שנועד להשלח למחנה המוות בֶּלְזֶ'ץ נורה ברחוב למוות על ידי קלגס נאצי.

4 ביוני 1942, היום לפני שבעים שנה.

כאן אפשר לשמוע את נתן גרוס מספר על גבירטיג:

רשימה זו פורסמה בשינויים קלים גם באתר של אלי בן אהרון: למה? יידיש!