איור: נעם נדב (לחיצה על האיור תגדיל אותו) |
א. ביום חגנו...
ושוב, כמדי שנה בשנה כן גם השנה, בלוג עונג שבת מציין היום, 19 בפברואר, את יום הולדתו. ושוב, ידידי הטוב, המאייר המחונן נעם נדב, הכין איור 'יומולדת' מיוחד בכיכובו של 'קֶפְּטֶן עונ"ש', שמלווה את הבלוג מיומו הראשון.
שבע שנים עברו על הבלוג, ובניגוד לכל התחזיות (שלי) הוא עדיין פה. זהו הפוסט ה-1,338 שפורסם עד כה, ואם אחזיק מעמד עוד שנה נגיע ליום ההולדת הבא עם כ-1,500 רשימות. לאו מילתא זוטרתא!
כשאני סוקר את הרשימות שפורסמו בבלוג בשנה האחרונה: 140 רשימות בשנת 2017 ועוד 20 בשנת 2018 (אפשר לסקור ולקרוא את כל הרשימות הללו בקלות דרך 'ארכיון הבלוג' שנמצא בצד שמאל, מתחת ל'תוויות נבחרות'), אני חש סיפוק בלתי רגיל. הגיוון והעושר של הנושאים הרציניים והמשעשעים שנסקרו ונדונו כאן ממחישים את המקום הייחודי שיש לעונ"ש בעולם הבלוגים הווירטואלי שרק הולך ומתעצם. בשמץ של גאווה אני מרשה לעצמי לומר, שאולי יש טובים ומעניינים ממנו אבל אין טובים ומעניינים כמוהו...
מספר קוראי הבלוג גדל כל הזמן. מדי יום שישי אני שולח את העונ"ש ליותר מ-3,000 כתובות מייל. לא כולם פותחים את המייל ולא כולם קוראים את הכול, וזה כמובן בסדר גמור; גם אני לא קורא כל מילה בעיתון שאני מנוי עליו. אבל עובדה היא שכמה אלפי אנשים ביקשו ממני לכלול אותם ברשימת המינויים הקבועים. אמנם ל'תעודת עיתונאי' אני עדיין לא זכאי (הרף הוא 10,000 כניסות ביום לאתר), אבל לא נורא – אני גם לא מעוניין בה...
כמעט בכל שבוע מארח הבלוג כותב אחר, לפעמים ברשימה חד-פעמית לפעמים ברשימות קבועות. הבולט בכותבי הבלוג הוא כמובן אליהו הכהן, שבכל חודש מתפרסמת בבלוג רשימה מאירת עיניים וחדשנית פרי עטו על תולדות הזמר העברי. הלוואי ונזכה להשלים יחד את משימת כיסוי ההיסטוריה של שירת חיבת ציון והעליייה הראשונה ונעבור כבר לשירת העליייה השנייה...
אני עם גדולי הדור: אליהו הכהן בביקור במערכת הבלוג בירושלים |
בין הכותבים בשנה האחרונה שמחתי לארח כאן גם את אהרן אופנהיימר, עמנואל אטקס, רוחמה אלבג, יהודה בלכר, דותן גורן, חיים גורן, צבי (גרימי) גלעד, ראובן גפני, אבנר הולצמן, רמה זוטא, יהודה זיו, הילה טל-קריספין, יהושע לביא, איתמר לֵוִיתַן, מיכאל לוקין, אבישי ליוביץ', דליה למדני ז"ל, רמי נוידרפר, מוטי נייגר, אלי ס"ט, ניצה פרילוק, ראובן קמפניינו, נתי קנטורוביץ', ארנון שמשוני.
זו נבחרת מכובדת של כותבים, שמקנה לבלוג את מניפת צבעיו ואת יוקרתו. אני מודה להם שהביעו את אמונם בבלוג ומזמין קוראים נוספים לתרום את חלקם ולנסות את כוחם. תודה מקרב לב גם לעשרות הרבות של קוראים שממשיכים לשלוח לי כל הזמן צילומים, רעיונות וחומרים לכתיבת פוסטים. תודה לכל הקוראים והמגיבים ולכל המעודדים והתומכים. חזק חזק ונתחזק!
