זיכרון בספר: 'העובד הנאמן' של ביאליק

כשראה בני גבירצמן את ההקדשה שרשם ביאליק למ"י ברדיצבסקי על ספר שיריו, ואותה פרסמנו לפני כחודשיים, הוא נזכר שגם הוא מכיר הקדשה מביאליק, על אותו ספר עצמו. אמנם במהדורה מוקדמת יותר, שנדפסה בקרקוב תרס"ח, אך גם היא בהוצאת 'חובבי השירה העברית'.

ובהגדלה:

אייר תרס"ח [1908]
אודיסא


לדוב יהודה ז'רנינסקי
עובד נאמן
ברגשי כבוד
מאת ח.נ. ביאליק.

מיהו איש זה ומה פשר התואר 'עובד נאמן'?

רשות הכתיבה לבני גבירצמן, שיהודה ושולמית היו הדודים של אביו:


שולמית (סילקע) ודוב יהודה ז'רנינסקי נדדו לאחר נישואיהם, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, לאודסה שעל חוף הים השחור, ושם נעשה דוב למזכירו של חיים נחמן ביאליק. בנם, חיים, מספר בזיכרונותיו (הכתובים בכתב ידו ולא נדפסו):

אבא הסתדר בעבודה בבית הוצאת ספרים 'מוריה', אשר היתה בבעלות ביאליק ורבניצקי. שם עבד, בין השאר, במשלוח ספרי לימוד למוכרי ספרים ולחנויות ספרים בערי השדה. במקביל עסק בניהול ספרי החשבונות של העסק. היה עובד מסור, חרוץ, עניו וצנוע, עד כדי שלא העז לבקש העלאת שכר. לכן היתה זו אמא, שבהזדמנויות שונות היתה מזכירה לביאליק שמגיע זמן להוסיף לשכרו של בעלה... לפעמים הייתי נכנס לבקר אצל אבא בעבודה ומדי פעם, כאשר ביאליק היה פוגשני, היה מרים אותי, מחזיקני על ברכיו ומשוחח אתי. ביאליק אהב ילדים, אולי כי היה חֹשוּך ילדים.

דוב ושולמית ז'רנינסקי לאחר נישואיהם. אודסה, בערך 1900

גם מחוץ לשעות העבודה חיו בני הזוג ז'רנינסקי בחברת סופרים, משכילים וחובבי ציון. מספר חיים: 'ביאליק עצמו נהג לבקר בביתנו לעיתים. והיו באים אלינו גם הרבה סופרים ואנשי שם ציוניים'.


דוב עבד בהוצאת 'מוריה' 13 שנה, עד שביאליק עזב את אודסה בשנת 1922 וההוצאה נסגרה (ביאליק עבר אז לברלין, בה התגורר כשנתיים, ובשנת 1924 עלה ארצה). כאות הערכה, העניק ביאליק לדוב את ספר שיריו ובו ההקדשה שלמעלה.

בשנת 1927 החליטו גם דוב וסילקע לעלות ארצה. הגורם לכך היה, מלבד חיבת ציון, המצב הכלכלי הרעוע ברוסיה בתקופת המהפיכה ואחריה. מספר בנם, חיים:

כשנסע ביאליק (לגרמניה), השאיר לאבא ספרים, אך רוב הספרים נגנזו על ידי השלטונות (הקומוניסטיים) במרתפים... היינו מתפרנסים ממכירת ספרים לכל מיני מקומות ברוסיה ובמקום כסף היינו מקבלים מוצרי מזון בחבילות. כמו כן היה אבא מביא ספרים שונים בעברית, היה פורש שמיכה ברחוב הראשי על המדרכה [מניח עליה את הספרים] ומוכר אותם.

דוב ושולמית קודם עלייתם ארצה

בזמנים ההם ניצבו שני מחסומים גדולים בפני יהודים שביקשו לעלות ארצה מברית המועצות. מצד אחד, שערי ברית המועצות היו נעולים הרמטית בפני יציאה של כל אדם לחו"ל; מצד שני, שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל הטילו מגבלות קשות על רשיונות עלייה ('סרטיפיקטים'). נוכח הקשיים בקבלת רשיון העלייה מממשלת המנדט, כתב דוב למנחם גבירצמן, בן-אחותה של אשתו, שכבר היה אז בארץ: 

לפני כשנים חדשים [כחודשיים] פניתי אל מכרים וידידים בא"י שישתדלו לשלוח אלי 'וויזה'... בבקשה ממך להכנס אצלם ולזרזם. הדבר אינו סובל דחוי, יען כי האמצעים [תנאי החיים] שבכאן קשים מאד. הכנס נא בבקשה אל מר ביאליק ח.נ. וזרז אותו שימלא את בקשתי שבקשתי אותו במכתבי. עבדתי אצלו י"ג שנה באמונה והייתי מסור אליו ואל עסקו, וחוב מוסרי מוטל עליו לעשות בשבילי כל מה שבכחו ויותר מכחו.

