התרנגולים ופרשת התקליט המזויף: חמישים שנה ל'שיר השכונה'

עטיפת התקליט של התכנית השנייה ובה 'שיר השכונה'

א. התרנגולים – כל מה שאפשר לראות

על תרומתה העצומה של להקת 'התרנגולים' לזמר העברי ולפס הקול של חיינו כאן, על על הפרפקציוניזם האינסופי שלה בכוריאוגרפיה של נעמי פולני (זכורה אמרתו של אורי זוהר: 'נו, תרנגולים, גמרתם כבר להתאמן על עפעף ימין?'), אין טעם להכביר מילים.

למרבית הצער רק מעט קטעים מצולמים שרדו מימי גדולתה של הלהקה – שתי תכניות בסך הכל! – ואת המעט שנותר לפליטה אנו חייבים לרשת טלוויזיה הולנדית, שבשנת 1963 צילמה כמה משירי הלהקה. חברי הלהקה שמצולמים כאן הם: גברי בנאי, דבורה דותן, ליאור ייני, שייקה לוי, עמירם ספקטור, ישראל פוליאקוב ז"ל ועליזה רוזן. האקורדיוניסט המופלא היה תובל פטר.

זה מה שנשאר.

האם אמרו לך פעם (מילים: חיים חפר; לחן: סשה ארגוב)



שיר אהבה חיילי (מילים: חיים חפר; לחן: סשה ארגוב)




אוהבי הטבע (מילים: חיים חפר; על פי לחן צרפתי של קלוד ואלרי ופייר פיליפ)


דרך אגב, זה חודשים רבים שאני מחפש את המקור הצרפתי של השיר 'אוהבי הטבע', וללא הצלחה. את מי לא שאלתי? ואף אחד לא יודע...

פייר פיליפ, המלחין, היה הפסנתרן של חבורת הזמר המופלאה 'פררה ז'אק' (Les Frères Jacques), ואפשר להניח שזמרים אלה היו אלה ששרו את השיר המקורי. האם מישהו מהקוראים יכול לעזור באיתור המקור?

(החידה נפתרה הודות ליאיר אבן-זוהר מ'זמרשת'; ראו בתגובות וברשימה מיוחדת שהוקדשה לשיר 'אוהבי הטבע')

ב. שיר השכונה

אולי יימצא בעתיד עוד חומר מצולם על 'התרנגולים', ובינתיים זו הזדמנות לספר קוריוז שקשור בלהיט הגדול ביותר שלהם  – 'שיר השכונה' שחיברו חיים חפר וסשה ארגוב. השיר הועלה בתכנית השנייה של הלהקה, ביולי 1963, בדיוק לפני חמישים שנה.

השיר שיקף את ההווי של מה שנחשב אז הדבר הכי ישראלי (לצד הקיבוץ והמושב) – 'השכונה' העירונית. מאז שנות השמונים, וככל שחדרו לחיינו הטלוויזיה ו'העולם הגדול', הגלובליזציה, החמדנות ורדיפת הבצע, נעלמה פיסת אורבניות זו מחיינו, ובעיקר מחיי ילדינו שכבר לא ידעו את טעמיה. וכפי שכתב חיים גורי בשיר 'פנס בודד', שגם אותו שרו התרנגולים: 'השכונות מצאו מקלט בפזמונים'...

עוד חידוש היה ב'שיר השכונה'. זו הייתה הפעם הראשונה שבה העזו להשמיע ברדיו מילים 'גסות', כמו 'מסובבת את התחת', שלא לדבר על 'מלפנים היא מתפתחת / היא לובשת כבר את זה...'

הנה כאן קליפ קצר של 'שיר השכונה', מאוסף יומני הארכיון של אולפני הרצליה (וראו גם כאן, בכתבה של Ynet על התרנגולים).



וכאן השיר המלא:



וכאן המילים האינסופיות, שכולנו ידענו בשעתו בעל-פה:

 

ספר הפזמונים של חיים חפר, ידיעות אחרונות, תשמ"א, עמ' 20-16

באוקטובר 1986, עשרים ושלוש שנים לאחר העלאת 'שיר השכונה', נפגשו שוב חברי הלהקה המקורית לאיחוד חד-פעמי וביצעו אותו שוב. זה היה במסיבה לכבוד יום הולדתו השישים של המפיק האגדי אברהם דשא ('פשנל'), שהנחה דן בן-אמוץ. זה לא מה שהיה, ובכל זאת זה מהנה מאוד (ליד הפסנתר דוד קריבושי).



