פה ושם בארץ ישראל: מלשינון; פתוח (או לא); פסטיבל דה לה שמאַטע; אגד בדרך שלה

א. אותך ליו-טיוב

ראה הוזהרת! אם תשתין אצלנו (או עלינו), במקום בשירותים ברחוב רבי פנחס (בתל אביב), נעשה לך שיימינג ביו-טיוב.

הטכנולוגיה בשירות האדם (צילום: צביקה גילדוני)

ברחוב אבן גבירול 57 בתל אביב נוקטים באמצעים הרבה יותר דרקוניים. כאן לא יהססו גם לחתוך לך – המשתין האלמוני – את הביצים...

צילום: עו"ד אנדרו טרייטל

ב. סגור כשלא פתוח (וההפך)

רון חרמוני-להט עבר לא מכבר ליד בניין אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן והתבלבל לגמרי.

'אולי רק סטודנטים של בר-אילן יכולים להבין מתי פתוח ומתי סגור', כתב לי רון. 'לך תבין אם "ב-ה" הם ימים או ראשי תיבות ברוח המקום'.

הצילום הזה הזכיר לי צילום שאני עצמי עשיתי לפני ארבע שנים בשכונת קראון-הייטס בברוקלין, מעוזה ומצודתה של תנועת חב"ד, ופרסמתי בפוסט 'פתוח כשפתוח וצ'ק של הרבי'.

כתבתי שם כך:

בעליה של חנות המשקפיים See View הוא כנראה אחד מחסידי חב"ד. וכיוון שראשו בשמיים, עסקי העולם הזה אינם הדבר הכי חשוב בסדר יומו. ברצותו יפתח את חנותו וברצותו יסגור. אין שעות קבועות – סיפר לי דני חיטריק, שהסב את תשומת לבי לשלט – האיש פותח את החנות רק מתי שמתחשק לו... 

אבל לשכן בחנות שליד זה נמאס. הוא לא אחראי וגם לא רוצה להיות סוכן המודיעין של האופטיקאי ולענות לכל הלקוחות שבאים, מוצאים דלת סגורה ורוצים לדעת מתי החנות תיפתח שוב. 

נמאס לו ולכן הוא תלה מודעה על חלון חנותו שלו, לאמור: האופטיקאי שלידי פותח כל יום (חוץ משבת כמובן), אבל מתי שמתחשק לו. החנות שלו פתוחה רק כשהיא פתוחה. אני לא קשור ולא אחראי, אז בבקשה, אל תבלבלו לי את המוח בגללו. 

ג. יידיש בניחוח צרפתי

במרכז סוזן דלל, בנוה צדק שבתל אביב, יחגגו בחודש אפריל המתקרב את פסטיבל היידיש והניגון היהודי. כמה חבל שבמודעות הפרסום של הפסטיבל נחשפת לא רק הגהה מחופפת אלא גם בורות מביכה.

מילא שהיידיש כתובה בצורה מרושלת ('סימאס לידער'? בהתחלה חשבתי שמדובר בשירי SMS, אבל ביררתי והכוונה היא לשיריה של סימא, הסבתא של הזמר, וצריך אפוא להיות: סימא'ס לידער), אבל מה עם העברית?

האות ד' בארמית היא מילת יחס – בעברית פירושה 'ש' או 'של' – והיא אינה עומדת כשלעצמה אלא תמיד מחוברת למילה שאחריה. ולכן: עד דלא ידע (עד שלא יידע) ולא דֶה לא ידע, קמחא דפסחא (קמח של פסח) ולא דֶה פסחא, וכמובן העיר וילנה היא ירושלים דליטא (ירושלים של ליטא) ולא דֶה ליטא.

להפוך את האות ד' ל'דֶה', זו לא סתם טעות אלא בּוּרוּת של עמי ארצות מדאורייתא ומדרבנן.

פעמיים 'ירושלים דה ליטא' (תודה לרמי נוידרפר)

על הדרך המציאו אנשי הפרסום של סוזן דלל גם ארץ חדשה: אוקריאיינה...

 וגם זרמת מצוינת...

וכאן עברית 'מטובלת' ביידיש...

ד. לאן, לאן הולכת אַת הדרך?

שלטי תחנות האוטובוסים הם מקור לא אכזב לבדיחות וליצנות. הנה שתי דוגמאות:

בכיכר השבת, שבשכונת גאולה החרדית בירושלים, הדביק מאן דהוא דבקית על אחד השלטים, ממנה אפשר להבין לכאורה שקו מס' 732 יוביל אותך ללייקווד.

הבדיחה מובנת רק ליודעי ח"ן. ללייקווד אפשר להגיע רק אם לאוטובוס של אגד יצמחו כנפיים והוא יונע בדלק סילוני. לייקווד היא ישיבה ידועה וגדולה מאוד ששוכנת מעבר לים, במדינת ניו-גרז'י שבארה"ב. מס' 732 הוא אזור החיוג של הישיבה...

ועוד מירושלים.

זאב קינן שם לב לשלט של תחנת אוטובוס אגד ברחוב אגריפס. לקח לו קצת זמן להבין מה זה KI'AKH (כי"ח; רחוב כל ישראל חברים), אבל על 'רמת רכל' או 'רקל' (Rakhel) הוא כבר התקשה להבליג.

אני לעומתו דווקא התפעלתי מהאוטובוסים הנוסעים ל-KAMINITS. לא ברור אם בסוף הנוסע יגיע לקמיניץ פודולסק שבאוקראינה או לקמיניץ ליטובסק שבבלארוס, אבל תחנת ביניים מובטחת בקרית קמיניץ, שהיא שכונה חרדית ותיקה, שנמצאת בשטחה של שכונת נוה יעקב מצפון לירושלים.