קיצור תולדות הסילבסטר

מאת רמי נוידרפר

אתמול, כשלא מעט ישראלים חגגו עם שאר אזרחי העולם את ראש השנה החדשה, זו המכונה אצלנו 'אזרחית', אנו, במערכת עונ"ש, עמלנו על כתיבת ההיסטוריה הסודית של חגיגות אלה. הנה פרי עמלנו: קיצור תולדות החג, פכים קטנים וקצת יידישקייט.

בניגוד לאמונה הרווחת, שמקשרת (ולעתים גם מבלבלת) בין חג המולד לבין 'סילבסטר', ראש השנה האזרחית אינו חג 'נוצרי', כשם שלוח השנה האזרחי אינו 'נוצרי' וכשם שלוח השנה העברי ושמות החודשים שלנו אינם ממש 'יהודיים'. ה-1 בינואר, כתאריך המסמן את תחילתה הרשמית של השנה החדשה, הונהג עם כניסתו של לוח שנה חדש ברומא, בשנת 45 לפני הספירה, על פי הוראתו של יוליוס קיסר. לוח שנה זה ידוע מאז כלוח היוליאני, והוא אינו קשור כלל לדת הנוצרית.

בארצנו ידוע ליל התקדש החג בשם 'סילבסטר', אך אם תשאלו אמריקני, צרפתי, סיני או טורקי מה שם ייקרא לו, הוא ישיב בפשטות: 'ערב השנה החדשה'. השם סילבסטר רווח בכמה מדינות באירופה, ובראשן גרמניה ופולין, משום שזהו יומו של הקדוש סילבסטר, הוא האפיפיור הראשון סילבסטר הראשון, שעל פי המסורת הלך לעולמו ב-31 בדצמבר 335. גם במדינות בהן נקרא החג על שמו, איש לא חוגג ברצינות את יום הולדתו של צדיק נשכח זה שכה מעט ידוע עליו, אלא רק את יום תחילתה של השנה החדשה.

ובניגוד גמור למה שחשבתם, את החגיגות הללו לא התחילו כמה בוהמיינים בבתי הקפה של תל אביב בשנות החמישים, שורשיהן נטועים בלב לבה של יהדות פולין, בוורשה הבירה. אך גם אז, כבימינו, חגיגות אלה היו כמדקרות חרב ליהודים בעלי תודעה לאומית וגו זקוף.

בוורשה, הכרך הגדול שרבו בו בתי תיאטראות ומקומות בילוי, חגגו יהודים טובים את ה'סילוועסטער-נאַכט'. העיתונות העברית והציונית מצדה ביקרה כמובן בחריפות את המנהגים המגונים הללו שאומצו בחדוה על ידי מתבוללים עלובי נפש.

הנה למשל, ביקורת, על גבול האנטישמיות, שמתח כתב העיתון 'הצפירה, ב-3 בינואר 1912, על יהודים שחוגגים את חגי הגויים בתיאטראות ורשה: 'בראש כל מחול יוצאים, כאותם הגמדים הזערורים ... היהודיונים והיהודיוניות'. איך בכלל אפשר להשוות בין ערב ראש השנה 'שלנו' לזה 'שלהם'? תהה המחבר עלום השם. והרי חגיהם של הגויים יש בהם 'קוֹלנִיוּת ויַצְאָנִיוּת', שלא כחגי ישראל שבהם יש 'יראת שמים והכנעה'...

ממודעה שהתפרסמה ביומון ביידיש 'היינט' אנו למדים על קונצרט סילבסטר גדול, שנערך ב-31 בדצמבר 1924 בבר צנטרל, ברחוב לֶשנוֹ 2, בהשתתפות חמישית הגברות (דאַמען-קווינטעט) המפורסמת. כמו כן, האמרגן איזק גרטנר מודיע כי באותו יום יתחיל לפעול רדיו!

בל"א בדצמבר (כך!) 1926 פרסם עיתון 'הצפירה' מאמר סאטירי, שדן ב'סילווסטר העברי והסילווסטר היהודי (ביידיש)', כפי שהן נחגגים בעיירה בדיונית ושמה 'גלופובקה' (אולי רמז ל'גלופסק' של מנדלי מוכר ספרים).