ב. אז מה היה לנו בשנה האחרונה?
ברשימה לזכרו של משה נגבי, שהתפרסמה כאן לפני כמה שבועות, סיפרתי על סיומה של תביעה משפטית שהוגשה נגדי ונגד הבלוג על פגיעה, כביכול, בזכויות יוצרים. תקופה ארוכה הפרה פרשה זו את שלוות רוחי ותחושה קשה של 'למי אני עמל?' ליוותה אותי. לשמחתי, הסיפור הזה כבר מאחוריי וירד מסדר יומי, אבל אפיזודה זו המחישה לי את הקשיים והלבטים של כל מי שיוצא מד' אמותיו, מ'מגדל השן' ומאזור הנוחות הפרטי שלו, נכנס לעולם הווירטואלי, מבקש בלב טהור לתרום לקהילתו, ומגלה לחרדתו כי 'שם שועלים יש'...
בארבעת החודשים האחרונים של השנה (ספטמבר-דצמבר 2017) שהיתי בשבתון בארה"ב. לשמחתי גיליתי כי בקלות יחסית אפשר להפעיל את הבלוג כמעט מכל מקום – מפיניקס שבאריזונה או ממנהטן שבניו יורק – ובלבד שיש חיבור תקין לאינטרנט. 'מערכת הבלוג' נמצאת במידה רבה בתוך המחשב הנייד וניתן לטלטלה לכל מקום בעולם.
מקצת חוויותיי בארה"ב תיעדתי בבלוג, למשל המסע ל'אֶרֶץ הַלָמָּה: ביקור בעיירה Why', או הביקור ב'מוזיאון קווינס' שאליו הגעתי ביום כ"ט בנובמבר (בעקבות תכנית החלוקה: מסע לפלאשינג מדואז). רשימה נוספת, על סיור בעקבות המשורר אליקום צונזר בניו יורק, תתפרסם בקרוב.
כפי שיודעים הקוראים, מסעות ספרותיים ומעקב אחרי גלגולי שירים וניגונים הם הנושאים החביבים עליי. בשנה האחרונה עסקתי בהשלמת ספר חדש ושמו שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי, ובו שמונה-עשר פרקים המתחקים אחרי גלגוליהם של שירים ידועים. פרקים אלה, שראשיתם ברשימות קצרות בבלוג, הורחבו בספר לאין שיעור והם מלווים בעשרות תמונות ותעודות. אם הכול יסתדר על פי התכנית, הספר יראה אור בהוצאת 'עם עובד' וכמובן לא אחסוך מכם פרטים כשזה יקרה.
בדקתי מה הן הרשימות הנקראות ביותר השנה. אלו הן תריסר הרשימות המובילות, ונעים להיזכר בהן...
ולאלה אוסיף את 'בחירת העורך':
ובנוסף להן, עשרות רבות של רשימות חמוּרוֹת סבר או קלוֹת ראש, על פרנסות של יהודים ושל ערבים, על שלטים מוזרים, משעשעים ומביכים, סיפורי רחובות ואתרים ברחבי הארץ, רשימות זיכרון, אנקדוטות על ספרים ועל סופרים ועל חיי אחב"י בכל מקום שהם, ועוד ועוד. רובן ככולן אינן מתיישנות, ואפשר לקרוא אותן בכל יום ובכל שעה.
כמדי שנה בשנה כן גם השנה אני מרשה לעצמי לחזור אל 'התכנית העסקית' של הבלוג. ובכן, אין לבלוג שום 'תכנית עסקית'; מבחינה כלכלית מדובר במיזם כושל לגמרי...
הנה ציטוט מפוסט יום ההולדת של השנה שעברה, שלא התיישן ואינו זקוק לעדכון:
לבלוג אין מערכת או מזכירוּת, אין מחלקה טכנית או משפטית ואין מחלקת מינויים, אין אחראי לגרפיקה ואין מי שיטפל בזכויות יוצרים. אני לבדי מטפל בכל אלה וכל תלונותיכם (ויש כאלה) – עליי. את רוב הפוסטים אני כותב בעצמי, וגם אלה שנכתבים על ידי אורחיי עוברים התקנה ועריכה קפדנית שלי, ככל יכולתי. ענייני הבלוג מעסיקים אותי – איך נאמר זאת באנדר-סטייטמנט? – לא מעט שעות בכל יום, בכל שבוע ולאורך כל ימות השנה. לא פעם אני נשאל: 'כמה זמן אתה מקדיש לבלוג בכל יום?', ולמען האמת אין לי תשובה טובה, כי הפסקתי לספור ולמנות. אני מסתפק בתשובה קצרה, בת מילה אחת: 'המון'...
