חברים נזכרים בדני קיי

'עולם הקולנוע', 3 במאי 1956

שתי הרשימות שפרסמתי בשבוע שעבר, לרגל יום הולדתו המאה של דני קיי (כאן הראשונה וכאן השנייה), עוררו אצל כמה מן הקוראים זיכרונות נעימים, והרי הם לפניכם.

א. סביב (חצי) העולם בארבעים יום עם דני קיי

מאת מרדכי נאור

                          

אני מבקש להעשיר במידת-מה את המידע הנפלא שהובא על דני קיי בשבוע שעבר.

דני קיי, בנוסף לכל מעלותיו, גם היה מנצח תזמורת חובב, שלא ידע תווים, ובכל זאת הפליא לנצח על כמה תזמורות נודעות, לרבות התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק.

הוא היה, כידוע, אוהד גדול של ישראל, ומיד לאחר מלחמת ששת הימים הגיע לכאן, שהה מספר שבועות והופיע בעיקר בפני חיילים פצועים בבתי חולים. הוא אף התייצב בענף הווי ובידור של צה"ל וביקש להישלח לכל מקום בו יש חיילים המעוניינים לראותו ולשמעו, והיו רבים כאלה.

באותו ביקור התעניין דני מה הוא עוד יכול לעשות למען ישראל, ואז עלה הרעיון לשלחו למסע חובק עולם עם תזמורת הגדנ"ע, שנחשבה בעת ההיא לעתודה הצעירה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. את המסע ארגנו צה"ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, ובסוף אוקטובר 1967 יצאו כמאה נגני התזמורת ועשרה מלווים (ביניהם – אני, כעיתונאי ודובר המשלחת) למסע בן ארבעים יום שהשתרע על פני שבע-עשרה ערים באחת-עשרה מדינות באירופה, בצפון אמריקה ובדרומה. במשך כמעט שישה שבועות עברנו חצי עולם, כשמדי ערב כמעט מופיעה התזמורת בעיר ובארץ אחרת. מטוס מיוחד הטיסנו מעיר לעיר, מעבר לאוקיינוס וכמעט לכל אורכן של שתי האמריקות.

התזמורת הופיעה באיטליה (רומא ומילנו), הולנד (רוטרדם, קירקראדה), בלגיה (בריסל, אנטוורפן), דנמרק (קופנהגן), קנדה (ויניפג, קלגרי, ונקובר), מכסיקו (מכסיקו סיטי), ארגנטינה (בואנוס איירס), אורוגווי (מונטווידאו), ברזיל (ריו דה-ז'נירו, סאן פאולו) ולבסוף גם בוונצואלה (קאראקס).

המתכונת הייתה זו: כל אחד מהקונצרטים החל בחלק ראשון, שבו ניצח דני קיי על התזמורת, כשהוא מפגין יכולות מוזיקליות ובדרניות יוצאות דופן. קיי הכיר היטב כעשר יצירות של מוסיקה קלה ('מעוף הדבורה', 'השוק הפרסי', 'בולרו' של רוול, ועוד) ועליהן ניצח כשהוא מלהטט בשרביט המנצח, בנגני התזמורת ואף בקהל באולם. לעתים נעלם והופיע לאחר שהיצירה כבר החלה להינגן ותמיד היו לו הלצות והברקות.

החלק השני של הקונצרט, 'הרציני', היה בניצוחו של שלום רונלי-ריקליס, מנצחה הקבוע של התזמורת.

דני קיי התקבל בכל מקום ככוכב-על, ובכל עיר כמעט המתינו מעריצים שעות שהבדרן-המנצח יעניק להם אוטוגרפים.  בדנמרק זכרו לו את השתתפותו בסרט 'הנס כריסטיאן אנדרסן', והוא השיב לדנים על אהבתם בדבר חידוד, בין שתי יצירות של הקונצרט: 'ראיתי ברחובות שכל המכוניות שלכם נושאות את האותיות DK [קיצור של דנמרק], ואני מאוד מודה לכם שכבר אימצתם את ראשי התיבות של שמי, דני קיי'.

הקונצרטים נערכו בחודשים אוקטובר-דצמבר 1967, חודשים ספורים לאחר המלחמה, ויהודי התפוצות ממש התפוצצו מרוב גאווה. התזמורת הישראלית הצעירה, עם דני קיי הווירטואוזי, נתפשה חלק מן הניצחון הגדול והיחס אל הנגנים היה כאילו הם עצמם שחררו את ירושלים...

במהלך המסע ראיינתי את דני קיי לעיתון 'במחנה גדנ"ע' ולהלן קטע מהראיון 'הבלעדי':

אתה שואל אותי אם נכון הדבר שאיני יודע תווים כלל. ובכן, זה נכון, ואני חוזר ומתפלא שלא מאמינים לי. איני יודע אפילו צורת תו, אבל אני מסתדר טוב מאוד גם כך.

– איך החיבור שלך עם תזמורת הגדנ"ע?