'ויהי כאשר ליל החג הגדול הגיע, ליל חג הסילווסטר, ובכל תפוצות ישראל הייתה אורה ושמחה, משתה ויום טוב ... וכולם התכוננו לקבל את פני האורח הגדול, את פני סילבסטר הקדוש'. 'כולם' – פירושו ציונים, בונדאים, פועלי ציון ימין ושמאל, ואפילו כמה אורתודקסים נאורים... אלא שבקרב החוגגים פרץ ויכוח סוער: האם בחצות הליל יש להריע  'יחי הסילבסטר!' 'תחי השנה החדשה!', כפי שדרשו שוחרי העברית, או שמא 'זאָל לעבען סילוועסטער!' 'זאָל לעבען ס'נייע יאָהר!', כפי שתבעו היידישיסטים. חיש מהר הגיעו המתווכחים להרמת ידיים...

באותו גליון הביאה המערכת חידון 'משלוח מתנות' לחג. 

אני מוכרח להודות שגם אחרי קריאת הפתרונות המחורזים חלקן אינו מובן לי. האם מישהו מקוראינו חובבי ההיסטוריה יוכלו להסביר, למשל, מי היה קסטנברג (מס' 2), מהו ה'וויקט' (מס' 3), ומה זה, או אולי מי זה, 'פרוזקטורין' היורש את מלאך המוות?

בכל מקרה ברור ש'הלוח' (מתנה מספר 9) נשלח, כבר ב-1926, למורנו ורבנו עורך עונ"ש הי"ו...

[אמר עורך עונ"ש: דווקא כאן אפשר להבין את הרמז. 'עורך לשבת' הוא שנינה על 'אורֵחַ לשבת', שם העט של נחום סוקולוב בסדרת הפיליטונים הפופולרית שלו, 'משבת לשבת'. בין השנים 1914-1903 נדפסו פיליטונים אלה בימי שישי, בעיתון 'הצפירה' שבעריכתו, וזכו לפופולריות רבה.]

ועוד בגליון זה, מודעת אבל היתולית לרגל החג, המשתתפת בצערן של כל הבתולות שטרם נישאו והזדקנו בעוד שנה...

האם מישהו יודע מהי התיאוריה של שטיינאך, שבה הן תמצאנה ניחומים?

אנו מדלגים שלוש שנים ומגיעים אל ליל התקדש הסילבסטר, הלילה שפתח את שנת 1929.

ב-31 בדצמבר 1928 פרסם הצהובון 'אונזער עקספּרעס' מודעות על חגיגות השנה החדשה ברחבי העיר, המכוונות ליהודים.

בתיאטרון קמינסקי, למשל, אמרו שלום ל-1928 והידד ל-1929... 

ובאותו לילה נערכה גם חגיגת סילבסטר מסורתית ב... קרקס! המשתתפים לגמו שמפניה וינאית, ובתכנית האמנותית העשירה הופיעו בין היתר זולא פוגוז'לסקה ושותפה וו' רולנד, הזמר סמפלינסקי ורקדניות ספרדיות.

נעבור לליל ה-31 בדצמבר 1931 כפי שהן משתקפות בעיתון 'אונזער עקספּרעס'. מודעה אחת מכריזה על שניים מנשפי הסילווסטר הרבים שנערכו באותו ערב בוורשה. הציבור הנאור יכול היה לבחור בין תיאטרון 'צנטראַל' ברחוב דז'יקה, לבין מועדון 'סקאַלא'. 

והנה הפתעה, יש גם אישור מהרבי: 'הרבי רב סילווסטר ציווה לשמוח! הרבי רב סילווסטר ציווה לרקוד!'

התוכנית הייתה עשירה ומגוונת, ובין האמנים אפשר היה למצוא את דורותה דובקובסקה עם 'קצת אהבה וקצת עצב', את הרקדנים-האקרובטים הידועים ז'וזֶפֶּה פֵרְקֶרְהַן, וצ'רלי דְזַ'ן, ואת המכשף ההודי המפורסם היי-ווא-ווא-לאַמאַ. תהיה גם הופעה אקזוטית במיוחד 'פריז בלילה', של רקדניות בלט (כך כנראה קראו לזה אז), שהגיעו היישר מתיאטרון מולן רוז'.

ובאותה שנה, בתיאטרון קמינסקי הנודע, שלל הופעות באווירת פריצוּת ושובבוּת. עד חצות – 'לגברים מותר הכל?'; אחרי חצות – 'לנשים מותר הכל?'. בחצות שותים לחיים כל הארטיסטים יחד עם הקהל ('דער עולם') כוסית של יין כרמל... 