ברשימה לזכרו של משה נגבי, שהתפרסמה כאן לפני כמה שבועות, סיפרתי על סיומה של תביעה משפטית שהוגשה נגדי ונגד הבלוג על פגיעה, כביכול, בזכויות יוצרים. תקופה ארוכה הפרה פרשה זו את שלוות רוחי ותחושה קשה של 'למי אני עמל?' ליוותה אותי. לשמחתי, הסיפור הזה כבר מאחוריי וירד מסדר יומי, אבל אפיזודה זו המחישה לי את הקשיים והלבטים של כל מי שיוצא מד' אמותיו, מ'מגדל השן' ומאזור הנוחות הפרטי שלו, נכנס לעולם הווירטואלי, מבקש בלב טהור לתרום לקהילתו, ומגלה לחרדתו כי 'שם שועלים יש'...
בארבעת החודשים האחרונים של השנה (ספטמבר-דצמבר 2017) שהיתי בשבתון בארה"ב. לשמחתי גיליתי כי בקלות יחסית אפשר להפעיל את הבלוג כמעט מכל מקום – מפיניקס שבאריזונה או ממנהטן שבניו יורק – ובלבד שיש חיבור תקין לאינטרנט. 'מערכת הבלוג' נמצאת במידה רבה בתוך המחשב הנייד וניתן לטלטלה לכל מקום בעולם.
מקצת חוויותיי בארה"ב תיעדתי בבלוג, למשל המסע ל'אֶרֶץ הַלָמָּה: ביקור בעיירה Why', או הביקור ב'מוזיאון קווינס' שאליו הגעתי ביום כ"ט בנובמבר (בעקבות תכנית החלוקה: מסע לפלאשינג מדואז). רשימה נוספת, על סיור בעקבות המשורר אליקום צונזר בניו יורק, תתפרסם בקרוב.
את חברי פרופ' אבנר הולצמן, שבא לבקר אותי בניו יורק, לקחתי לפגישה אישית עם אלוהים |
כפי שיודעים הקוראים, מסעות ספרותיים ומעקב אחרי גלגולי שירים וניגונים הם הנושאים החביבים עליי. בשנה האחרונה עסקתי בהשלמת ספר חדש ושמו שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי, ובו שמונה-עשר פרקים המתחקים אחרי גלגוליהם של שירים ידועים. פרקים אלה, שראשיתם ברשימות קצרות בבלוג, הורחבו בספר לאין שיעור והם מלווים בעשרות תמונות ותעודות. אם הכול יסתדר על פי התכנית, הספר יראה אור בהוצאת 'עם עובד' וכמובן לא אחסוך מכם פרטים כשזה יקרה.
בדקתי מה הן הרשימות הנקראות ביותר השנה. אלו הן תריסר הרשימות המובילות, ונעים להיזכר בהן...
- גלגולו של ניגון: חידת הלחן של 'טנגו תורנות'
- צעדיה הראשונים של זמרת הארץ: 'חושו אחים חושו'
- מושבה לא נושבה: התמונות הראשונות של ראשון לציון
- פרנסות של יהודים: הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר
- 'רוח, רוח, רוח, רוח, בפרדס נפל תפוח': קינה על גלות ישראל?
- הציץ ונפגע: הגופייה של בן-גוריון
- מסתרי בית הקברות בסנהדריה
- מימי הביל"ויים: יעקב שרתוק, הראשון שבראשונים
- דגון גידל דגן ודג: מה עושה האל הפלישתי דגון בארצנו?