עשה נא, יקירי, כל מה שאפשר לך, והשתדל וזרז את כל הידידים והמכרים שלי למלאות את בקשתי, להתאסף כלם יחד ולעורר האחד את השני לעשות כל מה שאפשר להם ולהשתדל לחלץ ולהוציא את ידידם ד' ז'רננסקי, מי שהיה מנהל בהוצאת 'מוריה', ואת בני ביתו מן הגלות החמרי והרוחני, ולתת לו את האפשרות לעלות לא"י.

ביאליק הסכים לסייע. הוא פנה אל אליהו רבניצקי, שהיה מנהל בית הדפוס של הוצאת 'דביר', ביקש ממנו שיפעל בדבר וכתב על כך לז'רנינסקי. אבל ז'רנניסקי רצה שקרוב משפחתו גבירצמן הוא שיעסוק בכך:

זה עתה קבלתי מכתב מאת מר ח.נ. ביאליק ... אמנם מר אליהו רבניצקי הוא ידידי ורעי ובחפץ לב יעשה את כל מה שאפשר לו בשבילי, אבל קשה לי מאד להטריח ידידים שנתרחקו. ומכיון שאתה קרוב לי קרבת משפחה בבקשה ממך היה נא אתה השליח של מר ח.נ. ביאליק וקבל נא עליך את הטורח והעבודה בענין זה. הכנס נא אליו ומסור נא לו את בקשתי: מבקש אנכי אותו מאד שימסור לך פתקה ובקשה אל ועד העליה שראוי והגון אני להיות בין העולים לא"י ושלא אפול חלילה למשא על שום בן אדם ... ואתה, יקירי, עם פתקה זו לך והשתדל עד שתשיג את המבוקש. דברי מר ח.נ. ביאליק נשמעים ויעשו פרי.

מנחם אכן עשה כבקשתו של הדוד ופנה אל ביאליק, אבל נתקבל אצלו בהסתייגות. בעקבות זאת כתב מנחם לדודו:

אצל ח. נ. (ביאליק) הייתי (וגם) הראיתי לו את מכתבכם. אבל הוא אמר לי שכבר קרא מכתב [דומה, ששלחתם לו. כשהתעקשתי], לקח בלי חשק וקרא. אחרי כן ענה לי דברים קרים... בכלל דיבר אתי בקרירות ומדבריו אינני רואה שום תועלת...

עצתי שתכתבו רק לביאליק ואם הוא באמת ירצה, אז הוא יוכל לעשות... בכלל מי שרוצה יכול למצא איזה תחבולה לזה ובפרט מר ביאליק. ואני תמיד אעמוד על המשמר לעשות הכול מה שיהיה אפשר [למענכם].

בסופו של דבר נעתר ביאליק לבקשות מזכירו לשעבר. הוא התערב למענו ודוב ורעייתו קיבלו רשיונות עלייה. במקביל, הצליח ביאליק להשיג עבורם גם רשיון יציאה מברית המועצות. מה שאפשר זאת היה הצורך הדוחק של השלטונות הסובייטיים במטבע זר. ביאליק הציע לסובייטים לרכוש בלירות אנגליות את כל הספרים של הוצאת 'מוריה', שנגנזו על ידם ולשלוח אותם אליו לארץ ישראל, בהשגחת מזכירו לשעבר ועם כל בני משפחתו. הסובייטים הסכימו לעסקה, ומשפחת ז'רנינסקי יצאה לדרך והגיעה ארצה בשלום. לנמל יפו הם הגיעו ב-11 בפברואר 1927.

חיים ז'רנינסקי באודסה לפני העלייה לארץ

לאחר עלייתם הם התיישבו בחיפה ובה פתח דוב חנות ספרים ושמה, שלא במקרה, 'מוריה'. לאחר כמה שנים הוא מסרה לחתנו, עבר לתל אביב והתפרנס כמנהל חשבונות במשרדו של עורך הדין מקס קריצ'מן, שהתפרסם כסניגורם של חברי המחתרות אצ"ל ולח"י שנעצרו בידי הבריטים.

דוב ז'רנינסקי, שנולד ב-1 באפריל 1881, נפטר ב-15 ביוני 1959 ונקבר בבית הקברות קרית שאול בתל אביב. רעייתו שולמית, ילידת 1883, נפטרה ב-26 בנובמבר 1969 ונקברה לידו.

הספר עם ההקדשה נמצא בידי מר צבי רז, נכדם של דוב ושולמית ז'רנינסקי, ותודה לו על הסריקות.