ועל השחקנית הידועה ברטה גרסטן (1972-1893), שזכתה להבלטה מיוחדת, נרחיב את היריעה בפעם אחרת.

בסוף שנת 1933 כבר התקדרו הצללים מעל שמי אירופה. היטלר עלה לשלטון בגרמניה, אך בוורשה ממשיכים לחגוג. בתיאטרון 'אֶלְדוֹרָדוֹ' חוגגים את סיומה של שנת המשבר 1933 ואת כניסתה של 1934 בנשף ובו שני מופעים גדולים שניתן להשתתף בהם בתמורה לכרטיס קטן אחד. בתכנית ההצגה 'נחת פֿון קינדער' (נחת מהילדים). 'מ'פֿייפֿט אויפֿ'ן קריזיס' (מצפצפים על המשבר) זועקת הפרסומת.

ומה קרה באותן שנים בארץ ישראל? ובכן, בארץ העניה והפוריטנית, חדורת רוח החלוציות, לא התקיימו נשפי סילבסטר ראוותניים כמו בוורשה, ובכל זאת, פה ושם, התגנבו להם אירועים דקדנטיים זעזעים, כמו זה שהתקיים בבבית האוכל הצרפתי ביפו בערב ראש השנה 1924. הנה המודעה שהתפרסמה בדואר היום, 30 בדצמבר 1923: 

החל משנת 1933, עם בואם של הבורגנים, אנשי העליה החמישית, נפרצו כל גדרות המוסר. יקים שעלו מגרמניה, רבים מהם נטולי אידאולוגיה ציונית או חלוצית, המשיכו לחגוג בפלסטינה את הסילבסטר, כפי שעשו במולדם הקודמת. מה הפלא שהדבר הגלותי הזה הרגיז את פקידי עיריית תל אביב? ב-27 בדצמבר 1935 פורסמה בעיתון 'דבר' האזהרה הבאה, שעיקרה: הסילבסטר הוא חגם של גויים ולא של יהודים; והוא פוגם בסגנון חיינו הלאומיים ההולך ומתרקם בארץ האבות.

נו, וזה עזר? שואלים בוודאי הקוראים.

כמובן שלא. ב-3 בינואר פרסם העיתון ידיעה קצרה: נשפי סילבסטר רבים נחגגו בתל אביב, אם כי בעיקר בבתים פרטיים. אחד החוגגים, תושב שכונת גילופין שבדרום העיר [אמר העורך: דומני שכותב הרשימה שתה יותר מדי כוסות יין כרמל מזרחי, ובשלב זה הפסיק לתפקד], הזעיק את מכבי האש בהודעה כוזבת על שריפה. מה כבר אפשר לצפות משיכור יהודי, חסר רגש לאומי.

המאבק בסילבסטר נמשך גם אחרי קום המדינה. הנה דוגמה טרחנית למדי מעיתון דבר, ה-3 בינואר 1954. מי הם החוגגים? שואל הכותב ומשיב: 'פראקים ממולאים ספסרים, תכשיטי החברה ונוער זהב מבורסת לילנבלום [מקומם של ספסרי 'השוק השחור'], טרזנים, רקדנים, ג'אז-בנדיטים ... מרוויחים-מבריחים, בעלי בתים ישר והפוך', וגם אחת ז'אן-דארלינג – גברת גברית מגודלת שפם הגוררת מאחוריה את בעלה הנפחד.

והנה עוד משהו שמאפיין את ההתייחסות בארץ לסילבסטר:

כל מי שקורא מודעה זו לבו נחמץ נוכח העובדות המובאות בה ונוכח השאלה המתריסה: 'האם מי שיש לו לב יהודי יכול לרקוד על דם אבותיו? אבל מה לעשות והעובדות העיקריות שמובאות בכרוז זה כלל אינן נכונות.

לא נכון שבליל 31 בדצמבר 1941 רצחו חיילים גרמניים יותר מ-600 יהודים כדי לחגוג את החג. אין לכך זכר בספרי ההיסטוריה. הגרמנים נהגו להתחיל את אקציות ההשמדה שלהם במועדי ישראל.