- בעקבות כרזה אחת: נשף שמחת תורה של שארית הפליטה
- דז'רזינסקי בן זונה: קוריוז מימי מהפכת הנפל בברית המועצות, 1991
- 'ראש היוונים בדורנו': כך חגגו חרדים קנאים את מותו של הרב אהרן לייב שטיינמן
ולאלה אוסיף את 'בחירת העורך':
- גלגולו של ניגון: מתתיהו שֶׁלֶם ושירו 'שמחו נא ופרקו העול'
- 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר
- שירים להכעיס: פרידה מנחמה ליפשיץ
ובנוסף להן, עשרות רבות של רשימות חמוּרוֹת סבר או קלוֹת ראש, על פרנסות של יהודים ושל ערבים, על שלטים מוזרים, משעשעים ומביכים, סיפורי רחובות ואתרים ברחבי הארץ, רשימות זיכרון, אנקדוטות על ספרים ועל סופרים ועל חיי אחב"י בכל מקום שהם, ועוד ועוד. רובן ככולן אינן מתיישנות, ואפשר לקרוא אותן בכל יום ובכל שעה.
קדיש סילמן ימות בתשצ"ח (צילום: חזי עמיאור) |
כבוד ירושלים (צילום: ברוך גיאן) |
ג. זיכרונם לברכה
זה גם המקום להיפרד מקוראים יקרים של הבלוג, בארץ ובעולם, שמתו בשנה האחרונה ושמותיהם ידועים לי: יורם יעקבסון, דליה למדני, אלן מינץ, משה נגבי, נאוה סֶמֶל, יוסי שמשי ושלמה שפרכר.
יהי זכרם ברוך.
יהי זכרם ברוך.
ד. ותומכיה מאושר
מקור: אָנִיקָמָה (תודה למיכל 'הפולניה') |
הנה ציטוט מפוסט יום ההולדת של השנה שעברה, שלא התיישן ואינו זקוק לעדכון:
לבלוג אין מערכת או מזכירוּת, אין מחלקה טכנית או משפטית ואין מחלקת מינויים, אין אחראי לגרפיקה ואין מי שיטפל בזכויות יוצרים. אני לבדי מטפל בכל אלה וכל תלונותיכם (ויש כאלה) – עליי. את רוב הפוסטים אני כותב בעצמי, וגם אלה שנכתבים על ידי אורחיי עוברים התקנה ועריכה קפדנית שלי, ככל יכולתי. ענייני הבלוג מעסיקים אותי – איך נאמר זאת באנדר-סטייטמנט? – לא מעט שעות בכל יום, בכל שבוע ולאורך כל ימות השנה. לא פעם אני נשאל: 'כמה זמן אתה מקדיש לבלוג בכל יום?', ולמען האמת אין לי תשובה טובה, כי הפסקתי לספור ולמנות. אני מסתפק בתשובה קצרה, בת מילה אחת: 'המון'...
לבלוג אין 'חומת תשלום' והוא פתוח חינם אין כסף לכל מי שרוצה לקרוא בו. אין בו פרסומות או חסויות, ולצערי גם אין מי שמממן אותו ומאפשר לי להקדיש זמן נוסף לשיפורו. אז אם גם אתם אוהבים את הבלוג ונהנים מקריאתו כשם שאני נהנה מכתיבתו ומעריכתו, ואם גם אתם סבורים שיש מקום לגְמוּל ראוי על המאמץ ועל התוצאה, אפשר להשתתף בבלוג במגוון דרכים שמצוינות בטור שבצד שמאל וגם בתחתיתו של כל מייל שאתם מקבלים ממני בכל יום שישי. התרומות שלכם מרגשות אותי ומוכיחות לי, כל פעם מחדש, כי יש שכר לעמלי.
אז עינינו נשואות קדימה, לעוד שנה שבה יצמח הבלוג ויפרח. כתבות מרתקות ומקוריות נמצאות כבר זמן רב בצנרת וממתינות לפרסומן. יהיה מעניין.
אז עינינו נשואות קדימה, לעוד שנה שבה יצמח הבלוג ויפרח. כתבות מרתקות ומקוריות נמצאות כבר זמן רב בצנרת וממתינות לפרסומן. יהיה מעניין.
ברכות ותודות לעורך הבלוג ולכל העושים במלאכה!