ג. פרשת התקליט המזויף

במלאת חמישים שנה להולדת השיר הגיעה השעה להסיר את הלוט מעל פרשייה היסטורית עלומה, שאותה סיפר לי ידידי ושכני מיקי כהן. לבקשתי מיקי גם העלה את הדברים על הכתב:

בסוף קיץ 1963 'שיר השכונה' של התרנגולים התחיל להתנגן כשלאגר (היום קוראים לזה להיט) היסטרי ואיתו עוד מספר שירים מהתוכנית השנייה של התרנגולים בבימויה של נעמי פולני. אלא, שנעמי, ששאפה תמיד לשלמות ולא התפשרה עד שהגיעה אליה, סירבה להוציא תקליט של שירי התרנגולים עד שאכן יגיעו לשלמות. בינתיים קול ישראל וגלי צה"ל – זה מה שהיה אז – שידרו את השיר מסרט הקלטה והמוני בית ישראל שרצו לרכוש את התקליט לא יכלו לעשות זאת כי תקליט לא יצא.

את הדרישה הזאת ביקש למלא יהודי ממולח שהייתה לו חברת תקליטים בשם 'מקולית', שהתחרתה עם חברת 'הד ארצי', בעלת הזכויות על שירי התרנגולים. מה הוא עשה? פנה לחברי להקת פיקוד מרכז של אותם הימים והציע להם לחקות את שיר השכונה ועוד שני שירים, ולהוציא אותם בתקליט קטן במהירות של 45. 

וכאן אני נכנס לתמונה.

לפני שהצטרפתי סופית ללהקת פיקוד מרכז כשחקן וזמר נקראתי לעוד בחינת קבלה אחת. זה היה באמצע אוקטובר 1963 (ללהקה עצמה הצטרפתי שבועיים מאוחר יותר, בראשית נובמבר). הגעתי לאולם החזרות בתל אביב ושם פגשתי את חברי הלהקה הוותיקים. הם היו במצב רוח מיוחד וכששאלתי 'מה קורה?', נאמר לי שאם אדע לשמור על פי יקחו אותי למשימה סודית בתחום הזמר העברי ואת הבחינה נקיים יותר מאוחר.

נסענו לבית פרטי ביפו ושם במרתף היה אולפן הקלטות. אחרי שהבעלים של 'מקולית' השמיע באוזנינו את שיר השכונה המקורי הוא חילק את התפקידים בין ששת חברי הלהקה (שמותיהם שמורים במערכת), עשה חזרה אחת והקליט את שיר השכונה בביצועם. החיקוי נשמע מאד מדויק, ואחר כך הוקלטו עוד שני שירים שיוטבעו על הצד השני של תקליט ה-45 שהוא התכוון להוציא: 'הורה אהבה' של חפר וארגוב ו'כשאת אומרת לא' של דן אלמגור וארגוב. כעבור שלושה ימים יצא התקליט ובו הזיוף של 'להקת השכונה'. המונים צבאו על חנויות התקליטים וקנו את התקליט הקטן שהיה זול בהרבה מהתקליט המקורי.

כמובן ש'הד ארצי' ופשנל, המפיק של 'התרנגולים', הוציאו מיד צו בית משפט שהורה לאסוף מחנויות התקליטים את כל העותקים. חברי 'להקת השכונה', שקיבלו על הזיוף סכום כסף פעוט ביותר, עמדו למשפט צבאי באשמת ביצוע ללא היתר של עבודה פרטית בעת השירות הצבאי...  

אם אני זוכר נכון, העונש היה נזיפה או קנס כספי קטן. העונש האמיתי של הלהקה היה שחיים חפר וסשה ארגוב, שנחשבו אז טובי היוצרים, החרימו את להקת פיקוד מרכז ולא הסכימו לכתוב לה שירים עד שלא ישתחררו כל אלה שהשתתפו בזיוף. ה'חרם' נמשך שתי תוכניות...

התקליט הנדיר, שנמצא ברשותו של מיקי, כבר מחורץ ומצולק, אך בעזרת אולפן ההקלטות הירושלמי של אבי יפה הצלחנו לקבל כמה דקות נקיות מהשיר, בדילוגים על כמה קטעים שאותם ממש לא ניתן עוד לשמוע. הנה זה:


וזו עטיפת התקליט המזויף (המאייר הוא אבי מ', שאיני יודע מיהו). השם 'להקת השכונה' הודפס באותיות קטנות בעטיפה האחורית.





ניסיתי לאמת את סיפור הזיוף באמצעות העיתונות של אותם ימים.

ובכן, מיקי לא דייק כל כך. התקליט של 'התרנגולים' המקוריים דווקא יצא באותה עת, אבל היה קשה להשיגו (הוא נמכר רק בהופעות של הלהקה), ובעיקר – הוא היה יקר להחריד (16.70 לירות), כפי שמעידה מודעה שהתפרסמה בעיתון מעריב, ב-26 בספטמבר 1963:

ובאשר לזיוף, ב-16 באוקטובר 1963 נדפסה בעיתון דבר הידיעה הלקונית הבאה:

יומיים לאחר מכן, ב-18 באוקטובר, עדיין החציפה חברת 'מקולית' פנים, כשפרסמה ב'מעריב' מודעה של לא פחות מאשר 'הזהרו מחיקויים'...

אבל לא לעולם חוסן. ב-19 בדצמבר דיווח 'מעריב' על גזר דינם של הזייפנים...