און ושלטון (ב): שועליו של שמשון

הבית הראשון של 'שועלי שמשון' בכתב ידו של מרדכי זעירא

ברשימה הקודמת עסקנו בהיבטים שונים הקשורים לדמותו של שמשון הגיבור, ועתה הגיעה השעה לבחון את רישומו על תולדות הזמר העברי. רשימה זו תוקדש לשני שירים מימי מלחמת העצמאות, וכיוון שגם השבוע נמצאים חיילינו בדרום, מול רצועת עזה, הרי שאפשר לומר, במידה רבה של צער, 'בימים ההם בזמן הזה'...

א. שיר השועלים

השיר העברי המפורסם ביותר הקשור בשמשון והוא ככל הנראה 'שיר השועלים', המוכר יותר בשם 'שועלי שמשון'. מילות השיר הן פרי עטו של אורי אבנרי, ואת הצלילים הלחין מרדכי זעירא.

אורי אבנרי בימי הקרב על נגבה – 1948 (מתוך האתר של 'גוש שלום')

אבנרי (יליד 1923), חבר כנסת לשעבר, איש השמאל הרדיקלי, פעיל שלום ותיק ועיתונאי עתיר זכויות ('העולם הזה'), הוא האחרון שהיינו יכולים לחשוב עליו כמי שיכתוב שיר מלא עזוז ורוח לחימה באויב המצרי ('שיר המוות לחיל הפולשים'). אבל עובדה. אבנרי, שהיה אז חייל בפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי שכונתה 'שועלי שמשון', ואף נפצע במהלך הקרבות, כתב את השיר, לעדותו, בבת אחת, לאור פנסי הג'יפ, כאשר המלחין מרדכי זעירא ביקר ביחידתו, ב-1 באוגוסט 1948. על פי האגדה גם זעירא הלחין את השיר באותו הלילה, כאשר נסע בג'יפ בדרכו חזרה לעורף. קפיצות הג'יפ נשמעות היטב בצלילים...

מרדכי זעירא ופסנתרו, 1952

השיר של אבנרי נדפס לראשונה ב-14 בספטמבר 1948, בעיצומם של הקרבות, בעלון הצבאי 'הגדוד', ביטאון גדוד 54 של חטיבת גבעתי:

מקור: ישראל רוזנסון, 'במבצע', 'במשלט', 'במבצר': על ביטאוני יחידות צה"ל בתש"ח-תש"ט, כרמל, 2016, עמ' 56

ואלה המילים מתוך 'זמרשת':

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה עַל הַגִּ'יפּ הַדּוֹהֵר

וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב,
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר,
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הָאוֹיֵב.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
שׁוּב פָּשְׁטוּ בַּמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל,
מֵעַזָּה וְעַד גַּת
שׁוּב נָטוּשׁ זֶה הַקְּרָב
לְחֵרוּת יִשְׂרָאֵל.

הֶאֱזִינוּ מִצְרִים לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן,
הוּא בִּשֵּׂר אֶת הַקֵּץ לַפְּלִשְׁתִּים,
הֶאֱזִינוּ הֵיטֵב לַמִּקְלָע, לָרִמּוֹן,
שִׁיר הַמָּוֶת לְחֵיל הַפּוֹלְשִׁים.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה אֶל הַקְּרָב הַגּוֹעֵשׁ,
מְזַמְזֶמֶת בַּלָּאט הַמְּכוֹנָה.
חָדָש הַמִּקְלָע הַיּוֹרֵק אֶת הָאֵשׁ,
אַךְ הָאֵשׁ יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...

הראשונים ששרו את השיר, כבר בתש"ח, היו חברי להקת ה'חישטרון' – להקת החי"ש, חיל השדה של ההגנה ולימים חטיבת 'גבעתי' – אך לא שרדה הקלטה שלהם. כך כתב המבקר ה' רחלי בעיתון 'חרות', כאשר התפרקה הלהקה בראשית 1949:

חרות, 25 בפברואר 1949

השיר עבר אפוא לידיים אחרות וזוהה בעיקר עם שושנה דמארי:

הנה עוד כמה ביצועים של השיר.

בהקלטה שלפנינו שנעשתה באולפני קול ישראל בספטמבר 1952, שר זמר הבריטון דן טודור. טודור היה זמר אופרה בבוקרשט שעלה לארץ בשנת 1951 ובזמן ההקלטות ידע עברית רק בקושי. מה עלה מאז בגורלו של טודור אינני יודע.

מרדכי זעירא ופסנתרו. מימין: שרה יערי ומשמאל: דן טודור (באדיבות יובל זעירא)

וכאן עיבוד תזמורתי נהדר של משה וילנסקי, שכנראה חשב על תזמורת צה"ל...



ולסיום, הקלטה נדירה של שמעון ישראלי:



על נסיבות חיבור השיר סיפר אורי אבנרי בספרו 'בשדות פלשת 1948 – יומן קרבי', שנדפס לראשונה ב-1949. אבנרי כתב את הדברים ביומנו ב-31 ביולי 1948, כאשר הוא וחבריו שהו בכפר הערבי ג'אלדיה, ששרידיו נמצאים היום מצפון למושב ניר בנים:

ובהמשך העיר אבנרי:

אורי אבנרי, בשדות פלשת 1948, זמורה-ביתן 1990, עמ' 186-185

על הלחנת השיר בידי זעירא סיפרה לימים (1976) אשתו, שרה (מובא בזמרשת):

זעירא היה בין הראשונים שהיו עורכים ערבי שירה. לא היה אז רדיו ובוודאי לא טלוויזיה, והיה צריך איכשהו להעביר את השיר. אז הוא היה מסתובב בין קיבוץ לקיבוץ, מחנה למחנה. והנה ערב אחד הוא נקלע לדרום, שם ישבו שועלי שמשון. זה היה לא רחוק מהגבול, לא רחוק מעזה. ומישהו הרצה, סיפר משהו, ואח"כ היה צריך זעירא ללמד שירה בציבור. התאורה היחידה שהיתה היא פנסי הג'יפ. והנה זעירא מרגיש שמישהו דוחף לו פתק, ולאור פנסי הג'יפ הוא קורא את מילות השיר "שועלי שמשון". ומי דחף לו את הפתק? אורי אבנרי, העורך של "העולם הזה". אז הוא עוד היה בעולם הזה...  השיר הזה מופיע גם בספר "בשדות פלשת 1948" של אבנרי ושם מתואר איך הם נסעו חזרה הביתה בג'יפ בדרך לא דרך, והג'יפ מקפץ... אבנרי אז כתב 'מוות לכובשים' ומה הוא שר עכשיו? הרי אתם יודעים בוודאי.

בעיזבונו של זעירא נמצא השיר בכתב ידו (ותודה לבנו יובל זעירא על עזרתו), ויש בו כמה שינויי נוסח מעניינים, למשל 'שיר המוות לכל הפולשים' במקום 'חיל הפולשים'. 

אגב, את המילים 'שיר המוות לחיל הפולשים' לא המציא אבנרי מדעתו. הדף הקרבי שפרסם מטה חטיבת גבעתי ב-14 ביולי 1948, לאחר כיבוש גבעה 105 שצרה על קיבוץ נגבה, נפתח במילים 'מוות לפולשים' (בשדות פלשת, עמ' 141-140 הועתק נוסח הדף). קצין התרבות (ה'פוליטרוק') של חטיבת 'גבעתי' היה המשורר והפרטיזן לשעבר אבא קובנר, ואפשר להניח שהוא שהגה זאת.

זאת ועוד, 'מוות לפולש' היה שמו הרשמי של המבצע שיזם צה"ל בלילה שבין 18/17 ביולי, לפני תחילתה של ההפוגה השנייה, על מנת לפרוץ את הדרך לנגב ולסלק את הצבא המצרי מאזורי כאוכבה וחוליקאת. המבצע עצמו נכשל ומטרותיו לא הושגו (עד 'מבצע יואב').

על הקרב שנערך במשלט 105 – הוא הקרב שהעניק ל'שועלי שמשון' את שמם – אפשר לקרוא בבלוג של משה הרפז, ומשם לקוחה גם התמונה הבאה:

במרוצת השנים הוזנחה גבעה זו, שעליה נשפך דם רב כל כך. המקום שימש מחצבה שגם היא ניטשה. היום נמצאת הגבעה בסמוך לכביש הכניסה לקיבוץ נגבה.

בשנת 2002 הוקם מחדש גדוד הסיור של חטיבת 'גבעתי' וזכה בשם ההיסטורי – 'שועלי שמשון'. אבל למרות שגם הם 'זכו' להילחם ברצועת עזה, ובשנת 2005 אף זכה הגדוד ב'עיטור המופת' קבוצתי, שירים כמו של אורי אבנרי כנראה כבר לא ישירו שם...

'ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר' – (צילום: אריה וולק; באתר של יואב אבניאון)

את המרחק שעשינו מאז (כולל המרחק שעשה אורי אבנרי עצמו) המחיש בחיוך דודו גבע, באיור שנדפס בשנת 1975 בספר המיתולוגי 'zoo ארץ zoo?' (הוצאת 'דומינו')...

דודו גבע, הרבעה הרבעה על הג'יפ הדוהר

ב. צְעַד, שמשון

השועל של שמשון – סמלה של חטיבת גבעתי

המדינה הוקמה ובסוף חודש מאי 1948, שבועיים לאחר הכרזת המדינה, הוקם צה"ל.

לכבוד יום ההשבעה הראשון של כלל יחידות צה"ל, שהתקיים בכ"א בסיון תש"ח (28 ביוני 1948), חיבר אביגדור המאירי שיר פטריוטי בשם 'צְעַד, שמשון'. השיר זכה ללחן הרואי-אופראי של מרק לברי, שאולי ציפה כי יצירתו תהפוך לשיר לכת (מארש) צה"לי.

מעניינת השורה 'או נביא את המשיח, או כולנו פה נמות'... (זהו אותו המאירי, שכתב בשירו המפורסם 'מעל פסגת הר הצופים' את השורות: ירושלים, ירושלים / אני לא אזוז מפה / ירושלים, ירושלים / יבוא המשיח יבוא'). 

השיר נשכח וכמעט שאינו מוכר. הנה מילותיו כפי שנדפסו בשירון 'במצעד', בהוצאת המרכז לתרבות, ובעריכת שלמה קפלן, תש"ט – 1948 (תודה לנחומי הרציון):

הנה מקהלת הפועלים של תל-אביב – היה פעם דבר כזה! – עם זמר הבריטון יוסף פולק וזמרת הסופרן יוספה שוקן. ההקלטה היא כנראה מ-1950 (תודה לרפי בינדר):

השיר 'צעד, שמשון' לא זכה להצלחה. תזמורת צה"ל לא אמצה אותו לרפרטואר שלה וכאמור, הוא נשכח מלב.

בשנת 1950 שילב אותו מרק לברי בסימפוניה מס' 2 ('קוממיות') שחיבר, וכאן אפשר לשמוע הקלטה מלאה של הסימפוניה משנת 1951.

מרק לברי מנצח על התזמורת העממית הארץ-ישראלית מיד לאחר שחרור באר שבע, אוקטובר 1948