השבמחקברכות כמובן! יישר כח!בלוג סופר מעניין.
השבמחקאני מציע שכן תגיע ל10000כניסות ביום רק כדי להפיץ בשורת הבלוג לכאלו שלא מודעים לקיומו;ע"י פרסום מודעה בעיתון "הארץ" או כל פרסום אחר. מוכן כמובן להיות בין התורמים כסף לצורך זה.איתמר
ברכות. משב רוח מרענן. כבוד להתמדה
השבמחקלעונ"ש בן השבע
השבמחקרב המכמנים בעין הומוריסטית, היסטורית, בשיר וצבע
מענגנו מכל טוב הארץ [וגם חו"ל] בסיפורי רחובות, וכתובות בעיר, הר וגבע
יישר כוחך ותרבה בריאותך,היוצר דוד אסף, עוד מאה ורבע
[או 120-מה שיבוא קודם],
להמשיך להעשירנו וגם להאשירנו פי שבעים ושבע
בֵּן-שֶׁבַע, בֵּן-שֶׁבַע, הַזֶּמֶר הוּא לְךָ
מִדָּן עַד בְּאֵר-שֶׁבַע אוֹתְךָ לֹא נִשְׁכַּח!
מִמְּרוֹם הַשָּׁמַיִם לְךָ זֶמֶר נִשְׁלַח,
נִשְׁתֶּה נָא "לְחַיִּים"
וְעוֹד וַעוֹד נִשְׂמַח
[עפ"י חיים חפר]
אכן עד באר שבע!! גם בבאר שבע, נהנים מהבלוג הנפלא והמעשיר הזה!! שנזכה ל-127 שנים ( ומדינות, מהודו ועד כוש)
מחקשרתוק הראשון שבראשונים לקח אצלינו במשפחה את המקום הראשון ובגדול!
השבמחקאחריו הרשימה על בית דגון ומתיתיהו שלם.
מזל וברכה!
לדוד אסף, תודה גדולה ויישר כח.
השבמחקהבלוג הכי מעניין, הומוריסטי ומשיב רוח טובה וכנה שאני מכיר.
תודה וברכות.
השבמחקלפרופ' דוד אסף- אנחנו לא סופרים כמה שנים לבלוג הנפלא, הכי חשוב שנצטבר כאן אוסף מרשים של כתבות בנושאים רבים ומגוונים , חלקם בעובדות ושפיכת אור וחלקם בקריצה וחיוך, וזו הזדמנות נוספת להביע לך הערכה והוקרה על ההתמדה והרציפות העקשנית ומצדקת להוצאת הבלוג - על כל הקשיים והעבודה הרבה הכרוכה בכך.
השבמחקהוקרה מיוחדת לרשימת הכותבים המובחרת שהתארחו בגיליונות השונים והדובדבן בהם - פרסום כתבותיו של אליהו הכהן ובהם פרסום פרקים נפלאים של תולדות הזמר העברי.
ממתין לפרסום מסעותיך הספרותיים ולהשלמת הספר"פרקי מסע בזמר העברי"
מאחל המשך הצלחה וש"לא ייגמר לעולם"
מוטקה שלף
יישר כח ומז"ט, שתזכה לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים
השבמחקהַיּוֹם, מִשֶּׁמַלְּאוּ לְ'עֹנֶג שַׁבָּת' שֶׁבָע–
השבמחקקַבֵּל-נָא, מִכָּל הַלֵּב וּמִדֶּרֶךְ הַטֶּבָע,
בִּרְכוֹתַי - בְּנוֹטְרִיקוֹן שֶׁל 'שֶׁבָ"ע':
'שבת בלי עונ"ש –
אין כמוה עונש!!!'
תודה רבה על הכל מכל כל
השבמחקאני שמח לבוא על עונ"שי מדי שבת בשבתו
בברכה חמה מן המרחקים הקפואים
יש מקום להניח שהרב דוד אסף החיפני שהרצה על 'הלכות התורה בחיי המדינה'הוא מח"ס הקדיש
השבמחקhttp://www.hebrewbooks.org/8837
ומקומו מוגיח עליו
אז אתה עושה שנור....
השבמחקחשבתי שאתה לא דתי.....