חשבתי שאמצע תזמורת טובה ומצאתי תזמורת מצוינת. זוהי קבוצה מאורגנת היטב של צעירים מוסיקליים ומוכשרים ביותר, שאותם מדריך ומנהל מנצח דגול – שלום רונלי-ריקליס.

 –  מה הסוד שלך בקונצרטים?

אני משתדל כל פעם להפתיע והנגנים לא יודעים מה אני מתכוון לעשות, כך שהם במתח. רמתה המוסיקלית הגבוהה של התזמורת מגבירה כמובן את הצלחתנו המשותפת.

– אני מקווה שאתה נהנה.

ברור. מעולם לא הרגשתי כל כך טוב. העבודה אמנם אינה קלה, ומה שמכביד ביותר אלה הם הטיסות התכופות, קבלות הפנים והקוקטיילים. הקונצרטים – זה החלק הכי קל ונעים. לא זכורים לי ימים טובים ונעימים כל כך כמו עכשיו, עם תזמורת הגדנ"ע.

לכל אחד מהנגנים והמלווים היה המסע חוויה בלתי רגילה, ודבריו של דני קיי מתברר כי גם הוא נהנה מאוד.

ולבסוף, עוד אחת מהברקותיו, שאותן פיזר בקונצרטים. כשרצה להחמיא למישהו, אמר שהוא יצרף אותו למסדר המכובד של ה-V.C. (ראשי תיבות של 'ווילדע חייעס' ביידיש, ובעברית – חיות רעות). 'יש לי חבר בלונדון' – אמר דני – 'שמו חיים טופול, והוא נמצא בדרגה גבוהה יותר של המסדר. הואD.V.C.  (Distinguished V.C – חיה רעה מצטיינת), אבל ישנו אחד שהוא ה-V.C.  הגדול מכולם, ונושא בגאווה בתואר M.D.V.C, כלומר Most Distinguished V.C.  (חיה רעה מצטיינת במיוחד) – וזה אני, דני קיי'...

דובר המשלחת מוטקה נאור

ומי שרוצה 'לטעום' משהו מדני קיי המנצח, מוזמן ליהנות מסרטון הזה, שבו הוא מנצח בשנת 1981 – כבר לא בשיא כוחו – על הפילהרמונית של ניו-יורק במארש תהלוכת הניצחון מתוך 'אאידה' של ורדי. את הניצוח הוא עושה עם הפנים לקהל...

ב. עם דני קיי בשדה דוב

יעל רוּף שלחה לי את התמונה הזאת, ובה הצטלם דני קיי (הגבוה עם הכובע) עם אנשי חיל האוויר בשדה דוב. זה היה, ככל הנראה, בביקורו השני בארץ בשנת 1959, ומאיר רוף, אביה של יעל, שהיה אז מפקד הבסיס (בצילום עם כובע קצינים), הטיס את דני קיי לחיפה. כיוון שלדני קיי היה רישיון טייס אפשר לו מאיר גם להטיס את המטוס בשמי ארצנו...

ג. עם חיילי צה"ל

שלמה שביט שלח לי את התמונה הזאת והוסיף, 'זכיתי להופיע במחיצתו וללוות אותו בשני אירועים לחיילים. כאן בתמונה, בהופעה במועדון בקרייה שבתל אביב. מאחורי דני קיי –סולימן "הגדול" ולידו רעייתו שרה כהן. אני על האקורדיון. אירוע נוסף היה בצריפין, שם הופיע דני קיי לפני מאות חיילים'.

ד. עם דני קיי בקולנוע 'ציון'

באפריל 1956, כשדני קיי בא לביקורו הראשון בישראל, הייתה רותי לוננרשטטר בכיתה ח'. היא רקדה אז בלהקת הבלט של רינה ניקובה בירושלים, והרקדניות הצעירות הוזמנו להופיע יחד עם דני קיי באולם קולנוע 'ציון', שאורגן מטעם הסניף הישראלי של קרן האו"ם למען הילד (UNICEF), שדני קיי היה אחד משגריריה. הנה המזכרות שנשארו לה מאז...

משמאלו של דני קיי יושבות שתי בנות עם צעיף. רותי היא השנייה.

ה. I Wanna Be Like You

כתב לי בני בראון:

אני מת על השיר המשותף של דני קיי ולואי ארמסטרונג, וגם בפעם המאה שאני רואה אותו אני צוחק. כדאי  להוסיף, שהקטע הזה שימש בלי ספק מקור השראה לריקוד הסווינג התוסס 'אני רוצה להיות כמוך', בסרט 'ספר הג'ונגל' של אולפני וולט דיסני, ובמיוחד לחלק האחרון, שבו מככבים באלו הדוב ומלך הקופים, שעונה 'במקרה' לשם 'לואי'...

*

כותרת בעיתון חרות, 16 בינואר 1959

רחוב דני קיי ביפו (צילום: ברוך גיאן)