ירון לונדון פרסם אתמול (21 בינואר) מאמר מעניין ב'ידיעות אחרונות', וכותרתו 'עסק טיש'. הוא השווה את עסקיו הנלוזים של הרב יאשיהו פינטו ומלחכי פינכתו, אל חצרות החסידים במאה ה-19, ובמיוחד אל רבי ישראל מרוז'ין, תוך שהוא מסתמך על ספרי 'דרך המלכות: ר' ישראל מרוז'ין ומקומו בתולדות החסידות' (מרכז זלמן שזר, תשנ"ז).
על כבוד כזה לא סולחים, אז הנה המאמר:
נו, אחרי שבחים כאלה כבר לא יכולתי לסרב להופיע אתמול בתכניתו המצויינת 'לונדון את קירשנבאום' ולהתראיין בסוגייה נכבדה זו.
המאמר אכן מצויין אבל...
השבמחקשתי שורות שם בהם הוא מותח ביקורת על פשטות המחשבה ודלות הלשון של הרב פינטו (מודה- לא שמעתי אותו מעולם) מזכירות לי את הראיון המפורסם עם ניסים סרוסי. לונדון שוב חוטא במתן ציונים לשפתו של אדם ולא מצליח להבין שיתכן שמי שחושב ומדבר שונה ממנו- אינו בהכרח נחות ממנו.
פרופ' אסף, מאד התרשמתי מהראיון שלך. אני מאד אוהב את הבלוג שלך (הבלוג היחיד שאני קורא).
השבמחקאעיר, שאני לא דתי בכלל, אבל מפריעה לי לפעמים הציניות כנגד הדתיים (סיגריה בשבת). לכן הייתי בטוח שתסכים עם המאמר של ירון לונדון.
האמת שהופתעתי לטובה. בראיון ענית יפה מאד לירון לונדון (והוא מהאנשים שמתרשמים מ"לחלות את פני הרב"). הצגת דעה היסטורית, מדעית ושקולה למול הניסיון שלו לעשות השוואות בצורה שמכבדת מאד את התרבות הרבנית, גם אם היא רחוקה מתרבותך שלך.
ממתין לעוד פוסטים מרתקים.
האמת, בניגוד למצופה, הופתעתי והתרשמתי מהניתוח הסוציולוגי (לא ההיסטורי!) שעשה לונדון לפינטו.
השבמחקשתי הפרשיות שהתעוררו לאחרונה, פרשת יאשיהו פינטו ופרשת רני רהב, מציבות בתווך אנשים גסים, דלי שפה, נטולי כשרון אמיתי, חמדנים בלתי נלאים, פרימיטיביים, שהדבר היחיד שמייחד אותם והביא את עושרם הוא התכונה המתועבת שמסוגלת לגרום ל"בעלי קשרים" להסתובב סביבם, בחברתם, בסלונם, במחיצתם. כמו שאומר לונדון, מי שלא "שם" - לא קיים בעולם האמיתי. הם מעריצים בעלי עוצמה ועושר בצורה מגעילה, שהרי מי שאין לו כסף - "אינו שם".
אינני יודע אם כך היה בחצר רוז'ין, ואם יש מקום להשוות. אבל בין רהב לפינטו - יש הרבה מקום להשוות. במקום סלונים ספרותיים, סלונים מוסיקאליים, סלונים אירופאים, נתקענו בסלונים חנוקים של פינטו ורהב. פוי.
לניתוח דומה של פרשת רני רהב: http://www.the7eye.org.il/92908
הרבי מרוזין אומנם נעל נעלי זהב אך הם היו ללא סוליה (כלומר רק למראית עין הוא התנהג בעושר )
השבמחק