לא נכון שיום הסילבסטר היה יום קבוע לפוגרומים ורצח כנגד יהודים ב'מסורת הנוצרית'. מי שיבדוק את התאריכים בהם התחוללו הפרעות העיקריות ביהודי אירופה לא ימצא בהם את הסילבסטר דווקא. אף אחת מהפרעות העיקריות ביהודים לא התרחשה ב-31 בדצמבר, אם כי לא מן הנמנע שגם בתאריך זה קרה משהו ואף הרגו יהודים.

גם לא נכון שהאפיפיור סילבסטר היה גדול רודפי היהדות בדורו והפיץ את הנצרות 'באכזריות, בחרב ובהרג רב של יהודים בכל רחבי האימפריה הרומית'. לא ידוע על אף טבח ביהודים שנעשה בתקופתו.

והנה עוד מודעה חולנית, שקושרת בין סילבסטר לבין השואה:

כאן כבר הפליג הכותב עדין הנפש בדמיונו לכל מיני מנהגי חג נוראים, כגון שרפה וטיגון של יהודים בשמן רותח לכבוד החג, פחים חמים ותנורים מרקדים – והכל מועמס על כתפיו של סילבסטר האיום.

ונסיים בברכתו של הראשון לרומא, האב הקדוש, לחיילי צה"ל לכבוד החג:

ZOO אָרֶץ ZOO?, דומינו, 1982, עמ' 101

בעלי התוספות

דוד אסף

א. דרשה חסידית לכבוד ראש השנה האזרחית

הרב יעקב פרידמן מהוסיאטין (1956-1878) היה אדמו"ר מיוחד במינו. בן למשפחת אדמו"רי רוז'ין-סדיגורה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1937, התיישב בתל אביב (דירתו ובית הכנסת שלו היו ברחוב ביאליק 19) והקהיל סביבו עדה קטנה של חסידים. מה שמיוחד באישיותו היה לא רק צניעותו המופלגת (בניגוד למורשת בית רוז'ין), אלא בעיקר הזדהותו עם הציונות הדתית, בלי גמגומים ובלי היסוסים (על כך ראו בספרו של יהודה ברנדס, במלכות הקדוּשה: ביקור בהיכלו של האדמו"ר מהוסיאטין – אדמו"ר ציוני בתל אביב, הוצאת תבונות, תשס"ו).

האדמו"ר יעקב פרידמן מהוסיאטין

בספר דרשותיו אהלי יעקב (כרך א, תל-אביב [תשכ"ח], עמ' קכ) נמצאת דרשה לפרשת שמות, שאותה נשא בכ"ה בטבת תש"ג, כלומר ערב השנה האזרחית 1943. הוא התחיל את הדרשה בציטוט מהאדמו"ר המפורסם אברהם יהושע השל מאפטה (נפטר בשנת 1825), שגם הוא מצא סימן ברכה בראש השנה של אומות העולם.

שורה תחתונה: לפי שתפילותיהם וצעקותיהם של בני ישראל בראש השנה אין די בהן, חגיגות ראש השנה של הלא-יהודים – שאמנם עיקרם 'הוללות ומילוי תאוותם' – משלימות את ראש השנה היהודי ועוזרות לבטל קטרוגים. 'מהאומה הישראלית', אומר הרבי, 'נדרש יותר מאשר נדרש משאר האומות'. ה'אתה בחרתנו' הוא לא לזכויות יתר, אלא דווקא לחובות נוספות.

כך או כך, שתהיה לכל בני עולם שנה טובה, וכדברי הרבי מאפטה: 'תחל מהיום שנה טובה'...

ב. 'גרמניוּת בארץ ישראל': ד"ר ארתור רופין חוגג סילבסטר ביפו

ארתור רופין הצעיר

רון שפיר שלח לי גזיר מעיתון 'הצבי' של ה-6 בינואר 1909, ובו נמתחת ביקורת לעגנית על חגיגת הסילבסטר שערך הד"ר ארתור רופין, שזה מקרוב בא ליפו כממנהל המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית.

ג. סילבסטר עם דז'יגאן ושומאכר

רמי נוידרפר מצא את המודעה הבאה. 'ברוך שפטרני! 1933'. בין שחקני הפרודיה אפשר למצוא גם את צמד הקומיקאים המפורסם דז'יגאן ושומאכר, שתי תזמורות והמון הפתעות: